רקוויאם (מוצרט)

הרקוויאם ברה מינור של וולפגנג אמדאוס מוצרט (K.626), הוא יצירה שנכתבה על ידי המלחין בווינה בשנת 1791 בהיותו על ערש דווי, והאחרונה שכתב לפני מותו. על אף שלא הספיק להשלימה, נחשב הרקוויאם למגנום אופוס של מוצרט וליצירת מופת. מילותיה של היצירה הן של הרקוויאם הקלאסי - מיסה קתולית המבוצעת לזכרו של אדם שמת.

חיבור היצירה והשלמתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה כתובה לארבעה סולנים – סופרן, אלט, טנור ובס – מקהלת ארבעה קולות, ולתזמורת מצומצמת המורכבת משתי קרנות בָּסֶט (סוג של קלרינט טנור), שני בסונים, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים, טימפני, כינור ראשון, כינור שני, ויולה וחטיבת בסו קונטינואו (צ'לו, קונטרבס ועוגב).

היצירה נגמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום מותו, ב-5 בדצמבר 1791, השלים מוצרט רק את חלק הפתיחה של היצירה (Requiem aeternam), וכן חלקים מהקיריה. לקטעי היצירה שבין Dies Irae לבין ה- Confutatis כתב רק את תפקידי הזמרים, אולם הספיק לכתוב לכמה מהכלים את תפקידיהם (לכינורות ולקונטינואו). בפרק הלקרימוסה הספיק לכתוב רק שמונה תיבות. ה-Offertorium כלל חלקים מועטים וה-Hostias רק את חלקי השירה. בשנות ה-60 התגלתה פוגת ה-Amen, ויש מחלוקת האם הייתה צריכה להכלל ברקוויאם (רוב המלומדים סבורים שכן, וממקמים אותה בסוף ה-Lacrimosa).

הזמנת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הוזמנה ממוצרט עבור הרוזן האקצנטרי פראנץ פון ואלסאג. מוצרט קיבל מחצית מהתשלום מראש, ולכן לאחר מותו ביקשה אלמנתו, קונסטנצה, מתלמידיו להשלים את היצירה. הטוב שבתלמידיו של מוצרט, יוזף פון אייבלר, סירב לעשות זאת, אולם השלים חלק מהדיאס אירה ועד הלקרימוסה. תלמיד אחר של מוצרט - פרנץ זיסמאייר - השלים את היצירה, אף שמלומדים משערים שזיסמאייר נעזר בסקיצות שמוצרט השאיר אחריו ובעזרתו של המוזיקאי מקסימיליאן שטאדלר.

מוסכם על המלומדים שאילו מוצרט היה משלים את היצירה בעצמו, הייתה היא שונה לחלוטין - ובייחוד הקטע cum sanctis, בו חזר זיסמאייר על התבנית שמוצרט התווה בתחילת היצירה (הקיריה). הסברה היא כי מוצרט היה ודאי כותב קטע שונה לחלוטין.

עם תום כתיבת היצירה, היא נשלחה לרוזן בזיוף חתימתו של מוצרט.

תוספות ושינויים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, ניסו מוזיקולוגים אחדים לכתוב השלמות נוספות ליצירה, בידיעה כי זיסמאייר שהשלים את היצירה, לא היה תלמידו הטוב ביותר של מוצרט וככל הנראה הוא לא התכוון שזיסמאייר יהיה זה אשר ישלימה. בין הכותבים:

פרנץ בייר
דנקן ברוס
ריצ'רד פ. מאונדר
רובינס לנדון
רוברט לוין

אמונות ומיתוסים הקשורים לרקוויאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף היות היצירה אחת הידועות ביצירותיו של מוצרט, נסיבות כתיבתה אפופות מסתורין, ועל כן מיתוסים רבים נוצרו סביב כתיבתה, אשר הובילו לכתיבת המחזה הידוע של פיטר שאפר - "אמדאוס" אשר אף הוסרט ב-1984.

בין המיתוסים:

בניגוד לאמונה לפיה היצירה הוזמנה על ידי אדם פלאי עבור הלווייתו של מוצרט עצמו, היצירה הוזמנה על ידי הרוזן פראנץ פון ואלסאג, אשר השתמש בשליח. היצירה הוזמנה כדי שהרוזן יוכל לטעון שהוא כתבה, ועל כן שילם למוצרט סכום כסף נכבד כדי שיוותר על זכויות היוצרים ויכחיש שכתב אותה.
בניגוד לאמונה לפיה אנטוניו סאליירי השלים את היצירה, היא הושלמה על ידי תלמידו של מוצרט – זיסמאייר, לבקשת אלמנתו של מוצרט, קונסטנצה.
בניגוד לאמונה לפיה היצירה נוגנה בהלווייתו, מוצרט נקבר כנהוג באותה תקופה בקבר קהילתי (קבר אחים) בלתי-מסומן^{[דרושה הבהרה]} ב-6 בדצמבר 1791 בנוכחות קומץ אנשים. ב-10 בדצמבר נערך טקס זיכרון לזכרו, אולם לא נוגנה בו היצירה.
בניגוד למיתוס לפיו מרבית היצירה נכתבה על ידי זיסמאייר (בעיקר כל החלקים שאחרי הלקרימוזה), על פי מחקר שערך לווין, 65% מהיצירה נכתבו על ידי מוצרט, לרבות חלקים מסוף היצירה.