רצפה בת איה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רצפה בת איה מגנה על גוויות בניה, בציור של ג'ורג' בקר

רִצְפָּה בַת-אַיָּה היא דמות מקראית, שהייתה פילגשו של שאול המלך. על פי המסופר בספר שמואל ב', בימי המלחמה בין בית שאול לבית דוד, לאחר מותו של שאול, פנה איש בושת בן שאול אל אבנר בן נר וכעס עליו על כך שלקח לו לאישה את רצפה, ככל הנראה בשל עובדה שלקיחת הפילגש הקבילה בימים ההם ללקיחת המלוכה:

וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ, וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת-אַיָּה; וַיֹּאמֶר אֶל-אַבְנֵר, מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל-פִּילֶגֶשׁ אָבִי.

– שמואל ב', ג' 7

אבנר, שהיה זה שהמליך את איש בושת למלך על ישראל לאחר מותו של שאול, העניש את איש בושת בכך שהעביר את השלטון לידי דוד:

וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל-דִּבְרֵי אִישׁ-בֹּשֶׁת ... כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד - כִּי-כֵן אֶעֱשֶׂה-לּוֹ. לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה, מִבֵּית שָׁאוּל; וּלְהָקִים אֶת-כִּסֵּא דָוִד, עַל-יִשְׂרָאֵל וְעַל-יְהוּדָה - מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע.

– שמואל ב', ג'

מאוחר יותר, עת היה רעב בארץ, נדרש דוד להקריב לגבעונים שבעה מבני שאול, והוא העביר אליהם בין היתר את שני בניה של רצפה - אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת. הגבעונים אכן הרגו את הבנים, ורצפה בחרה לשבת לצד גוויות בניה במשך חודשים מספר על מנת להגן עליהן מפני בעלי החיים:

וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת-אַיָּה אֶת-הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל-הַצּוּר, מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ-מַיִם עֲלֵיהֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְלֹא-נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם, וְאֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה.

– שמואל ב', כ"א 10

פירוש השם רצפה, על פי הכתוב בספר ישעיה, הוא ככל הנראה גחל בוער ("וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ." (ישעיהו, ו' 6)).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנינה גלפז-פלר, וַיּוֹלֶד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים: כרמל, תשס"ו 2006, עמ' 180-174.
  • עליזה שנהר, אהובות ושנואות: נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, חיפה, פרדס, 2011, ע"מ 179-155.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]