רצח דני כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רצח דני כץ הוא פרשת רצח על רקע לאומני של נער ישראלי שנרצח בשנת 1983. פרשת הרצח זכתה להד רב במדינה לא רק בגלל אופיו האכזרי של הרצח, אלא גם בגלל משפטם של חמשת הרוצחים, שטענו כי ההודאות נגבו מהם בצורה לא חוקית, תוך שימוש באמצעי חקירה פסולים.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני כץ, תושב שכונת דניה בחיפה, יצא מביתו לבקר חבר בתאריך ה- 8 בדצמבר 1983 בהיותו בן 15, אך נעלם בדרך. אחרי שלושה ימים של חיפושים נמצאה גופתו במערה באזור סכנין, ועליה סימני חנק ותקיפה מינית.

הרוצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב שנמצא בערמת זבל סמוך למערה, עליו נרשם השם סמיר גנאמה, הוביל את החוקרים אל סמיר גנאמה, תושב סכנין. בתחילה, הכחיש גנאמה את החשדות, אך בהמשך הודה במעשה והפליל גם את ארבעת שותפיו למעשה - אחמד קוזלי, פתחי ג'נאמה, עלי גנאיים ועאטף סביחי. כל החמישה הודו במיוחס להם. בבית המשפט הם נמצאו אשמים ברצח, וכולם נידונו למאסר עולם. שניים מהרוצחים, אחמד קוזלי ועאטף סביחי, הודו לאחר מכן גם בחטיפתה, אינוסה ורציחתה של דפנה כרמון, ונגזר עליהם עונש של מאסר עולם ועוד עשרים שנות מאסר לריצוי בחופף.

הביקורת והמשפט החוזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקליטם של הרוצחים, עו"ד אביגדור פלדמן, אמר כי חקירת האירוע הייתה פסולה וזאת מכיוון שלטענתו, הודאות הנאשמים שונו שלוש פעמים תוך כדי החקירה כדי להתאימן להתקדמותה, כמו גם חוסר בראיות מוצקות נגד הנאשמים, אלא שימוש בהודאות בלבד, שעל פי טענת הנאשמים נגבו מהם תוך שימוש באלימות קשה. בית המשפט העליון קבע ב-1991 כי טענות הנאשמים אינן אמינות בעיניו וכי הרשעתם על סמך הודאתם וראיות נוספות שנמצאו דינה להשאר.

לאחר לחץ ציבורי שנמשך זמן רב, הורה שר המשפטים, דוד ליבאי, לעו"ד יהודית קרפ להכין דו"ח בקשר לפרשה.

בעקבות הדו"ח, הוגשה בקשה למשפט חוזר לנשיא בית המשפט העליון. לבקשה הצטרפה הסניגוריה הציבורית כידיד בית המשפט והביעה את תמיכתה בעריכת משפט חוזר למורשעים. הפרקליטות התנגדה לבקשה. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, פסק בשנת 1999 כי יש לערוך לנאשמים משפט חוזר.

בשנת 2000 נערך לחמשת הרוצחים משפט חוזר, הליך נדיר ביותר במערכת המשפט הישראלית, במהלך המשפט החוזר שנמשך כשנתיים, שוחררו בערבות שלושה מן הנאשמים. גם במשפט החוזר שנערך, השתכנעו השופטים שהודאות הנאשמים קבילות, והשאירו את פסק הדין על כנו. סניגורם, עו"ד אביגדור פלדמן, ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, שדחה את העתירה פה אחד, וקבע שבית המשפט המחוזי נתן פסק דין הבנוי לתלפיות, ניתח לעומק כל פרט בתשתית הראיות ולא השאיר קצה חוט שלא נקשר. קבע כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמשטרה עשתה שימוש באמצעים פסולים, אך לא היו אלו האמצעים הקשים והפסולים שתיארו המערערים ובא כוחם, בית המשפט מתח ביקורת על שלב בחקירתו של סמיר גנאמה, בו הפעילה עליו המשטרה לחץ על ידי שימוש במעצר אשתו. כמו כן קבע בית המשפט כי המניע לרצח היה על רקע לאומני.

משפט זה גרר את הקמתו של ארגון בשם "חזקת חפות", הפועל נגד הרשעה של נאשם על בסיס הודאתו בלבד.

קציבת עונשם של הרוצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2007 חתם נשיא המדינה שמעון פרס על בקשת קציבת עונשם של המורשעים לתקופות שבין 30 ל-45 שנים‏‏[1]. שלושה מהרוצחים, שכבר ריצו 23 שנות מאסר, הגישו בקשה לניכוי שליש ממאסרם. ביולי 2008 דחתה ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר את הבקשה‏‏, בנימוק שהם עדיין מסוכנים[2]. בנובמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירת שלושת הרוצחים לבטל את החלטת הוועדה, אך קבע כי אותרו כשלים בהתנהלותה והורה לכנס ועדת שחרורים בהרכב חדש. שני הרוצחים הנוספים, שהורשעו גם בביצוע הרצח של דפנה כרמון, צפויים להשתחרר לאחר 2020.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]