רשאידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשאידה
ילדים בני שבט רשאידה
ילדים בני שבט רשאידה
אוכלוסייה
270,000 - 220,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
סודאןסודאן סודאן, ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית 120,000
אריתריאהאריתריאה אריתריאה 100,000
שפות
ערבית חג'אזית
דת
אסלאם סוני
קבוצות אתניות קשורות
ערבים
מפת התפוצה של שבט רשאידה באפריקה

שבט רשאידה או בני רשידערבית: الرشايدة, بني رشيد) הוא שבט ממוצא ערבי המאכלס את אריתריאה, צפון-מזרח סודאן וחצי האי ערב.

היסטוריה ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1846 עזבו רבים מבני הרשאידה את אזור החג'אז בערב הסעודית בשל מלחמות שבטיות שפרצו שם והיגרו לאריתריאה ולסודאן. בני הרשאידה בסודאן ובאריתריאה חיים בסמוך לבני שבט הבג'ה.
בני הרשאידה שמרו על תרבותם ועל מנהגיהם, כמו גם על לבושם המסורתי ועל זני הגמלים שלהם, אשר נחשבים למעולים ברחבי סודאן וחצי האי ערב ונמכרים במחירים גבוהים. דתם של בני הרשאידה היא אסלאם סוני והם מדברים ערבית חג'אזית. בנוסף, לשבט רשאידה קרבה לשבט בנו עבס.

מעורבות בהברחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפושעים משבט רשאידה הייתה מעורבות עמוקה בהברחת אריתראים לישראל. מאז הקמת גדר הגבול ישראל-מצרים ב-2012, פושעים משבט רשאידה משתפים פעולה עם בדואים מחצי האי סיני, אשר מחזיקים באריתריאים כבני ערובה ודורשים כופר תמורתם.

שבט רשאידה במדבר יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדבר יהודה חי שבט קטן מבני רשאידה, משני עברי הירדן.

בשנת 1954 יצאו לטייל באזור עין גדי שושנה הר-ציון, אחותו של מאיר הר-ציון, ועודד וגמיסטר. הם נרצחו בשטח שבו התגוררו בני שבט רשאידה. לאחר מכן יצא מאיר הר-ציון למסע נקמת דם, בה הוא וחבריו רצחו חמישה בדואים. הם נעצרו לחקירה, ואחרי זמן קצר שוחררו וחזרו לשרת בצה"ל.

חלק מבני רשאידה התיישב באזור תוקוע לאחר מלחמת ששת הימים, בהסכמת ממשלת ישראל. השבט מנה כ-700 איש בשנת 2001, מהם כ-400 התגוררו בתחום מדבר יהודה וספר המדבר, והאחרים ביריחו ובעבר הירדן המזרחי. תחום המרעה של השבט משתרע ברצועה שבין תקוע לשמורת עין גדי. בראשית המאה ה-20 הפעילו בני השבט את טחנת הקמח העתיקה במעיין עין גדי. עיקר פרנסתם היה מרעה והברחות. מרכז השבט הוא בשכונה בח'רבת אלמניה המונה כ-100 בתים, וכן מרפאה, בית ספר ומסגד[1].

השבט הוא אחד משישה שבטי בדואים עיקריים במדבר יהודה, לצד תעאמרה, כעאבנה, סואחרה, עבידיה וג'האלין. השבטים חילקו ביניהם את שטח המדבר במעין רצועות רוחב כשלכל שבט טריטוריה משלו על בסיס אחד הנחלים הראשיים החוצים את המדבר[2]. השבטים האחרים מחשיבים את בני הרשאידה כשבט "נחות" במעמדו החברתי. השבטים האחרים נמנעים מקשרי נישואין עם בני ובנות השבט. בספר משנת 1975 על הבדואים בישראל נכתב: "זה אולי השבט הפרא ביותר בכל מדבר יהודה. שבט שקשה מאד היה להטיל עליו רסן, כמעט עד התקופה החדשה. אזור הנדידה שלו היה, בהשוואה לגודלו, אחד מאזורי הנדידה הרחבים ביותר בכל אזור מדבר יהודה, והוא שלט שלטון מוחלט על הכפרים בגב ההר ממערבו."[3]

בשנת 2014 פורסם כי ממשלת ישראל מתכוונת להעביר את בני שבט הרשאידה לצפון יריחו. בני השבט התנגדו לתוכנית כפי שהוכנה, מכיוון שאינה מתחשבת בצרכיהם, וביקשו להכין תוכנית חלופית. בתוכנית המקורית היו פגמים רבים, כמו בית שתוכנן על מעגל תנועה, או בית בגבול שבין שתי חלקות[4][5]

מדינת ישראל החלה בתהליכי הקמת יישובי קבע לבדואים במדבר יהודה, אך לא עשתה זאת באופן אחיד על פני כל המרחב. הראשונים שיושבו היו חלק מבני שבט רשאידה. הם התיישבו במקום שיועד להם, אך חזרו למקום מושבם הראשון לאחר קונפליקטים עם פלאחים ועם בדווים אחרים[6]. האדמות באזור נועיימן שיועדו ליישוב קבע של שבט הרשאידה עמדו ריקות בשנת 2018[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]