רפי איתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפי איתן
Rafi eitan big.jpg
תאריך לידה 23 בנובמבר 1926 (בן 88)
ממשלות 31
כנסות 17
סיעה גיל
תפקידים בולטים

רפאל (רפי) איתן (נולד ב-23 בנובמבר 1926), לוחם ואיש קהילת המודיעין הישראלית, ולאחר מכן איש עסקים ויו"ר מפלגת גיל בכנסת השבע עשרה. כיהן כשר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים. כיום יו"ר המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד ראש הממשלה, ויו"ר מפלגת הגמלאים "דור".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל הנטמן נולד בקיבוץ עין חרוד ליהודית ונח הנטמן, אנשי תנועת החלוץ שעלו מרוסיה. מאוחר יותר עבר עם הוריו לרמת השרון, שם ניהלו משק מעורב. לאחר סיום בית הספר העממי ברמת השרון עבר לתיכון החקלאי בקיבוץ גבעת השלושה. בבית ספר זה התגוררו בחדר אחד ארבעה תלמידים, ובהם רפי איתן ורחבעם זאבי. שם קיבל את כינויו "רפי המסריח"‏‏:

"41', אולי 42', בית הספר המחוזי בגבעת השלושה... יום אחד זאבי...רק תחתונים לגופו, נבר בערימת הגרביים המסריחים שלי. אה, הוא אמר, רפי מסריח. הסתכלתי עליו, כולו עור ועצמות, שדוף כזה ... ואמרתי לו, ואתה גנדי. מאז אני רפי המסריח והוא גנדי."‏‏‏[1]

שירותו בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן התנדב לפלמ"ח, עבר הכשרה כלוחם, קורס מפקדי כיתות וקורס מפקדי מחלקות. בין השאר השתתף בשחרור מעפילי עתלית, במבצע ליל הגשרים ובהתנקשות בשני טמפלרים אקראיים בנובמבר 1946 כדי להרתיע את יתר חברי הקהילה מלשוב לארץ בתום המלחמה. בעת שירותו בפלמ"ח שימש כקצין הסיור של הגדוד הראשון של הפלמ"ח‏[2], במסגרת סיור מקדים לקראת פיצוץ מכ"ם בריטי על הכרמל, זחל בתוך מנהרת ביוב, ומאז כינויו מהילדות, "רפי המסריח", דבק בו גם בחייו הבוגרים. בהמשך פיקד על הפעולה הרביעית לפיצוץ תחנת רדאר[3]

במלחמת העצמאות שירת כמ"מ בגדוד הראשון של חטיבת יפתח והשתתף בקרבות עם אנשיו של קאוקג'י במשמר העמק[4] ובקרבות מלכיה בהם נפצע ברגליו.‏[5]

בקהילת המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שירות צבאי כקצין המודיעין של חטיבת יפתח, התגייס איתן לשב"כ ומשם עבר לשורות המוסד, ושימש כמפקד היחידה המבצעית המשותפת לשני הארגונים. בהמשך שב לעבוד במוסד כראש אגף המבצעים, היה איתן בין היתר מופקד על מבצע לכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה.‏[6] בשנת 1960. לאחר מלחמת ששת הימים עמד בראש שלוחת "אגף צומת" באירופה[7]. נישא למרים פלד, אלמנתו של יאיר פלד,‏[8] הם גידלו יחד את יעל, בתו של יאיר שנולדה לאחר מותו ולהם עוד שני בנים.

במהלך השנים למד ב"בית הספר לכלכלה של לונדון" אולם לא סיים את לימודיו.

באמצע שנות השבעים שימש איתן כעוזרו של חברו אריאל שרון, בעת ששרון שימש כיועץ לענייני טרור לראש הממשלה יצחק רבין. כאיש מודיעין נקשר שמו של איתן לפרשיות סודיות שונות, וייעוץ ל-MI6 (סוכנות הביון של בריטניה) במלחמתם במחתרת האירית (IRA). כמו כן שימש איתן כיועץ לכוח דלתא בתיחקור מבצע ציפורן הנשר.‏[6] כן פורסם כי ביקר ב-1968 במפעל NUMEC של זלמן שפירו שנקשר להעברת אורניום מועשר עבור תוכנית הגרעין הישראלית. בשנת 1981 מונה על ידי שר הביטחון שרון לעמוד בראש לק"ם, הלשכה לקשרי מידע של משרד הביטחון, גוף מודיעיני סודי שתפקידו היה השגת טכנולוגיות מערביות לטובת התעשיות הביטחוניות בישראל. כראש הלק"ם, איתן שימש איש מפתח בפרשת הריגול של יונתן פולארד - הוא ניהל את אביאם סלע, מפעילו של פולארד במודיעין הצי האמריקאי, שנלכד בידי ה-FBI בנובמבר 1985. בעקבות חשיפת הפרשה נאלץ איתן לפרוש מקהילת המודיעין, והלק"ם פורקה.

פולארד ותומכיו האשימו את איתן בהפקרתו והעלו חשש מכך שהתמנותו לתפקיד שר ב-2006 עתידה להרגיז את האמריקנים ולפגוע בכך בסיכויי השחרור של פולארד. תומכי פולארד עתרו לבג"ץ נגד מינויו של איתן כשר בממשלה מסיבות אלו, אך העתירה נדחתה.

בתוכנית עובדה עם אילנה דיין[9] ששודרה ב- 1/12/2014 סיפר רפי איתן שהוא האדם שנתן את ההוראה שלא להכניס את הזוג פולארד לשגרירות הישראלית.

איש עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 מונה על ידי אריאל שרון לעמוד בראש מועצת המנהלים של חברת כימיקלים לישראל (כי"ל). הוא הודח מהתפקיד ב-1990 ובעקבות ההדחה נקטעה חברותו עם שרון; השניים התפייסו רק לאחר מותה של רעייתו של שרון, לילי. איתן נהיה לאיש עסקים וביסס את מעמדו הכלכלי. הוא ניהל שטחי חקלאות גדולים בקובה[10] (במסגרת זו התחבר עם השליט פידל קסטרו[11]), והיה מעורב בעסקי נדל"ן, נפט ועוד. יש לו גם עסקים בישראל והוא שותף במספר חברות היי-טק.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 התבקש איתן לפעול במסגרת מפלגת הגמלאים הישראלית, מפלגת גיל, לאחר שזו החליטה לרוץ לכנסת באופן עצמאי. הוא נבחר לכהן מטעמה כחבר כנסת בכנסת ה-17 לאחר שמפלגתו הגיעה להישג המפתיע של שבעה מנדטים וזכתה לשני תפקידי שרים.

איתן כיהן כשר במשרד ראש הממשלה הממונה על ענייני גמלאים, בין 4 במאי 2006 ל-25 ביולי 2007, אז הוקם המשרד לענייני גמלאים. בנוסף, החל מתאריך זה הופקד איתן על ענייני ירושלים.

לאחר מינויו של שמעון פרס לנשיא המדינה ופרישתו מהכנסת, הפך איתן לזקן חברי הכנסת.

מפלגת גיל בראשות איתן התפצלה כמה פעמים וכן לא עמדה במטרות שהציבה לעצמה. אלו, כנראה, הסיבות המרכזיות לכישלונה של גיל בבחירות 2009: מ-7 מנדטים לפחות מ-1/3 מאחוז החסימה. כשנה וחצי לאחר הבחירות, במאי 2010, הקים איתן את מפלגת הגמלאים "דור - מפלגת הגמלאים החברתית החדשה". באוקטובר 2012 הודיע איתן שמפלגתו תתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ה-19.‏[12] לקראת בחירות 2013 החליף אותו אפרים לפיד כראש מפלגת הגמלאים והתמודד במקומו לכנסת ה-19 בראש רשימה שנשאה את השם "דור בוני הארץ".‏[13]

איתן עוסק בפיסול במתכת כתחביב. איתן מוזכר בספר המתח כל הפחדים כולם מאת טום קלנסי, כמי שגייס את אבי בן יעקב, סגן ראש המוסד בספריו של קלנסי.‏[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רפי איתן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ראיון במעריב, 16.5.2008‏
  2. ^ מרדכי נאור, "עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946-1947", הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמוד 120.
  3. ^ מרדכי נאור, "עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946-1947", הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמודים 128-129.
  4. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 226-228.
  5. ^ אפרים לפיד ויוכי ארליך, ‏איתן בדעתו, מבט מל"מ 51, פברואר 2008, עמ' 20.
  6. ^ 6.0 6.1 אבנר אברהמי50 שנה לחטיפת אייכמן. ארבעה מהשותפים למבצע זוכרים כל פרט מהימים ההם, באתר הארץ, 07/05/10.
  7. ^ יוסי מלמןיוסי מלמן | אמן האלתור החשאי, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
  8. ^ עפרי שובל, בשנת 59' נרצח יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים. אבל מי רצח את רוצחיו? חשיפה, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2010
  9. ^ בן שני, שרית מגן, רפי איתן בראיון בתוכנית עובדה
  10. ^ שלומית לן, קובני, אבל לא סיגר, גלובס, 29 במרץ 2006
  11. ^ השר רפי איתן ייפגש עם מנהיג קובה, וואלה, 14 במאי 2006
  12. ^ מפלגת הגמלאים, בראשות רפי איתן, תשוב להתמודד בבחירות, ynet, ב-22 באוקטובר 2012
  13. ^ רשימת המפלגה באתר ועדת הבחירות המרכזית
  14. ^ טום קלנסי, "כל הפחדים כולם", הוצאת מעריב, 1992, עמוד 92.