רצח פרנץ פרדיננד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתובת זיכרון בסראייבו: "ממקום זה ב-28 ביוני 1914 רצח גברילו פרינציפ את יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה"
הרוצח הסרבי גברילו פרינציפ
הנרצח, הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד יורש העצר האוסטרו-הונגרי

ביום 28 ביוני 1914 נרצחו ביריות בסראייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה, יורש העצר האוסטרו-הונגרי ואשתו סופי, הדוכסית לבית הוהנברג. הרצח בוצע על ידי גברילו פרינציפ, חבר בתנועה המחתרתית הסרבית "היד השחורה" אשר שמה לה למטרה לאחד את אזור יוגוסלביה. הרצח היווה את הניצוץ שהצית את העימות במלחמת העולם הראשונה ומצוין כאות הפתיחה למלחמה זו. הרצח בסראייבו מכונה הירייה שנשמעה ברחבי העולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סיכומי קונגרס ברלין משנת 1878, קיבלה האימפריה האוסטרו-הונגרית מנדט לשלוט ולנהל את המחוז העות'מאני של בוסניה והרצגובינה בעוד שהאימפריה העות'מאנית נותרה בעלת הריבונות הרשמית באזור. הסדר זה הוביל למספר מחלוקות פוליטיות וטריטוריאליות מעורפלות והרסניות, לאורך עשרות שנים, בהן היו מעורבות רוסיה, אוסטריה, בוסניה וסרביה. השלטון בשטחים אלה היה לכוד בסבך של מזימות דיפלומטיות אשר תרמו לליבוי העוינות בין העמים המקומיים. על רקע עוינות זו זממה תנועת שוליים פוליטית בשם "היד השחורה" את רצח הארכי-דוכס פרדיננד.

בסוף יוני 1914, ביקר פרדיננד בבוסניה כדי לצפות בתרגיל צבאי וכדי לחנוך מוזיאון בסראייבו. ב-28 ביוני 1914 ציין הארכידוכס 14 שנה ליום בו נתן לו הקיסר פרנץ יוזף היתר לשאת לאישה את בחירת ליבו סופי צ'וטק (אישה ממוצא סלאבי אשר מעמדה היה נחות במידה ניכרת מזה שלו), בתמורה לרשות שקיבל להינשא, התחייב כי ילדיהם המשותפים לעולם לא יבואו בסדר הירושה לכתר האימפריה. סופי שמחה להצטרף לבעלה במסעם לבוסניה לציון מאורע זה, זאת היות שבחצר הקיסר בווינה זכתה תדיר ליחס עוין.

פרנץ פרדיננד הצטייר בעיני הסרבים כמי שתומך באיחודם של השטחים הסלאביים כמלכות שלישית (אוסטרית-הונגרית-סלאבית) תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אף שבמציאות השקפתו הייתה כי צעדים כאלה צריכים להינקט תוך התחשבות ברצונותיהם של המיעוטים האתניים בשטחים אלה. ממלכה סלאבית הייתה יכולה להכשיל את שאיפותיהם הלאומיות של הסרבים להתאחד יחדיו למדינה עצמאית ולכן פרנץ פרדיננד נתפס כאיום על ידי חלק מן הלאומנים הסרביים. בעדותו בבית המשפט טען הרוצח פרינציפ כי אחד ממניעיו היה ניסיון למנוע את הרפורמות אשר תוכננו על ידי פרנץ פרדיננד.

יום הרצח, 28 ביוני, הוא ה-15 ביוני על פי הלוח היוליאני ובו מציינים את חג ויטוס הקדוש. בסרביה נקרא החג וידובדאן ובו מציינים את קרב קוסובו משנת 1389 נגד העות'מאנים, קרב שבו הובסו הסרבים על ידי הצבא העות'מאני ואיבדו את עצמאותם החל מאותו מועד, למשך 500 שנה. הסרבים נוהגים לציין חג זה בגילויי פטריוטיות.

קשירת הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ינואר 1914 כינס סרן וויסלאב טנקוביץ', חבר הארגון הסרבי המחתרתי היד השחורה, פגישה של חברי הארגון בעיר טולוז שבצרפת. בפגישה נידונו אישים אוסטרו-הונגריים שונים כמטרה לרצח פוליטי, ביניהם פרנץ פרדיננד, אולם בסופה של הפגישה הוחלט רק לשלוח את מוחמד מחמדובשיץ' לסראייבו כדי לרצוח את המושל האוסטרי של בוסניה, אוסקר פוטיורק.

מחמדובשיץ' התעכב בביצוע המשימה ולפני שנעשה ניסיון הרצח הורה ראש ארגון היד השחורה, אלוף משנה דרגטין דימיטרייביץ' (אשר כונה אפיס) לשנות את המטרה ולרצוח את פרנץ פרדיננד כאשר יתאפשר הדבר.

זמן קצר לאחר חג הפסחא (בחודש אפריל), גייס בסראייבו פעיל נוסף בארגון, דנילו איליץ', שני בני נוער סרבים צ'וברילוביץ' ופופוביץ' לצורך ביצוע הרצח, כך העידו השלושה במשפטם לאחר הרצח. שלושה צעירים סרבים נוספים, שהתגוררו בבלגרד, גברילו פרינציפ, טריפון גרבז' ונדיילקו צ'ברינוביץ', העידו אף הם במשפט הרצח כי זמן קצר לאחר חג הפסחא הם ביקשו לבצע מעשה רצח ופנו לפעיל בארגון היד השחורה וממנו הגיעו לסרן טנקוביץ', ממנו קיבלו נשק שיעבירו לסראייבו ושם ישתתפו ברצח.

בעת משפטם העידו שלושת הצעירים מבלגרד כי טנקוביץ' צייד אותם בשישה רימוני-יד, שלושה אקדחי בראונינג אוטומטיים ותחמושת ובגלולות ציאניד לצורך התאבדות. כמו כן עברו אימונים לקראת הרצח וצוידו במפה שעליה סומנו נקודות המשטרה לאורך הגבול והדרך להסתנן לאוסטרו-הונגריה.

לאחר שהסתיימו ההכנות עזבו השלושה את בלגרד ובדרכי חתחתים הגיעו לעיר סראייבו, תוך שהם נעזרים בסייענים לאורך דרכם ובחציית הגבול. מן העדויות שנאספו בזמן משפטם של הקושרים וסייעניהם עולה כי הייתה מעורבות ישירה של ראשי הצבא הסרבי באישור הרצח והאישור האחרון לביצוע הגיע מן המטה הכללי של הצבא הסרבי. כל שבעת הקושרים היו צעירים בוסנים חולי שחפת, אשר באותה עת הייתה מחלה סופנית, ולכן הסכימו מתוך מניעים אידאולוגיים לצאת למשימת התאבדות.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכונית בה ישבו הארכי-דוכס ואשתו בעת שנרצחו

הערה: יש לציין כי סדר המאורעות המדויק מעולם לא נקבע סופית לאור סתירות בעדויות שנגבו.

שבעת הקושרים הצעירים היו בלתי מנוסים בשימוש בנשק ורק הודות לצירוף מקרים נדיר הצליחו במזימתם. בשעה עשר בבוקר לערך יצא פרנץ פרדיננד, אשתו ופמלייתם מן המחנה הצבאי פילפוביץ', שם סקרו את הכוחות. מזג האוויר היה יפה באותו בוקר וקהל רב עמד לאורך הרחובות לקבל את פניהם. השיירה הייתה מורכבת משבעה כלי רכב, בהם נסעו בין השאר, המושל הכללי של בוסניה, ראש העיר סראייבו, מפקד משטרת סראייבו ומכובדים נוספים. הארכי-דוכס ואשתו, יחד עם המושל הכללי ושומר ראשו של הארכידוכס, נסעו ברכב השלישי בשיירה.

בשעה 10:15 השיירה חלפה על פני החבר הראשון בקבוצת המתנקשים, מוחמד מחמדבשיץ. הוא עמד וצפה בהם אולם לא ירה. מאוחר יותר טען כי לא הצליח למצוא זווית ירי נוחה ולכן החליט שלא לירות מחשש לסיכון המשימה. החבר השני בקבוצה, נדליצ'קו צ'ברינוביץ', זרק פצצה (היו דיווחים כי היה זה מקל דינמיט) אל עבר מכוניתו של פרנץ פרדיננד, אבל החטיא. הפצצה הרסה את המכונית הרביעית בשיירה ופצעה קשות את נוסעיה, שוטר ומספר אזרחים שהיו בקהל הצופים. מיד אחר כך בלע צ'ברינוביץ' גלולת ציאניד וקפץ אל תוך הנהר הרדוד מיליאקה. השיירה האיצה אל עבר בניין העירייה בתוך מהומה רבתי. זמן קצר אחר כך משתה המשטרה, מתוך מי הנהר, את צ'ברינוביץ' והוא הוכה קשות בידי ההמון בטרם נלקח למעצר. גלולת הציאניד שבלע הייתה כנראה ישנה, או במינון נמוך מדי כדי להמיתו, והוא כשל בניסיונו להתאבד. עומקו של הנהר, במקום בו נמצא, היה רק כ-10 ס"מ ולכן אף לא טבע. חלק משאר המתנקשים, מתוך הנחה שהארכי-דוכס נהרג, או אולי רק מפחד, עזבו את המקום.

משהגיע פרנץ פרדיננד אל בניין העירייה, לקבלת הפנים שתוכננה לו, הוא הראה סימני עצבנות. הוא קטע את נאומו של ראש העיר כדי למחות ואמר "אנו באים לכאן ואנשים זורקים עלינו פצצות." לאחר מכן נרגע ושאר הטקס עבר ללא אירועים מיוחדים. חברי פמלייתו של הארכי-דוכס ואנשי שלטון מקומיים דנו בצעדים בהם ניתן להגן מפני ניסיון התנקשות נוסף, אולם לא הגיעו לכל מסקנה ברורה. אחת ההצעות ולפיה יוכנסו כוחות צבאיים לעיר ויעמדו לאורך הרחובות, נדחתה כיוון שהכוחות, אשר היו באמצע אימונים, לא היו מצוידים במדי השרד המתאימים לאירועים רשמיים. משימת האבטחה נותרה מוטלת על כוח המשטרה הקטן של העיר סראייבו. אמצעי הביטחון הבולט היחיד שננקט היה איש ביטחון נוסף שהצטרף למכוניתו של הארכידוכס ועמד על מדרגת הרכב השמאלית, כפי שניתן לראות בתמונות שצולמו מחוץ לבניין העירייה ביציאת פרנץ פרדיננד מן המקום.

הקושרים הנותרים לא הצליחו להתנקש בארכי-דוכס בגלל התקהלות ההמון ונראה היה שהתוכנית כשלה. אולם, לאחר קבלת הפנים בבנין העירייה החליט פרנץ פרדיננד לגשת לבית החולים כדי לבקר את הפצועים שנפגעו בפצצה שזרק צ'ברינוביץ'. בינתיים ניגש גברילו פרינציפ לחנות מזון סמוכה, לא ברור אם ויתר על תוכנית ההתנקשות, או הניח שהארכי-דוכס נהרג מן הפצצה. כאשר יצא מן החנות ראה את מכוניתו הפתוחה של הארכידוכס חוזרת בהילוך אחורי, זאת לאחר שהנהג טעה בפניה, ליד הגשר הלטיני בעיר. הטעות אירעה כיוון שהנהג, פרנץ אורבן, לא ידע על השינוי בתוכנית הביקור לפיה יבקר הארכידוכס בבית החולים. פרינציפ התקרב אל הדופן הימנית של הרכב וירה פעמיים מאקדח FN מדגם M 1910 חצי-אוטומטי בקוטר 7.65 מ"מ. הכדור הראשון חלף דרך דופן הרכב ופגע בסופי בבטנה והכדור השני פגע בפרנץ פרדיננד בצוואר. מאוחר יותר טען פרינציפ כי כוונתו הייתה לפגוע במושל הכללי פוטיורק ולא בסופי. שני קורבנותיו המשיכו לשבת ברכב, אבל גססו בעודם מוסעים למעונו של המושל לקבלת טיפול רפואי. מילותיו האחרונות של פרנץ פרדיננד, דקות לאחר שנורה, כפי שדווחו על ידי פון האראך, היו: "סופי יקירתי, אל תמותי! הישארי בחיים למען ילדינו!"

פרינציפ ניסה להתאבד מיד לאחר הירי על ידי בליעת כדור ציאניד, אבל הוא הקיא את הרעל והאקדח נלקח מידו על ידי אדם שהיה במקום, עוד בטרם הצליח לירות פעם נוספת.

בשעות שלאחר הרצח פרצו מהומות אנטי-סרביות בעיר סראייבו אולם אלה פוזרו על ידי הצבא.

תוצאות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצחו של יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית ואשתו ההרה היכו את אירופה בתדהמה ובתחילה זכתה אוסטריה לגילויי אהדה רבים. ממשלת אוסטריה לעומת זאת ראתה ברצח הזדמנות לחסל אחת ולתמיד את האיום הסרבי.

משהסתיימה החקירה פלילית ולאחר שהאוסטרים וידאו כי גרמניה תכבד את הברית הצבאית שכרתה עימה, הגישה אוסטרו-הונגריה מכתב רשמי לממשלת סרביה. המכתב הזכיר לסרביה את מחויבותה לכבד את החלטת המעצמות ביחס לבוסניה-הרצגובינה ולשמור על יחסי שכנות טובים עם אוסטרו-הונגריה. המכתב אף הכיל דרישות מפורטות שמטרתן להרוס את מקורות המימון ובסיסי הפעולה של ארגוני הטרור אשר לדעת אוסטרו-הונגריה עמדו מאחורי הרצח בסראייבו.

המכתב הזה נודע בשם "האולטימטום ביולי", אוסטרו-הונגריה אף איימה כי במידה וסרביה לא תקבל את מלוא דרישותיה בתוך 48 שעות, תחזיר אוסטריה את שגרירה מן המדינה. סרביה קיבלה למעשה את כל הדרישות האוסטרו-הונגריות, להוציא את הדרישה כי יותר לסוכנים אוסטרים לנהל חקירה בבלגרד, כיוון שהדבר פגע לטענתה בריבונותה.

חיילי מילואים סרביים אשר הושטו על נהר הדנובה בספינות קיטור, חצו כנראה בטעות את הנהר לגדה האוסטרו-הונגרית בטמש-קובין וחיילים אוסטרו-הונגריים ירו באוויר כדי להרחיקם. תקרית זו יצאה מכל פרופורציה וממשלת אוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה והחלה לגייס את צבאה ב-28 ביולי 1914. רוסיה אשר תמכה באופן מסורתי בשאיפות הלאומיות של הסרבים, מיהרה להתייצב לצידם וגייסה את צבאה. בהתאם להסכם סודי משנת 1892 בין צרפת לרוסיה, הייתה אף צרפת מחויבות לגייס את צבאה. גרמניה מצידה, מתוקף הסכם עם אוסטרו-הונגריה, גייסה אף היא את צבאה. עד מהרה הצטרפו כל המעצמות לצדדים היריבים (להוציא את איטליה) והמלחמה פרצה.

אלה מבין הקושרים אשר היו מתחת לגיל 20 בזמן הרצח, נידונו למאסר. שלושה מהם, כולל דנילו איליץ', נתלו. צ'ברינוביץ' ופרינציפ מתו משחפת בכלא. מספר משתפי פעולה זוכו במשפט.

ניתן לטעון כי יריות האקדח בעת רצח הארכי-דוכס היו החוליה הראשונה בשרשרת של רבים מן האירועים המרכזיים במאה העשרים, הדי היריות הללו עדיין מהדהדים אף בתחילת המאה העשרים ואחת. הסכם ורסאי, אשר נחתם בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, נקשר על ידי היסטוריונים רבים לעלייתו של היטלר לשלטון ולפרוץ מלחמת העולם השנייה. מלחמת העולם הראשונה אף הובילה להצלחת המהפכה הרוסית, אשר מצידה הובילה למלחמה הקרה. אירועים אלה הם הבסיס לרבות מן ההתפתחויות הפוליטיות במאה העשרים, כגון נפילת האימפריות הקולוניאליסטיות, ועלייתן של ארצות הברית וברית המועצות כמעצמות-על עולמיות, והקמת מדינת ישראל.

אולם, אף אם הרצח לא היה מתרחש, עדיין ייתכן בהחלט שמלחמת העולם הראשונה הייתה פורצת בעת שפרצה, כאשר גורם אחר היה מצית את האש. הבריתות שבין המעצמות וקיומן של תוכניות לגיוס צבאי נרחב, הגבירו עד מאוד את סיכויי פריצתה של מלחמת עולם במאה העשרים. עוד בשלהי המאה התשע-עשרה התנבא הקנצלר הגרמני, אוטו פון ביסמרק: "אם אי-פעם עוד תפרוץ מלחמה באירופה, היא תבוא כתוצאה מאיזה מעשה שטות מוחלטת בבלקנים."[1]

שרידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליע שנורה על ידי גברילו פרינציפ, המכונה לעתים "הקליע אשר החל את מלחמת העולם הראשונה" מוצג לראווה במוזיאון בטירת קונופישטה, ליד העיר בנשוב, בצ'כיה. האקדח שבו ירה פרינציפ, יחד עם המכונית שבה נסע הארכי-דוכס, חליפת המדים התכולה שלבש, כובע הנוצה שהיה לראשו והדרגש עליו שכב בעוד הרופאים מטפלים בו, מוצגים לראווה במוזיאון להיסטוריה צבאית, בווינה, אוסטריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]