רקפת מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רקפת מצויה

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אברשאים
משפחה:	מירסיניים
סוג:	רקפת
מין:	רקפת מצויה
שם מדעי
Cyclamen persicum (‏רעיל)
תחום תפוצה
ים תיכוני - (תפוצה עיקרית: ירדן, ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה ויוון)

רקפת מצויה היא צמח מסוג רקפת ממשפחת המירסיניים (Myrsinaceae) (בעבר סווגה תחת משפחת הרקפתיים, Primulaceae).

הרקפת היא צמח רב שנתי בעל פקעת גדולה, עגולה ושטוחה. צבע פרח הרקפת נע מלבן עד סגול עז, והיא פורחת בחודשים אוקטובר עד אפריל.

בישראל יש למין זה שני אקוטיפים פנולוגיים שונים. האחד, הנפוץ יותר, גדל בדרך כלל בבתי גידול מוצלים בחבל הים-תיכוני, ופורח בחודשים ינואר עד אפריל, לאחר הופעת העלים. האקוטיפ השני הינו נדיר יותר, גדל בדרך כלל על מצוקים חשופים במפנים מערביים ודרומיים או באזור חגורת הספר, ופורח בחודשים אוקטובר עד נובמבר, לפני הופעת העלים. בניסוי שערכו החוקרים רחלי שוורץ-צחור, אמוץ דפני ודן אייזיקוביץ באזור רמת הנדיב, הועתקו פרטים של כל אחד מהאקוטיפים אל בית גידולו של האקוטיפ השני. למרות השינוי שחל בתנאי הסביבה, לא היה שינוי במועדי הפריחה והופעת העלים בפרטים המועתקים. תוצאות אלה מעידות כי ככל הנראה קיימים הבדלים גנטיים בין שני האקוטיפים, האחראים להבדלים בפנולוגיה.

הצמח נפוץ בצפון ובמרכז ישראל, בעיקר באזורי ההר, ונדיר יותר בדרום הארץ, באזור הר הנגב. מקום ידוע בו צומחות רקפות הוא "גבעת הרקפות" שברמות מנשה, בסמוך לקיבוץ גלעד; גבעה קטנה זו, המתכסה באלפי רקפות למשך כמה שבועות בלבד באביב, מושכת אליה המוני מטיילים.

הרקפת היא מן הפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה והצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב. פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים.

הרקפת היא פרח מוגן ואסור לקטוף אותה‏^[1].

לעתים קרובות היא צומחת בין סלעים, המסתירים אותה קמעה. מסיבה זו מואנשת הרקפת לעתים קרובות בספרות ובאמנות, ומוצגת כצנועה וביישנית. לוין קיפניס כתב עליה את שיר הילדים הפופולרי "רקפת" ("מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד...").

בספטמבר 2007 נבחרה הרקפת לפרח הלאומי של מדינת ישראל, לצורך ייצוג בתערוכה בוטאנית בבייג'ינג.