רשתות טלוויזיה ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערוץ הראשון
רוסיה-1
סמלי רשתות הטלוויזיה הגדולות בפדרציה הרוסית

הטלוויזיה בפדרציה הרוסית הוא אמצעי התקשורת הפופולרי ביותר ברוסיה, ופועלות בה כ-300 רשתות טלוויזיה ארציות,[1] בהן שלוש רשתות עיקריות המכסות כ-90% משטחי רוסיה: הערוץ הראשון, רוסיה-1 ו-אן-טה-וה, הנמצאות בבעלות ישירה או עקיפה של הממשלה.[2] רוב הרשתות הן רשתות טלוויזיה מסחרית.

הרשת הראשונה, הערוץ הראשון החלה לשדר בשנות ה-40 שידורי טלוויזיה תעמולתיים על חיי התרבות הסובייטיים, תחת השם הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות, כאשר הרשת השנייה — רוסיה-1 — שכונתה בעבר "הערוץ השני", נוסדה ב-1960 לצד 15 ערוצי טלוויזיה לכל אחת מן הרפובליקות של ברית המועצות.

בשנות ה-70 וה-80 הייתה הטלוויזיה אמצעי התקשורת העיקרי במשקי הבית הסובייטיים וכ-75 מיליון משקי בית החזיקו טלוויזיה באותה עת.

ב-1991 כללה מערכת הרדיו והטלוויזיה של ברית המועצות ארבע רשתות טלוויזיה ארציות, 52 תחנות טלוויזיה ברפובליקות הסובייטיות ו-78 תחנות אזוריות בשטחי הרפובליקה הרוסית.

מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 פועלות מספר חברות של שירותי טלוויזיה בכבלים המעניקות שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, כשהגדולות שבהן הן חברת Tricolor TV ולה מנויים ב-12 מיליון בתי אב ומחזיקה ב-30% משוק הטלוויזיה המסחרית וחברת NTV Plus, הנחשבת לוותיקה ביותר ברוסיה (הוקמה ב-1996). לצדן פועלות חברות נוספות כחברת STV,‏ MTC וחברת אוריון אקספרס שלה יותר ממיליון מנויים.

כיום, ישנם 15,000 משדרים ברחבי רוסיה.

רשתות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבילה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבילה הראשונה כוללת ערוצים של שידור דיגיטלי שספק השרות חייב לספק ללא תשלום

רשת שנת הקמה סוג בעלים
הערוץ הראשון 1939 / 1995 ערוץ חדשות, בידור וכללי 51% בידי ממשלת רוסיה באמצעות הסוכנות הפדרלית לניהול רכוש המדינה
24% בידי VTB Capital
25% בידי National Media Group
רוסיה-1 1960 / 1991 ערוץ חדשות ובידור, כללי החברה הממלכתית הרוסית לרדיו וטלוויזיה
TV Center 1997 ערוץ חדשות, בידור וכללי של מוסקבה עיריית מוסקבה וחברת Promtorgcenter
Match TV 2015 ערוץ ספורט גזפרום מדיה. הוקם על בסיס ערוץ רוסיה-2 של החברה הממלכתית הרוסית לרדיו וטלוויזיה
NTV 1993 ערוץ חדשות, בידור וכללי גזפרום מדיה-86%
רוסיה-ק' 1997 ערוץ תרבות החברה הממלכתית הרוסית לרדיו וטלוויזיה
הערוץ החמישי 1938 ערוץ חדשות, בידור וכללי עיריית סנקט פטרבורג וNational Media Group
רוסיה-24 2006 ערוץ חדשות החברה הממלכתית הרוסית לרדיו וטלוויזיה
קרוסלה 2010 ערוץ ילדים בבעלות משותפת של החברה הממלכתית הרוסית לרדיו וטלוויזיה והערוץ הראשון
הטלוויזיה הציבורית הרוסית 2014 ערוץ חדשות, בידור וכללי בבעלות ארגון מלכ"ר לא-ציבורי, במימון ממשלת רוסיה

החבילה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבילה השנייה כוללת ערוצים עם שידור דיגיטלי ללא תשלום אך אין חובה לספק אותם.

רשת שנת הקמה סוג בעלים
REN TV 1997 בידור National Media Group (82%), סוגז טאואר (18%)
ספאס 2005 דת הכנסייה רוסית
STS 1996 בידור STS MEDIA
דומשניי 2005 משפחה National Media Group - 25%
STS MEDIA - 38%
TV3 1998 בידור גזפרום-מדיה
ספורט פלוס 2009 ספורט נ.ט.וו פלוס
זבזדה 2005 ערוץ חדשות ובידור משרד ההגנה הרוסי
MIR 1992 ערוץ כללי 10 מדינות מחבר המדינות
טה.אן.טה 1998 ערוץ חדשות, בידור וכללי גזפרום מדיה
Muz-TV 1998 מוזיקה UTV Russia Holding

ערוצים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת שנת הקמה סוג בעלים
רוסיה היום 2005 ערוץ חדשות סוכנות הידיעות RIA Novosti
פלפל 2002 בידור וכללי National Media Group - 38%
STS Media - 25%
יו 2012 UTV Russia Holding
דיסני 1998 ילדים ובידור UTV Russia Holding (51%)
The Walt Disney Company (49%)
MTV 1998 מוזיקה UTV Russia Holding‏, Prof-Media
2x2 1998 בידור גזפרום-מדיה
RTVi 2002 בידור רוסלן סוקולוב
RBC 1998 חדשות כלכלה RosBusinessConsulting Information Systems

ערוצים שנסגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת שנת הקמה שנת פירוק סוג בעלים
TV6 1993 ‏2002 בידור
גשם 2010 2022 בידור וכללי נטליה סינדייבה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]