רקוויאם גרמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחין יוהנס ברהמס

רקוויאם גרמניגרמנית: Ein deutsches Requiem) היא אחת מיצירותיו החשובות והמפורסמות של יוהנס ברהמס. היצירה נשלמה ב-1868, והייתה היצירה הגדולה הראשונה שכתב ברהמס למקהלה ולתזמורת. זוהי יצירתו הארוכה ביותר של המלחין. המושג "רקוויאם גרמני" מתייחס לשפת היצירה (שלא כרקוויאם הקתולי, הכתוב בשפה הלטינית). בניגוד לטקסט המסורתי של הרקוויאם, המתמקד באיומים מפני יום הדין ואזהרות לבני האדם החטאים לחזור בתשובה, בחר ברהמס בטקסטים המביעים תקווה ונחמה לנשארים ומייחלים לתחיית המתים. במידה מסוימת קשה אף להתייחס לטקסט כמילות תפילה. הקטע היחיד הקרוב, מבחינת סגנונו המוזיקלי, למוזיקה הגועשת של ה-dies irae ('יום הדין') המסורתי, הוא הקטע בפרק השישי העוסק בניצחון על המוות.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים מן המוזיקה של "רקוויאם גרמני" נכתבו שנים רבות קודם לכן. לדוגמה, הפרק השני התחיל את דרכו כסקרצו עבור סימפוניה שתכנן ברהמס (ושלבסוף הפכה לקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר). ברהמס ציין פעם כי הרקוויאם קשור קשר עז למותו של ידידו הקרוב רוברט שומאן. הרקוויאם כתוב בסולם פה מז'ור, ובכך ייחודו כרקוויאם מהבודדים שנכתבו בסולם מז'ורי. פה מז'ור הוא גם סולם קנטטת האבל אקטוס טרגיקוס מאת באך (מס' 106 ברשימת יצירות באך).

הופעת הבכורה של הרקוויאם הייתה ביום שישי הטוב, 1868 בקתדרלה של ברמן (אם כי כמה פרקים בוצעו כמה חודשים קודם לכן בווינה). הפרק החמישי נוסף כעבור כשנה, וכנראה קשור למות אמו של ברהמס (ומכאן ההתייחסות הספציפית לאם המנחמת, והסולו הנשי).

הטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום להלחין את טקסט הרקוויאם הלטיני, כפי שהיה מקובל בקרב המלחינים בזמנו, פנה ברהמס, שהתעניין במוזיקה עתיקה, ובמיוחד בבארוק הגרמני, למסורת הפרוטסטנטית הגרמנית המוקדמת, של תפילת אשכבה בגרמנית המבוססת על מבחר פסוקים מכתבי הקודש הלותרניים (ובמיוחד Musikalische Exequien של היינריך שיץ מ-1636 ו-Actus tragicus של באך). את הפסוקים בחר ברהמס בעצמו, רובם מן התנ"ך (מספרי תהילים וישעיהו), ומיעוטם מן הברית החדשה ומבין הספרים החיצוניים. שמה של היצירה מתייחס ללשון הגרמנית (כלומר, הטקסט הוא גרמני ולא לטיני), אך רבים פירשו אותו בטעות כמתייחס לסגנון או ללאומיות היצירה. בראהמס, שנמנע במתכוון מכל איזכור של ישו בטקסט, אמר כי בקלות אפשר לקרוא ליצירה 'רקוויאם אנושי'.

המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

'רקוויאם גרמני' כתוב לתזמורת גדולה (הכוללת, בניגוד למנהגו של ברהמס, שני נבלים), עוגב (שלא נכלל ברוב הביצועים), מקהלה בארבעה קולות, שני סולנים - בריטון וסופרן; בהתאם למסורת הרקוויאם, תפקידיהם של הסולנים אינם מרכזיים (הסופרן שרה רק בפרק החמישי, הבריטון רק בקטעים מן הפרקים השלישי והשישי), ובמרכז תשומת הלב עומדת המקהלה.

סגנון היצירה הוא מחווה למוזיקה של הבארוק, עם פוגות מורכבות וציורי מילים אקספרסיביים. התזמור שמרני - בוודאי בהתייחס למהפכת התזמור שהתרחשה ממש בסביבתו של ברהמס. אך ברהמס משתמש באפקטים התזמורתיים ביד אמן; בפרק הראשון הכינורות אינם משתתפים, מה שיוצר צבע כהה, עשיר - ויותר מכול, לא מובן מאליו. ברהמס, שהיה בנו של נגן קרן יער וידע היטב איך לכתוב לכלי, כלל ביצירה ארבע קרנות (במקור קרן טבעית) ועשה בהן שימוש דרמטי לכל אורך הרקוויאם.

פרק ראשון

הפרק הראשון, ללא כינורות, נפתח בצלילים נמוכים מאוד, בפיאניסימו, על נקודת עוגב (צליל באס שאינו משתנה). המקהלה נכנסת במילה Selig (מאושרים, או 'אשרי'), ושרה את המשפט הראשון ללא ליווי, מה שיוצר אפקט של קלות וטוהר. ברהמס מפרש את הפסוק "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" כאלגוריה לקבורה ולתחיית המתים. הוא עושה שימוש בחזרה על המילה "רינה" (Freude) בטקסט מתהילים כדי לחזור על מוטיב מוזיקלי אנרגטי יותר, ובכך מעניק לפרק אחידות נושאית.

פרק שני

הנושא העיקרי שלו ("כל הבשר חציר") הוא מעין שיר קודר, המושר תחילה באוניסון. גם כאן עושה ברהמס שימוש נרחב בנקודת עוגב; לאחר שמושר המשפט לראשונה, מופיע מעבר כלי על נקודת עוגב, עם תפקיד טימפני דומיננטי, תרועות קרן, והכול בקרשנדו עצום. חטיבתו הראשונה של הפרק בנויה בתבנית A-B-A; הסקציה B היא עדינה יותר (Siehe, ein Ackermann wartet), וכלי המיתר מנגנים בה בפיציקטו כדי לדמות את טיפות הגשם. לאחר סיום החטיבה הראשונה ישנו קטע פוגטו (דמוי פוגה) על נושא המזכיר תרועת חצוצרה, שדן בגאולה ובתחיית המתים.

פרק שלישי

פרק זה ניכר במצב רוח פסימי ומהורהר, והוא במבנה רספונסוריאלי - הבריטון מציג את החומר הנושאי, והמקהלה חוזרת על סיומות/מסקנות מתוך החומר הזה. החרדה והיראה המודגשות בעזרת טרמולו (צלילים מהירים מאוד, הגורמים לאפקט של רעד), מגיעות לשיא בסוף הטקסט הלקוח מתהילים, ובבת-אחת משתנה מצב הרוח, ומשתלטת אווירה של ביטחון ואופטימיות. הסולם המינורי מתחלף למז'ורי, ומתחילה פוגה, הבנויה כל כולה על נקודת עוגב אחת ויחידה על הצליל רה. זמר הבריטון מייצג את נפש האדם האבלה והאומללה, אך בפוגה היא מתנחמת בכך, שהמתים חוסים תחת כנפי השכינה המגוננת. דוגמאות קודמות לפוגה שלמה שיושבת מתחילתה ועד סופה על נקודת עוגב בודדת קיימות בתולדות המוזיקה, אולם הן נדירות מאוד. מבקרי המוזיקה של זמנו העבירו ביקורת רבה על הפוגה הזו, כנראה, בין השאר, משום שבביצוע הבכורה כיסה נגן הטימפני על כל התזמורת בנגינתו הרועשת את החזרה על צליל נקודת העוגב. ברהמס התלונן על כך מאוחר יותר.

פרק רביעי

פרק זה הוא הקצר מכולם, ומיקומו המרכזי מקנה לו משמעות גרעינית במבנה היצירה ובתוכנה. מכל הפרקים הוא היחיד, שהאווירה השלטת בו היא אופטימית ומאושרת - זאת, כמובן, משום שבפרק זה מתואר גן העדן הנכסף.

פרק חמישי

זהו הפרק הסולני ביותר ביצירה, והופעתה היחידה של זמרת הסופרן ביצירה. פרק זה מהווה אתגר טכני לכל זמרת בשל איטיותו, הטסיטורה שלו והפראזות הארוכות שהזמרת נאלצת לשיר ללא נשימה. הכתיבה הפוליפונית בתזמורת עומדת בניגוד חריף להומופוניה במקהלה. המקהלה שרה רק את הטקסט "כאיש אשר תנחמנו אימו, כך אנחמכם אני", ואילו הזמרת (המייצגת את האם המנחמת עצמה) שרה את שאר הטקסט.

פרק שישי

פרק זה, העוסק בתחיית המתים (כמו הפרק השני), מתחיל בנושא פועם הנותן תחושה של חוסר יציבות (בהתאם לטקסט הפתיחה). את הבשורה על תחיית המתים העתידית מבשר הבריטון, ואת תקיעת השופר מייצגים כלי הנשיפה ממתכת (כולל טרומבונים, המייצגים באופן מסורתי את המוות). המוזיקה הסוערת מייצגת את מאבק האיתנים מול המוות, שממנו יוצאים האל והמאמינים כשידם על העליונה; הקרב מסתיים בפוגת הודיה גדולה.

פרק שביעי

פרק זה חוזר לאווירת הפרק הראשון, ובסופו אף לנושא מן הפרק הראשון - המילה Selig משמשת גם כאן כמילת ציר. הפרק מסתיים בדימינואנדו ארוך ובצלילי נבל, המסמלים, אולי, את שלוותם של המתים בגן העדן.

מבנה צורני כללי

הרקוויאם כתוב, כאמור, במסגרת הטונאלית של פה מז'ור - ב-7 פרקים הערוכים בצורת קשת: ישנם קשרים ברורים במגוון מישורים בין הפרקים 1-7, 2-6, 3-5:

  • הפרקים הראשון והשביעי סובבים סביב המילה Selig, ונושאם הוא השלמה עם המוות. שניהם כתובים למקהלה ותזמורת, ללא הסולנים.
  • הפרקים השני והשישי הם פרקים סוערים יותר, העוסקים ביום הדין ובתחיית המתים. בעיקרון שניהם אף הם למקהלה ותזמורת, למרות שבפרק ה-6 יש לסולן הופעה קצרה, הפרקים הללו בכל זאת מובלים בעיקר על ידי המקהלה. כמו כן, שני הפרקים הללו מסתיימים בחטיבות פוגאליות מרשימות וכבדות משקל.
  • הפרקים השלישי והחמישי הם שניהם פרקים סולניים, בהם המקהלה בעיקר מלווה את הסולן (בפרק השלישי, לפחות בהתחלה). הקשר הטקסטואלי ביניהם ברור: בעוד בפרק השלישי הסולן מחפש את הנחמה, בפרק החמישי הסולנית היא זו שמציעה אותה נחמה מבוקשת.

הפרק הרביעי עומד אפוא במרכז היצירה. הפרק כתוב בסולם מי במול מז'ור - סולם המייצג באופן מסורתי הבעה מלכותית. ואכן, הבעה שכזו מתקשרת היטב עם הטקסט (Wie lieblich sind deine Wohnungen, Herr Zebaoth).

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"רקוויאם גרמני" הוא אחת היצירות האהובות ביותר ברפרטואר, וזכה לעשרות רבות של הקלטות. אחד הביצועים הוותיקים והידועים ביותר הוא של אוטו קלמפרר עם אליזבת שוורצקופף ודיטריך פישר דיסקאו. ביצוע חדש יותר שהתפרסם הוא הביצוע של הרברט פון קאראיין המנצח על התזמורת הפילהרמונית הווינאית, עם הזמר ז'וזה ון דאם. ביצועים ידועים אחרים הם זה שבניצוח המנצח האיטלקי קארלו מריה ג'וליני עם התזמורת הפילהרמונית הווינאית והזמרים אנדראס שמידט וברברה בוני, המנצח ההונגרי גיאורג שולטי עם התזמורת הסימפונית של שיקגו והזמרים קירי טה קאנאווה וברנרד וייקל וכן זה של סרג'יו צ'ליבידאקה עם התזמורת הפילהרמונית של מינכן. הקלטות נוספות יצאו תחת ידיהם של המנצחים רודולף קמפה ופריץ להמן.

מבין הביצועים בכלים אותנטיים ידועות במיוחד ההקלטות של ג'ון אליוט גרדינר עם התזמורת המהפכנית הרומנטית, ושל פיליפ הרווחה עם תזמורת שאנז-אליזה.

מילות הרקוויאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה של ברמן, שבה נוגן לראשונה הרקוויאם הגרמני

ניתן להאזין ליצירה בשלמותה, בביצוע של The Holden Consort Orchestra and Choir משנת 2001. להאזנה לפרק, לחצו על לחצן הנגינה ליד הכותרת.

פרק ראשון
אשרי האבלים
כי הם ינוחמו

Selig sind die da Leid tragen
denn sie sollen getröstet werden

מתאוס 5, 4

הזורעים בדמעה
ברינה יקצורו

Die mit tränen säen
werden mit Freuden ernten.

הלוך ילך ובכה
נושא משך-הזרע
בוא יבוא ברינה
נושא אלומותיו.

Sie gehen hin und weinen
und tragen edlen Samen
und kommen mit Freuden
und bringen ihre Garben.

תהילים קכ"ו 5-6

פרק שני
(כי) כל הבשר חציר
וכל חסדו (של האדם)
כציץ-השדה.
יבש חציר,
נבל ציץ.

Denn alles Fleisch es ist wie Gras
und alle Herrlichkeit des Menschen
wie des Grases Blumen.
Das Gras ist verdorret
und die Blume abgefallen.

ישעיהו מ' 6-7 (פטרוס א', 1, 24)

על-כן האריכו נא רוחכם, אחיי,
עד בוא ה'.
הנה האיכר מחכה
לטוּב תבואת האדמה
באורך-רוח
עד רדת
יורה
ומלקוש.

So seid nun geduldig, liebe Brüder,
bis auf die Zukunft des Herrn.
Siehe, ein Ackermann wartet
auf die köstliche Frucht der Erde,
und ist geduldig darüber,
bis er empfahe
den Morgenregen
und Abendregen.

איגרת יעקב, 5, 7

(כי) כל הבשר חציר
וכל חסדו (של האדם)
כציץ-השדה.
יבש חציר,
נבל ציץ,
ודבר-אלוהינו
יקום לעולם.

Denn alles Fleisch es ist wie Gras
und alle Herrlichkeit des Menschen
wie des Grases Blumen.
Das Gras ist verdorret
und die Blume abgefallen.
Aber des Herrn Wort
bleibet in Ewigkeit.

ישעיהו מ' 6-8 (פטרוס א', 1, 24)

פּדוּיי-אדוני
ישוּבוּן
ובאו ציון ברינה
ושמחת-עולם על ראשם;
ששון ושמחה ישׂיגוּן
ונסו יגון ואנחה.

Die Erlöseten des Herrn
werden wieder kommen
und gen Zion kommen mit Jauchzen;
ewige Freuden wird über ihrem Haupte sein;
Freude und Wonne werden sie ergreifen
und Schmerz und Seufzen wird weg müssen.

ישעיהו ל"ה 10 ו-נ"א 11

פרק שלישי
הודיעני, ה', קיצי
ומידת ימי מה היא.
אֶדְעה מה-חדֵל אני.
הנה טפחות נתת ימי
וחלדי כאַיִן נגדך.
אך כל-הבל כל-אדם ניצב.
אך בצלם יתהלך איש,
אך הבל יֶהֱמָיוּן,
יצבור ולא יֵדע מי אוספם.
ועתה מה קיוויתי, ה'?
תוחלתי לך היא.

Herr, lehre doch mich, daß ein Ende mit mir haben muß
und mein Leben ein Ziel hat
und ich davon muß.
Siehe, meine Tage sind einer Hand breit vor dir,
und mein Leben ist wie nichts vor dir.
Ach wie gar nichts sind alle Menschen, die doch so sicher leben.
Sie gehen daher wie ein Schemen
und machen ihnen viel vergebliche Unruhe.
Sie sammeln und wissen nicht wer es kriegen wird.
Nun Herr, wes soll ich mich trösten?
Ich hoffe auf dich.

תהילים ל"ט 5-8

נשמות הצדיקים הן ביד אלוהים
וכל צרה לא תפגע בהן.

Der Gerechten Seelen sind in Gottes Hand
und keine Qual rühret sie an.

חכמת שלמה 5, 1

פרק רביעי
מה ידידות משכנותיך, ה' צבאות!
נכספה וגם-כלתה נפשי
לחצרות ה'.
ליבי ובשרי ירננו אל אל-חי.
אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך.

Wie lieblich sind deine Wohnungen, Herr Zebaoth!
Meine Seele verlanget und sehnet sich
nach der Vorhöfen des Herrn.
Mein Leib und Seele freuen sich in dem lebendigen Gott.
Wohl denen, die in deinem Hause wohnen, die loben dich immerdar.

תהילים פ"ד 2-3, 5

פרק חמישי
אתם עצובים עכשיו,
אבל שוב אֶראה אתכם
וליבכם ישמח
ושמחתכם איש לא ייקח מכם.

Ihr habt nun Traurigkeit.
Aber ich will euch wieder sehen
und euer Herz soll sich freuen
und eure Freude soll Niemand von euch nehmen.

הבשורה על-פי יוחנן 26, 22

ראו בעיניכם:
כי מעט עמלתי
ומצאתי הרבה נחת [נחמה]

Sehet mich an:
Ich habe eine kleine Zeit Mühe und Arbeit gehabt
und habe großen Trost funden.

בן סירא נ"א 35

כאיש אשר אימו תנחמנו
כן אנוכי אנחמכם.

Ich will euch trösten
wie Einen seine Mutter tröstet.

ישעיהו ס"ו 13

פרק שישי
כי אין לנו כאן מקום יציב,
אלא את העתיד לבוא אנו מבקשים.

Denn wir haben hier keine bleibende Statt
sondern die zukünftige suchen wir.

האיגרת אל העברים 13, 14

הנה אני מגיד לכם סוד:
כולנו לא נישן המוות,
אך כולנו נשתנה
פתאום, כהרף עין,
עם תקיעת השופר האחרונה.
כי יריע השופר
והמתים יקומו לתחייה בלי כיליון
ואנחנו נשתנה.
אז יתקיים הכתוב:
בילע [נבלע] המוות לנצח [בניצחון].
מוות, איה עוקצך?
שאול, איה ניצחונך?

Siehe, ich sage euch ein Geheimnis:
Wir werden nicht alle entschlafen
wir werden aber alle verwandelt werden,
und dasselbige plötzlich, in einem Augenblick,
zu der Zeit der letzten Posaune.
Denn es wird die Posaune schallen
und die Toten werden auferstehen unverweslich
und wir werden verwandelt werden.
Dann wird erfüllet werden das Wort, das geschrieben steht:
Der Tod ist verschlungen in den Sieg.
Tod, wo ist dein Stachel?
Hölle, wo ist dein Sieg?

איגרת אל הקורינתים א', 15, 51-55; ישעיהו כ"ה 8

אדוני, אתה ראוי לשאת
הלל, כבוד ועוז.
כי אתה בראת כל הבריות,
וברצונך נוצרו
ונהיו כהווייתם.

Herr, du bist würdig zu nehmen
Preis und Ehre und Kraft.
Denn du hast alle Dinge geschaffen,
und durch deinen Willen haben sie das Wesen
und sind geschaffen.

חזון יוחנן 4, 11

פרק שביעי
אשרי המתים אשר ימותו באדון מעתה.
אכן הרוח אומר כי ינוחו ממלאכתם,
כי פעולותיהם הולכות אחריהם.

Selig sind die Toten, die in dem Herrn sterben von nun an.
Ja der Geist spricht, daß sie ruhen von ihrer Arbeit
denn ihre Werke folgen ihnen nach.

חזון יוחנן 14, 13

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]