רצח על חילול כבוד המשפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רצח על רקע חילול כבוד המשפחהערבית: جرائم الشرف أو القتل بدعوى الشرف) הוא רצח שסיבתו היא מושג הכבוד בתרבות המקומית, והרוצח הוא אחד מבני המשפחה של הנרצח (אך לא בן הזוג). בימינו משמש המושג בעיקר בהקשר של החברה המוסלמית או של חברות שהיו תחת כיבוש מוסלמי והושפעו ממנו. רוב הנרצחים בסוג רצח זה הם נשים. בנוסף נרצחים גם תינוקות שעצם הולדתם מזכיר כי חולל כבוד המשפחה. בין אם אלו ילדים שנולדו לנשים לא נשואות או שנולדו כתוצאה ממערכת יחסים מחוץ לנישואים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות הקרן לאוכלוסייה של האומות המאוחדות, עד כ-5,000 נשים נרצחות מדי שנה ברחבי העולם על רקע חילול כבוד המשפחה. אמדנים אחרים מדברים על מספרים גדולים בהרבה - למעלה מ-20,000 בשנה‏[1]. התופעה מתרחשת בעיקר במדינות מוסלמיות במערב אסיה, בצפון אפריקה וגם בחלקים מדרום אסיה, כאשר בפקיסטן מוערך מספר הרציחות במעל 1,000 לשנה. מדינות שדיווחו על רציחות על רקע כבוד המשפחה כוללות את בנגלדש, ברזיל, אקוודור, מצרים, הודו, ישראל, איטליה, ירדן, מרוקו, פקיסטן, שבדיה, טורקיה, אוגנדה והממלכה המאוחדת. בירדן מדובר על 25-50 רציחות מדי שנה‏[2]. על פי דיווחים, ישנה בירדן עלייה במספר מקרי הרצח על חילול כבוד במשפחה. הטענה היא שמתוך כמאה מקרי רצח בירדן, שליש מהם הם מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה, וכעשרים עד ארבעים נשים נרצחות בשנה על רקע זה. בלבנון חוקרים מעריכים כי אישה אחת בחודש נרצחת על רקע חילול כבוד המשפחה. שיעור רציחות דומה נרשם ברשות הפלסטינית.‏[3]

בישראל נרצחות נשים על רקע חילול כבוד המשפחה באוכלוסייה הערבית, הדרוזית והבדואית.

רצח על חילול כבוד המשפחה ייחודי לחברות ותרבויות שבהן כבוד המשפחה נחשב ערך עליון העומד, בתנאים מסוימים, מעל לערך חיי האדם. בתרבויות אלה הפרט משועבד לאינטרס של הכלל ועליו להימנע מלגרום לבושה. מחקר בירדן הראה ש-80% מהנשים שנרצחו על רקע כבוד המשפחה היו בתולות. כלומר, הן לא חיללו את כבוד המשפחה במעשה. הן נרצחו מכיוון שנחשדו בסטייה, וחשד זה היה מספיק לפגוע בכבוד המשפחתי.‏[4]

ברצח על רקע חילול כבוד המשפחה, המשפחה היא ש"מזמינה" את הרצח והרוצח הוא רק כלי. הרוצח לא פועל מתוך רגש אלא מתוך חובה תרבותית. במקרים רבים הרוצח אינו מעוניין בחובה זו. עצם הרצח מחזיר את הכבוד למשפחה ואף מגדיל את כבודה, מאחר שהמשפחה מראה שהיא לא מוכנה להשפלת כבודה, אפילו במחיר הקרבת אחד מחבריה. כפי שלא חשוב מי הרוצח, לא חשוב מי עומד לדין. בתימן ילדים יכולים לעמוד לדין במקום אב או דוד, שהרי האשמה היא משפחתית, בדיוק כמו הכבוד.‏[4]

רצח על רקע כבוד המשפחה מתקבל באהדה רק בחברה שתומכת בו. ללא תמיכת החברה, לרצח אין משמעות. זאת, בניגוד לרצח מתוך קנאה בחברה המערבית של ימינו שבו לרוצח, אף אם יש הבנה במקרים מסוימים, אין תמיכה חברתית.‏[4]

במערב ובחברה היהודית בישראל רוב רציחות הנשים מבוצעות על ידי בני זוגן (או בני זוגן לשעבר) ולא על ידי בני משפחת המוצא שלהן - כלומר: רציחות מתוך קנאה, בעוד בחברות ערביות מוסלמיות נפוץ בהרבה רצח בידי בני משפחת המוצא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברות התרבותיות במזרח הקדום ייחסו ערך רב לבתולי האישה, מבחינה ממונית ומבחינה מוסרית. הבתולים היוו הוכחה לצניעותה המינית של האישה והיו סמל לטוהר ומוסר.

על פי התורה לפגיעה בבתולי נערה היה מחיר כספי עבור האב, מאחר שמוהר הבתולות שקיבל היה קטן יותר, ועל כן היה צריך לפצותו על האובדן. לעומת זאת, נערה מאורסת שקיימה יחסי מין מרצון עם אדם שאינו ארוסה, דינה -סקילה שהרי פגעה בדיני המוסר. פרשנות חז"ל היא כי אישה שלא הייתה בתולה בליל הנישואין, איבדה את בתוליה בתקופת האירוסין. אך פירושו של המקרא, פתוח גם לפרשנויות אחרות.

כי יקח איש אשה ובא אליה, ושנאה ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע. ואמר, את האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים... ואם אמת היה הדבר הזה: לא נמצאו בתולים לנערָ‏ והוציאו את הנערָ‏ אל פתח בית-אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה: כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה. ובערת הרע מקרבך.
כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל, ומתו גם שניהם: האיש השכב עם האשה, והאשה; ובערת הרע, מישראל.
כי יהיה נערָ‏ בתולה, מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא, וסקלתם אתם באבנים ומתו: את הנערָ‏ על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר עִנה את אשת רעהו. ובערת הרע, מקרבך. ואם בשדה ימצא האיש את הנערָ‏ המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה: ומת האיש אשר שכב עמה, לבדו. ולנערָ‏ לא תעשה דבר, אין לנערָ‏ חטא מות: כי כאשר יקום איש על רעהו, ורצחו נפש- כן הדבר הזה. כי בשדה מצאה. צעקה הנערָ‏ המארשה ואין מושיע לה."‏[5]

מקור נוסף הקושר במפורש את מעשיה המיניים של הבת לכבודו של אביה וגוזר עליה דין מוות מצוי בפסוק הבא, שאמנם מוגבל רק לבת כהן אך בניגוד למקורות אחרים כנראה מדובר אף בבת רווקה ולא בנערה מאורסת:

"וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף." ‏[6]

מפרשת תמר ויהודה אפשר לראות כי הדין לא היה תאורטי בלבד ולעתים אף מומש, והורחב למקרים שונים. אף כשיש זיקה רופפת כמו אצל יהודה ותמר. שהרי היא כלתו לשעבר ולא בתו, ועדיין יש לו אחריות על מעשיה, והוא יכול לקבוע את דינה.

"וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר: זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף." ‏[7]

חוקים דומים היו קיימים בחוק האשורי והחיתי.

חצי האי ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקוראן העונש על יחסי מין אסורים זהה לגבר ולאישה: מוות אם האישה נשואה, ומאה מלקות אם שניהם אינם נשואים. יש צורך בארבעה עדים, אם כי בעל יכול להעיד לבדו. הולכי רכיל שמוציאים שם רע ללא עדים מוענשים בשמונים מלקות.

"הזונֶ‏ה והזונָ‏ה והלקיתם אחד משניהם מאה מלקות, ולא תחוסו עליהם באשר לדת האלהים.. ואסור הוא למאמינים: ואלה אשר יוציאו שם רע, על הנשים הצנועות ולא יביאו ארבעה עדים, והלקיתם אותם שמונים מלקות, ולא תקבלו מהם עדות לעולם, ואלה הם פושעים.. ואשר יוציאו שם רע על נשותיהם ולא יהיו להם עדים, בלתי הם לבדם, והייתה עדות איש מהם ארבע עדויות בשבועת אלהים, כי הוא מן הדוברים אמת." ‏[8]

בחברה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבוד המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סוגי כבוד בחברה הערבית:

  • שרף - כבודו האישי של האדם, העולה ויורד בהתאם להתנהגותו.
  • ערץ' - כבוד התלוי בהתנהגותן המינית של בנות המשפחה. סטייה, או חשד לסטייה, מקוד-ההתנהגות המינית המקובל, גורר פגיעה בכבוד קרוביה מצד האב, שהרי זו משפחת המוצא של האישה ובה למדה את נורמות הצניעות.

כדי לשקם את 'כבוד המשפחה' האישה צריכה ל"תקן" את התנהגותה המינית על ידי נישואין, ובמקרה שזה אינו אפשרי, על האישה להיענש. עונשה של האישה תלוי בשאלה עד כמה נפגע כבוד המשפחה. רק כאשר יש אישום פומבי מצד מי שכבודו נפגע, יגיעו לרצח. לא מדובר רק בהתנהגות נורמטיבית. לאישום ולרצח יש בדרך כלל מניע אישי ואף פוליטי.

הרוצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מחלקים את הרוצחים על פי קרבת משפחה, הקבוצה הגדולה ביותר היא אחי האישה והקבוצה השנייה בגודלה היא אביה. לאחר מכן מגיעים אחי האב ובניהם. הבעלים המתקיפים את נשותיהם הם בדרך כלל קרובי משפחה.

באמצעות הרצח מראה משפחת האב (משפחת המוצא) את שליטתה בבת ומשיבה את כבודה האבוד. גם במקרה של ניאוף, תהיה זו משפחת המוצא שכבודה יפגע, והיא זו שתהיה חייבת להעניש את האישה על מנת להשיבו.

התייחסות השלטונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות ערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות מוסלמיות רבות קיימים סעיפים בחוק העונשין אשר מקלים או פוטרים מעונש רוצחים על רקע חילול כבוד במשפחה.

סעיף 340 לחוק העונשין הירדני קובע כי "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו 'נואפות' והורג, פוצע או פוגע בהם, פטור מעונש". בנוסף ממשיך החוק, "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו עם אחר במצב של "ניאוף" והורג, פוצע או פוגע בהם זכאי להפחתת עונשו". חוקים דומים קיימים בבחריין, מצרים, כווית, לבנון, מרוקו, עומאן, סוריה ואיחוד האמירויות הערביות. בפועל, במקרים רבים בירדן העונש אינו עולה על שלושה חודשי מאסר.

על פי דיווחים, ישנה עליה במספר מקרי הרצח על חילול כבוד במשפחה בירדן. הטענה היא שמתוך כמאה מקרי רצח בירדן, שליש מהם הם מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה, וכעשרים עד ארבעים נשים נרצחות בשנה על רקע זה. בשנים האחרונות נעשה נסיון לשנות את סעיפי החוק, אולם נסיון זה נכשל בשנת 2000 עקב התנגדות ציבורית עזה.

בלבנון חוקרים מעריכים כי אישה אחת בחודש נרצחת על רקע חילול כבוד במשפחה. החוק במדינה שונה וכיום רוצח על רקע חילול כבוד במשפחה אינו זכאי לחנינה מיידית. אולם החוק עדיין מאפשר הקלה בעונש על רצח מסוג זה.

בשנים האחרונות קמו מספר תנועות בעולם הערבי שיצאו נגד מוסד זה. במצרים נושאת הדגל של המאבק היא הפמיניסטית נוואל סעדאווי, ובישראל הקימה מנאר חסן את ארגון 'אל-פנאר' הנלחם בתופעה. ב-2011 חתם מחמוד עבאס, יושב ראש הרשות הפלסטינית על צו המורה כי רצח על רקע חילול כבוד המשפחה ייחשב כפשע לכל דבר ומבצעיו לא יזכו להקלה.‏[9]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק בישראל אינו מכיר ב'הגנה על כבוד המשפחה' כצידוק ראוי לרצח. אולם, בפועל רשויות החוק מגלות הבנה כלפי התופעה, תוך נסיון להיות רגישים לתרבותה של 'קבוצת המיעוט', בעיקר מצד המשטרה. במקרים רבים, המשטרה נוהגת להפעיל 'נכבדים' כדי לפשר בין האישה ומשפחתה, שולחת נערות לחסותם של שיח'ים, או מחזירה אותן לבתיהן. היו מספר מקרים בהם נרצחו נערות אחרי שפנו למשטרה והתלוננו שהן בסכנת חיים, לעתים אחרי שהמשטרה קיבלה התחייבות מצד המשפחה והחזירה את הנערה לביתה.

השופט מיכה לינדנשטראוס קבע בפסק-דין‏[10] כי:

"...לא יעלה על הדעת כי בשיטת המשפט בישראל נכיר בעניין של שמירה על כבוד משפחה כגורם מקל, העשוי להביא לכך שמקרים מהסוג שבפנינו לא יוכרו כמקרי רצח אלא כהריגה בלבד. קביעה כזו תהיה משום התרת דם ומתן הכשר לכל אחד לרצוח כאשר "כבוד משפחתו" נפגע.... בית המשפט בישראל, לא הכיר בטענת ההגנה על "כבוד המשפחה" כטענת הגנה בתיקי רצח שבהם קופחו חייהם של קורבנות חפים ואומללים".

בשנת 2010 יזם ח"כ אחמד טיבי הצעת חוק נגד כינוי מעשי רצח כאלו 'רצח לשם כבוד המשפחה' והסביר כי מעשי רצח אינם מביאים, ואינם צריכים להביא, כבוד. משרד המשפטים דחה את הצעת החוק.‏[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [רוברט פיסק, האינדיפנדנט http://www.independent.co.uk/opinion/commentators/fisk/robert-fisk-the-crimewave-that-shames-the-world-2072201.html]
  2. ^ Chapter 3: Ending Violence against Women and Girls, UNFPA site
  3. ^ אליאור לוי, רצח נשים פלסטיניות מעורר גל מחאה ברשות, באתר ynet‏, 2 באוגוסט 2012
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Axess Magazine, Prof. Unni Wikan, The honour culture
  5. ^ דברים כ"ב י"ג-כ"ז
  6. ^ ויקרא כ"א ט'
  7. ^ בראשית ל"ח כ"ד
  8. ^ הקוראן בתרגומו של יוסף ריבלין, פרשת האור (אלנור), ב'-ו'
  9. ^ החמרת הענישה ברש"פ על רצח בשל חילול כבוד המשפחה, באתר ממרי
  10. ^ ת"פ (חיפה) 217/95. מדינת ישראל נגד עמאר חסון, בבית המשפט המחוזי בחיפה (3.3.98)
  11. ^ יהונתן ליס, משרד המשפטים הפיל את הצעת ח"כ טיבי לאסור שימוש בביטויים חיוביים לתיאור רצח, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010