רפלקס האישון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפלקס אישון

רפלקס האישון הוא רפלקס שבו האישון מגיב לאור על ידי כיווצו. כיווץ זה יכול להתבצע בתגובה לאור המופעל על אותה עין (כיווץ ישיר), או כתגובה לאור המופעל על העין השנייה (כיווץ קונצנזואלי). לרוב, באופן נורמלי, כיווץ ישיר מעט יותר מובהק וחד מאשר כיווץ קונצנזואלי. האישון מתכווץ גם בתגובה להתקרבות של עצמים לעין האדם.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסבר האנטומי לכיווץ האישונים מוסבר במסלולי העצבים ומעברם באזורים מוחיים שונים: כאשר אור מופעל על העין הימנית, לדוגמה, מופעלים סיבי עצבים אָפרנטיים (afferent) אשר יוצאים מתוך עצב הראייה, ומסלול עצבי אחד עובר לצד הימני של המוח (והשני לצד השמאלי) ומבצע סינפסה ראשונה בגרעין הפּרֶטֶקטי (פּרֶטֶקטוּם; pretectal nucleus), משם נשלחים שני אותות עצביים – האחד לעין הימנית עצמה, בתור סיב אֶפרנטי (efferent) המביא לכיווץ השריר האחראי על כיווץ האישון הימני, והשני לעין השמאלית, על מנת לכווץ גם את האישון השמאלי. מסלולים עצביים אלו עוברים במבנים המכונים גרעיני אֶדינגֶר-וֶסטפַאל (Edinger-Westphal). מכאן נובע כי אור המופעל על עין אחת יביא לכיווצם של שני האישונים.

פתולוגיות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות פתולוגיות שונות שבהן רפלקס האישון אינו פועל או פועל באופן חלש יותר. בין פתולוגיות אלו:

  • מצב שבו האישון אינו מגיב לאור אולם כן מגיב להתקרבות – light near dissociation: מצב זה מערב לרוב את שני האישונים, ויכול להיגרם כתוצאה ממצבים כגון עגבת עצבית (נוירו-סיפיליס), סוכרת, פתולוגיות בעצב האופטי וכן גידולים בגזע המוח.
  • אישון ע"ש ארגיל רוברטסון (Argyll Robertson pupil,‏ AR pupil): האישונים קטנים, מגיבים בקושי לאור (אך כן מגיבים להתקרבות), ולרוב צורתם אינה רגילה והם אינם שווים בגודלם. המחלה הקלאסית המיוחסת לקיום אישונים אלו היא עגבת עצבית, אולם גם טרשת נפוצה היא סיבה רפואית לפתולוגיה זו.
  • אישון א"ש אדי (Adie; נקרא גם אישון טוֹנִי, tonic pupil): מצב שבו האישון הפגוע גדול יותר מהאישון השני, הוא מורחב יותר, ותגובתו לאור חלשה יחסית, אלא אם יש שימוש באור עקבי. אבנורמליות זו מקושרת לרוב להפרעה משפחתית שפירה, שלרוב משפיעה על נשים צעירות, המכונה תסמונת אדי (או תסמונת הולמס-אדי, Holmes-Adie's syndrome). תסמונת זו יכולה להופיע עם ירידה ברפלקסים גידיים (בעיקר ברגליים), חוסר הזעה באזורים מסוימים, תת לחץ דם אורתוסטטי או חוסר יציבות לבבית אוטונומית. התופעה נגרמת לעתים על ידי ניוון של הגנגליון הציליארי (ciliary ganglion), שדרכו עוברים סיבי העצב בדרכם לעַצבֵּב את השריר המכווץ את האישון.
  • אישון ע"ש מרקוס גאן (Marcus gunn; קרוי גם Relative afferent pupillary defect): במצב זה אישון אחד מתכווץ פחות בתגובה לאור ישיר המופעל עליו, אולם מתכווץ יותר כשאור מופעל דווקא על האישון הלא פגוע; זאת בשונה מהמצב הנורמלי, שבו האישון מתכווץ דווקא מעט יותר בחוזקה כשאור ישיר מופעל עליו. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה למשל מנגע בעצב עצמו, ומנגנון הפגיעה מוסבר על ידי כך, שנוצרת פגיעה במסלול האָפרנטי, כלומר במסלול המגיב לאור באופן ישיר (ומכאן השם הנוסף לתופעה זו).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.