רצ'יטטיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רצ'יטטיב הפתיחה מתוך הקנטטה "מירנדה" (1710 לערך) מאת יוהאן כריסטוף פפוש.

רצ'יטטיב הוא סגנון כתיבה וביצוע מוזיקלי שנועד לחקות בשירה או נגינה, דיבור אנושי.

לרוב מופיע הרצ'יטטיב בהקשר של אופרה או קנטטה, כניגוד לאריה, שהיא חיבור שירתי במובהק. רצ'יטטיבים משמשים בדרך כלל לקידום העלילה או להבעת רעיון מסוים, בעוד האריה משמשת להבעת רגשות, או לייצוג רגע עלילתי אחד באמצעות מגוון מצומצם של מילים - אם כי הבחנה זו הלכה והיטשטשה במהלך המאה ה-19. מאפיינים אחרים של הרצ'יטטיב הם שהוא ברובו הברתי (כלומר, לכל הברה צליל יחיד), ושהוא מודולטורי (כלומר, מסתיים בסולם שונה מזה שבו התחיל); בכך הוא מאפשר לעבור בין אריות בסולמות שונים.

משפטים טיפוסיים ברצ'יטטיבים עד תחילת המאה ה-19 מסתיימים בקדנצה אופיינית של שני אקורדים - דומיננטה וטוניקה.

שני הסוגים העיקריים של רצ'יטטיב הם

  • רצ'יטטיב סקו (secco, כלומר "יבש") - מלווה בקונטינואו בלבד, ולרוב במשקל חופשי.
  • רצ'יטטיב מלוּוֶה (accompagnato) הנקרא גם רצ'יטטיב אובליגאטו (obbligato) - בליווי כלים נוספים, ולעתים קרובות התזמורת כולה. במקרה זה על פי רוב הרצ'יטטיב שקול, ובעל מטען רגשי רב יותר.

קיימים גם רצ'יטטיבים במוזיקה כלית, כלומר קטעים שנועדו לחקות בנגינה את סגנון הרצ'יטטיב. הדוגמה המוכרת ביותר נמצאת בתחילת הפרק הרביעי של הסימפוניה התשיעית של בטהובן.

בחזנות, בעיקר האשכנזית, פרקי התפילה מושרים לרוב ברצ'יטטיבים. במוזיקת כליזמרים יש ביצועים רצ'יטטיבים המבוצעים על ידי כלי נגינה כמו הקלרינט, יש השומעים את הקלרינט "מדבר" ואפילו "צוחק".

P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.