רפלציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריפלציה היא מונח כלכלי שפירושו המילולי הוא "ניפוח מחדש"; ריפלציה היא מדיניות כלכלית שננקטת בידי ממשלה, כשלב ראשון בתהליך הבראת המשק לאחר תקופת שפל כלכלי קשה ועיקרה הזרמת כספים, הגדלת הוצאות הממשלה, הרחבת אשראי, צמצום מסים ועוד. מטרת פעולות אלו "להניע את גלגלי המשק"- עידוד הצריכה הפרטית, הגדלת תפוקה, השקעות, תעסוקה ועוד.

מנגנון הרפלציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הכוחות הפועלים ליצירת רפלציה הוא בתקופת השפל הכלכלי עצמו. עקב השפל הכלכלי קיימת אבטלה רחבה, ציוד רב אינו מנוצל ונשחת ומצטבר מלאי גדול של סחורות שלא נמכרו. כתוצאה מכך נוצר שינוי דרסטי במרכיב הוצאות הייצור ומחיר המוצרים. חלקו של השכר במחיר יורד ועולה חלקו של חומרי הגלם, המיכון והוצאות נלוות. היות שחלקו של השכר במחיר הייצור הוא גדול, בסך הכל הוצאות הייצור פוחתות ונוצרים, על ידי כך, סיכויים לריווחיות מחידוש הייצור. יזמים (פרטיים או ממשלתיים) מחדשים את הייצור, הרווחים גדלים, מלאי הסחורות והדירות הפנויות למכירה פוחת ויש צורך בתנופת ייצור. תנופה זו דורשת חידוש המיכון ושדרוגו, השקעות הון, הרחבת אשראי, הנפקות ניירות ערך ופיתוח טכנולוגיות חדשות. כל הדברים האלו מביאים להגדלת הביקוש לסחורות ולשירותים, הגברת התעסוקה עם הפחתת האבטלה, גידול בהכנסה וגידול בביקושים. בשלב זה של הרפלציה מגיע המשק לנקודה האופטימלית שלו. מנקודה זו, אם הביקוש ימשיך לגדול, הדבר יביא בהכרח לעליית מחירים ותסתמן נטייה לאינפלציה. הרפלציה אינה בהכרח תהליך אוטומטי המתחיל בסוף תקופת שפל כלכלי. תהליך של רפלציה יכול להתאחר, אפילו לתקופה ארוכה עקב סיבות שונות:

  • ירידה בריבוי הטבעי הבולמת את הרחבת הביקוש והבנייה
  • הסכמי שכר נוקשים בתקופת השפל, המונעים את ירידת השכר
  • אי התערבותה של הממשלה בתהליך יכולה להביא להאטת התהליך

סיכוני הרפלציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיכונים היכולים לנבוע מתהליך של רפלציה הם:

  • אינפלציה הנגרמת מעודף ביקוש ועליית מחירים
  • התפתחות "בועות" כלכליות עקב מחירים לא ריאליים (ביחוד בתחום הנדל"ן) ומדיניות הלוואות וריבית לא אחראית של בנקים
  • הגדלת הוצאות משרדי הממשלה במטרה לגרום באופן מלאכותי מקומות עבודה וביקושים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]