רצח יוחנן שטל וסליה זוהר

סליה זוהר ויוחנן שטל

צילום משותף של גפירים (שוטרים) בכפר סבא עם המפקד אברהם דרויאן (משמאל), יוני 1933

רצח יוחנן שְטָל וסַלְיָה זוהר היה אונס קבוצתי ורצח של זוג יהודים שביצעו בדואים משבט ערב אל-קורעאן בחוף הרצליה שהסעיר את היישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1931.

רקע

סליה (שרה) זוהר נולדה ב-1902 בגליציה המזרחית, למדה בתיכון ובסמינר עברי למורים בווינה והשתלמה בסיעוד ובטיפול בתינוקות. אחיה הגדול, צבי זוהר – מחנך עברי, מראשוני "השומר הצעיר", מראשי רשת בתי הספר העבריים "תרבות" (ולימים ממייסדי המוסד החינוכי "שומריה" במשמר העמק ומנהל סמינר הקיבוצים) – קירב אותה לציונות ולעברית, ובשנת 1928 עלתה לארץ ישראל. תחילה עבדה כאחות במוסד החינוכי בן שמן ולאחר מכן עברה לקיבוץ שריד.
יוחנן שטל נולד ב-1909 בגרמניה, למד בבית ספר חקלאי והיה חבר בתנועות נוער ציוניות. ב-1930 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גבעת ברנר. השניים הכירו בארץ והתיידדו. הם המשיכו בחליפת מכתבים והחליטו לצאת לטיול מתל אביב להרצליה.

האונס והרצח

ב-28 ביוני 1931 נפגשו זוהר ושטל בתל אביב ארזו כריכים, בגדים וחפצים בתרמיל ונסעו באוטובוס צפונה והגיעו בסמוך לשעה 10:00 לנחל הירקון, שם העביר אותם יהודי אחד בסירה. בשעה 11:00 בערך פגשו נהג גמלים ערבי שוחחו עמו והמשיכו לנוע צפונה. זמן קצר אחר כך השיגו אותם שלושה ערבים רכובים על גמלים שטענו שהגיעו ברכיבה מיפו והציעו לזוג לרכב על אחד הגמלים שבבעלותם. זוהר ושטל נעתרו להצעה ועלו כל אחד על גמל אחד והמשיכו ברכיבה צפונה לכיוון השרון. במרחק של כחמישה ק"מ צפונית לירקון ירדו זוהר ושטל מהגמל והתמקמו על גבעה כפי שתכנן מראש שטל במטרה לצפות על הנוף. בעודם ממוקמים על הגבעה פגשו שלושת הערבים בשני בדואים משבט ערב-אל-קוראן והחמישה תכננו לאנוס את זוהר שהייתה "לבנה ויפה". שלושה מהם תקפו את שטל מאחור מבלי שהספיק להתנגד אחד מהם דקר אותו בגבו בסכין. לאחר מכן דקרו אותו בחזה. במהלך התקיפה של שטל ניסתה זוהר להימלט אך נתפסה והוכתה עד לערפול הכרתה. לאחר מכן נאנסה בזה אחר זה על ידי החמישה. לאחר מעשה האונס דקרו את זוהר למוות והשחיתו את גופתה בפגיון. בשלב זה גנבו מתרמילו של שטל סכין ואת הטבעת שענדה זוהר ופנו לקבור את השניים. שטל נקבר כאשר הוא עדיין חי בתעלה סמוכה למקום האונס ואת גופתה המרוטשת של זוהר קברו סמוך לים.

חקירתו של אברהם דרויאן

מכריהם של השניים שדאגו לשלומם התלוננו במשטרה הבריטית על העדרם. ביום 12 ביולי 1931 פורסמה ידיעה ראשונה בעיתון דבר על היעלמותם ובהמשך פורסמו הודעות עם הבטחה לפרס של 20 לא"י למי שימסור מידע שיביא לפתרון התעלומה. המשטרה החלה בחיפושים אך ללא הצלחה. בוצעו גם סיורים אוויריים באזור אך לא נמצא דבר. בעיתונות היהודית הועלו האשמות נגד המשטרה הבריטית שאינה מראה רצון מיוחד לפתרון התעלומה.

אברהם דרויאן נולד ב-1902 בפתח תקווה. מגיל צעיר עסק בשמירה תחת פיקודו של אברהם שפירא והשתתף בהגנת המושבה בהתקפה הגדולה עליה במאי 1921. ב-1922 עבר למושבה הקטנה כפר סבא, שמנתה אז 12 בתים בלבד, ומונה לשומר המושבה. דרויאן ידע ערבית על בוריה, ידע את כל מנהגי הערבים והפוליטיקה הבין-שבטית והיה מקובל בין הערבים בשם אִברהים אל-נאטור או אבו יצחק.

כשהגיעו אליו קציני המשטרה מנפות טולכרם ורמלה והתחילו להתווכח איזו נפה צריכה לחקור את הפרשה, החליט דרויאן לקחת את החקירה על עצמו באופן פרטי.

הוא החל להפעיל עשרה מרגלים שיתחקו על עקבות הזוג ושילם לכל אחד חמש לא"י מכיסו. באחד המכתבים שכתב יוחנן לסליה הוא מתאר את יופיין של שתי גבעות בין תל אביב להרצליה ומבטיח להראות לה אותן כשייצאו לטיול בסביבה. דרויאן יצא למקום לפי התיאור ולא מצא דבר פרט לקרע של עיתון "דואר היום". מערכת העיתון אישרה שהוא מהתאריך שבו נעלם הזוג.

ביחד עם מורו אברהם שפירא הוא חתם עם המודיעים שלו על חוזים המקנים להם פרס של 60 לא"י אם יביאו ידיעות על מקום הימצאם של יוחנן וסליה. הידיעות החלו כעת לזרום, אך כולן הוכחו כלא נכונות. במקרה אחד נתקבלה ידיעה שבאחד הכפרים בשומרון יש בחורה לבנה שיכולה להתאים לתיאור של סליה זוהר. דרויאן הגיע לכפר בליווי שוטרים אולם התברר שהבחורה היא פרוצה מדמשק שהובאה להנעים את חייו של אחד הצעירים בכפר. החקירה התנהלה בעצלתיים במשך כארבעה חדשים ללא תוצאות.

ב-10 בנובמבר 1931 רכב דרויאן על סוסתו ולפתע הבחין בקבוצת בדווים משבט ערב אל-קורעאן היושבים מסביב למדורה ומשוחחים. לפתע אחד מהם הניף שברייה ואמר כי "שברייה זו רוותה כבר דם כופרים". הוא מיהר אל המודיע שלו עלי קאסם וביקש ממנו לברר את העניין. קאסם דרש סכום עצום של 300 לא"י. בהתערבותו של עובד בן עמי שלחה מערכת "דואר היום" 150 לא"י וראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף השלים את הסכום החסר מקופת העירייה.

עלי קאסם העביר את מפת מקום הגופות ושמות הרוצחים. דרויאן יצא למקום עם אברהם שפירא ושוטרים בריטים. למקום הובאו חמישה ערבים, שהכחישו כל קשר לאירוע. דרויאן נקט שיטה שבה חקר כל אחד לחוד והציג לו תעודה שבה חבריו מפלילים אותה. תוך זמן קצר נשברו הערבים. הם סיפרו כי חצי שנה קודם לכן חזרו מהשוק ביפו, שם מכרו אבטיחים. הם רכבו על גמלים לאורך החוף. על אחת הגבעות ליד הרצליה הם ראו זוג צעיר ישוב על גבעה ומתבונן בים ובסביבה. האישה הייתה לבנה ויפה. הם התנפלו על הגבר ותוך רגע חדרו השבריות ללבו ושמו קץ לחייו. לאחר מכן אנסו את הבחורה בזה אחר זה ואחר כך רצחו אותה בדקירות.

הם הצביעו על מקום קבורת הגופות – ממערב לכפר אג'ליל, ליד תל מיכל (מדרום למלון אכדיה של ימינו). לאחר חפירה קצרה נחשפו וזוהו שלדיהם של יוחנן וסליה.

יוחנן וסליה הובאו לקבורה ב-13 בנובמבר 1931 בהלוויה המונית בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב ונקברו זה לצד זה. ספדו להם מאיר דיזנגוף ודוד רמז, ששיבח את המתנדבים שהביאו לפתרון הפרשה ומתח ביקורת על התנהלות המשטרה.

בפרלמנט הבריטי העלה ג'וזאיה קלמנט וג'ווד שאילתה בקשר לטיפולה של משטרת המנדט בפרשה זו.

המשפט

ברצח הואשמו חמישה, שמהם זוכו בשלב הראשון שלושה. בסופו של דבר זוכה גם האני בן סלים אבו סולימאן (הקטין שבין החמישה); והאחרון, ראשיד בן מוסה אבו סולימאן, הורשע, ונגזר עליו מאסר של 15 שנה – העונש המרבי בסעיף שבו הואשם.

הנצחה והתייחסות בתרבות

יוחנן שטל וסליה זוהר מונצחים באנדרטת חללי פעולות האיבה בהר הרצל.

• אברהם דרויאן קרא לבנו הצעיר זוהר, להנצחת זכרה של סליה זוהר.
• המשורר הצעיר יונתן רטוש (אוריאל הלפרין), שעבד באותה עת כמורה במושבה הרצליה, פרסם ב-7 באוגוסט 1931 (כחודש וחצי לאחר הרצח) בעיתון הרוויזיוניסטי "העם" את שירו "כי ישאלך". שיר זה הביע תגובה תקיפה לרצח, שאירע שנתיים לאחר מאורעות תרפ"ט, ולמורך הלב של הנהגת היישוב מתנועת העבודה (שבניגוד לחוגים הלאומיים, ביקשו להמתין לתוצאות החקירה ולא להאשים ברצח את כפריי הסביבה הערבים) ובזכות נקמה.

ב-1932, לאחר פענוח הפשע והבאת השניים לקבורה, פרסם רטוש בהוצאה עצמית חוברת קטנה ובה נובלה פיוטית בשם "לקבר ישמעאל", המבוססת על פרשת רצח יוחנן וסליה. בהקדשה שבפתח החוברת כתב "לנשמת הרוגי מלכות הרשעה". את עטיפת החוברת עיצב נחום גוטמן.

• המשורר חיים גורי הזכיר פרשה זו בשירו המאוחר "יריד המזרח":

ולא שכחנו את יוחנן וסליה
הנאהבים שתעו לבדם
בחולות הזהב לעבר אבו קישק
עד ששחטו אותם

לקריאה נוספת

• יחידי מול שדות; כתבה פנינה דרוין (שיינפיין), מפיו של השומר אברהם דרוין, תל אביב: ספרית מעריב, 1985, עמ' 97–109.
• איך אבדו יוחנן שטל וסליה זוהר; ליקוט החומר: יעקב ויטרבו, מיכל סופר; עריכה: מיכל סופר, גבעת ברנר: ארכיון גבעת ברנר, 2001. (התוכן: לקט (מצולם) מעיתונות התקופה; ב. אוסף מסמכים ורשימות; נספח: הפואמה של יונתן רטוש "לקבר ישמעאל")

קישורים חיצוניים

• סלה זוהר באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• יוחנן שטל באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• עודד ישראלי, סליה זוהר ויוחנן שטאל – אונס ורצח בחולות: 28.6.1931 – סידנא-עלי, בבלוג שלו "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950–1850", 2 בינואר 2012
• מ. זלצר, סליה זוהר ויוחנן שטאל, דבר, 24 ביולי 1931
• נגלתה התעלומה: שניהם נרצחו בידי בידואים, דבר, 15 בנובמבר 1931 (סיקור נרחב)
• המערכה האחרונה של המעגם המחריד, דואר היום, 15 בנובמבר 1931
• גלוי הלוט מעל פני הרצח המסתורי: גופות המעונים יוחנן סטאל וסליה זוהר נמצאו; חמשה ערבים הודו על הפשע ונשלחו למאסר, דואר היום, 15 בנובמבר 1931
• אורי קיסרי, הטיול האחרון..., דואר היום, 15 בנובמבר 1931 (דעות)
• הכנות למשפט רצח שטאל וזוהר; נאסרו עוד 3 נאשמים. אברהם שפירא על השתלשלות הגילוי, דבר, 16 בנובמבר 1931
• איך גילינו את הרוצחים (מפי אברהם שפירא בפתח־תקוה), דבר, 16 בנובמבר 1931
• מסביב לגילוי הרצח המסתורי, דואר היום, 16 בנובמבר 1931
• סביב גילוי רוצחי שטאל וזוהר, דבר, 17 בנובמבר 1931
• אברהם דרויאן, בעקבות הרצח המסתורי: (מתוך יומני), דואר היום, 30 בנובמבר 1931
• תודתו של אב שכול: ב. שטאל, אביו של יוחנן שטאל מודה ל"דאר־היום", דואר היום, 9 בדצמבר 1931
• שלשה מהנאשמים ברצח שטאל־זוהר זוכו; שנים נמסרו לדין. התביעה הכללית תערער על החלטת השופט החוקר, דבר, 17 בפברואר 1932
• ש. שלום, רשימות חטופות, דבר, 23 בפברואר 1932 (דעות); ותגובה: הערה, דבר, 29 בפברואר 1932
• פסק הדין ברצח שטאל וזוהר: אחד זכאי ואחד למאסר 15 שנה, דבר, 9 ביוני 1932, המשך
• לקבר ישמעאל
• רצח עלי קאסם, באתר פרש