רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת רשת הכבישים המתוכננת של הפרויקט

רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית היא פרויקט בינלאומי לסלילת כבישי אורך ורוחב ביבשת אפריקה, במטרה לעודד את המסחר בה. הגופים המבצעים של הפרויקט הם הנציבות הכלכלית של האו"ם לאפריקה (United Nations Economic Commission for Africa), הבנק האפריקאי לפיתוח (ADB) והאיחוד האפריקאי. תשעת הכבישים המתוכננים במסגרת הפרויקט יהיו בעלי אורך של 3,523 עד 10,808 קילומטרים, ואורכם הכולל מגיע ל-56,683 קילומטרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, בחמשת אזורי המשנה של יבשת אפריקה – צפון, מערב, מרכז, מזרח ודרום – הנסיעה בכל תנאי מזג האוויר היא נוחה רק באזורי הדרום והמזרח. כבישים סלולים חסרים בעיקר במרכז היבשת, בשל פני הקרקע, היערות ותנאי מזג האוויר שם, המקשים מאד על סלילת כבישים שם ומקצרים את אורך החיים של אלו הנבנים. צפונה משם, בקמרון ובצ'אד, מקשים פני הקרקע וסכנת שיטפונות על סלילת כבישים ותחזוקתם. מציאות זו מגבילה את יכולת הסחר בין מרכז היבשת לבין מזרחה ומערבה וכן בין מזרח היבשת למערבה. גם תחזוקת הכבישים שכבר נסללו מהווה בעיה של ממש ביבשת, כאשר גשם, סופות חול ומפולות סלעים מאיימים להפוך קטעים מן הכבישים לבלתי עבירים.

בנוסף, מצבי מלחמה ועימות השוררים ברבות ממדינות היבשת מכבידים על סלילת כבישים וגם מביאים לפגיעה בתשתית הכבישים ומפריעים לתחזוקתה.

לאפריקה יש היסטוריה דלה בכל הנוגע לשיתוף פעולה בינלאומי בסלילת כבישים. מעצמות קולוניאליות ואחריהן מעצמות על ומעצמות אזוריות לא עודדו סלילת כבישים בין אזורי השליטה וההשפעה שלהן מעבר למידה ההכרחית. מדינות אפריקה שזכו לעצמאות הגבירו את המגבלות במעברי הגבול שלהן במקום להקל אותן, בין השאר בשל סכסוכי גבול ביניהן. גם העוני של מדינות היבשת הכביד ועדיין מכביד על גיוס השקעות לשם סלילת כבישים ביניהן.

הארגונים השותפים לפרויקט רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית מבקשים לקדמו על מנת לעודד מסחר, אשר ישפר את המצב הכלכלי ביבשת ואת מצב שירותי החינוך והבריאות בה, בין השאר על ידי הרחבת האפשרות להביאם לאזורים מרוחקים.

הפרויקט מבוסס על שימוש ככל האפשר בכבישים מקומיים הקיימים במדינות אפריקה כחלק מהכבישים המתוכננים, תוך שיפוץ כבישים אלו לפי הצורך.

לארגונים המפתחים את הפרויקט ברור הקושי הנוסף בשימוש בכבישים ביבשת, הנובע ממגבלות המוטלות על התנועה בהם במחסומי כביש ובמעברי גבול, וידוע הצורך בפישוט הסדרי התנועה בהם. עם זאת טרם נמצאו לקשיים אלו פתרונות מניחים את הדעת.

המונח "רשת הכבישים הטרנס-אפריקאית" איננו נמצא בשימוש נרחב מחוץ לחוגי הארגונים המתכננים והמוציאים לפועל של הפרויקט וכמעט שאינם מופיעים לעת עתה על גבי מפות של ארצות היבשת או בשלטי דרכים בה.

הכבישים המתוכננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו הכבישים המתוכננים במסגרת הפרויקט ומצב הפיתוח שלהם נכון לשנת 2007:

כבישי אורך (בכיוון צפון-דרום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כביש 2: אלג'יר-לגוס, נקרא גם כביש הטרנס-סהרה:
    • אורך: 4,504 קילומטרים.
    • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של אלג'יריה, ניז'ר וניגריה. יתחבר לכבישי הרוחב 1, 5, 7 ו-8.
    • מצב: נסלל כולו למעט 200 קילומטרים, אך מחסומי גבול ואילוצי אבטחה מגבילים את השימוש בו.
  • כביש 3: טריפולי-קייפטאון:
    • אורך: 10,808 קילומטרים.
    • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של לוב, צ'אד, הרפובליקה של קונגו, אנגולה, נמיביה ודרום אפריקה (במקור, לפני תום עידן האפרטהייד, לא היה מתוכנן להיסלל בה). יתחבר לכבישי הרוחב 1, 5, 6, 8 ו-9 ולכביש האורך 4. ארגון הקהילה הדרום אפריקנית לפיתוח (SADC) משתתף בפיתוח חלקו הדרומי.
    • מצב: חלקים נרחבים מהכביש טרם נבנו, בעיקר בצ'אד ובקונגו.
  • כביש 4: קהיר-קייפטאון:
    • אורך: 10,228 קילומטרים.
    • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של מצרים, סודאן, אתיופיה, קניה, טנזניה, גמביה, זימבבואה, בוטסואנה ודרום אפריקה (במקור, לפני תום עידן האפרטהייד, לא היה מתוכנן להיסלל בה). יתחבר לכבישי הרוחב 1, 6, 8 ו-9 ולכביש האורך 3. מבוסס בעיקרו על התוואי המתוכנן של הכביש הפאן-אפריקני, שהחזון לבנייתו הועלה בימי השליטה הנרחבת של האימפריה הבריטית ביבשת. ארגון הקהילה הדרום אפריקנית לפיתוח (SADC) השתתף בפיתוח חלקו הדרומי.
    • מצב: הכביש נסלל כולו למעט שני קטעים, בצפון קניה ובמרכז טנזניה.

כבישי הרוחב 1 ו-7 (להלן) מיועדים ליצור יחד כביש אורך נוסף לאורך חופה הצפון-מערבי של היבשת.

כבישי רוחב (בכיוון מזרח-מערב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כביש 1: קהיר-דקר:
    • אורך: 8,636 קילומטרים.
    • תיאור: זהו כביש חוף בעיקרו, המיועד לעבור בשטחיהן של מצרים, לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, מאוריטניה וסנגל. יתחבר לכבישי האורך 2, 3, 4, ולכבישי הרוחב 5 ו-7. נסלל במעורבות של ארגון איחוד המגרב הערבי.
    • מצב: הכביש סלול ומוכן בעיקרו. עם זאת, גבול אלג'יריה-מרוקו סגור ובכך מונע מעבר בכביש.
  • כביש 5: דקר-נג'מנה, נקרא גם הכביש הטרנס-סהלי:
    • אורך: 4,496 קילומטרים
    • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של סנגל, מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, ניגריה וצ'אד. יתחבר לכבישי האורך 2 ו- 3 ולכבישי הרוחב 1 ו-7. ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה משתתף בבנייתו ובתחזוקתו.
    • מצב:כ-80% ממנו מוכנים לשימוש.
  • כביש 6: נג'מנה-ג'יבוטי:
    • אורך: 4,219 קילומטרים.
    • מיועד לעבור בשטחיהן של צ'אד, סודן, אתיופיה וג'יבוטי. יתחבר לכבישי האורך 3 ו-4.
    • מצב: כ-3,400 קילומטרים מהכביש סלולים ומוכנים בהתבסס על כבישים מקומיים. יתרתו, בעיקר במערב מאלי, טרם נסללה.
  • כביש 7: דקר-לגוס, נקרא גם כביש החוף הטרנס-מערבי:
    • אורך: 4,010 קילומטרים.
    • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של סנגל, גינאה ביסאו, גינאה, סיירה לאונה, ליבריה, חוף השנהב, גאנה, טוגו, בנין וניגריה. יתחבר לכביש האורך 2 ולכבישי הרוחב 1, 5 ו-8. הכביש מיועד ליצור ביחד עם כביש 1 כביש אורך נוסף לאורך חופה הצפון-מערבי של היבשת. ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה משתתף בבנייתו ובתחזוקתו.
    • מצב: כ-80% מהכביש נסללו.
  • כביש 8: לגוס-מומבסה:
  • כביש 9: ביירה-לוביטו:
    • אורך: 3,523 קילומטרים.
    • תיאור: מיועד לעבור בשטחיהן של אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, זמביה, זימבבואה ומוזמביק. יתחבר לכבישי האורך 3 ו-4. ארגון הקהילה הדרום אפריקנית לפיתוח (SADC) משתתף בפיתוחו.
    • מצב: חלקו המזרחי טרם נסלל וחלקו המערבי מצריך בנייה מחדש.

רשת הכבישים המתוכננת מגיעה אל כל מדינות אפריקה למעט תשע מהן (אריתראה, בורונדי, גינאה המשוונית, דרום סודן, לסותו, מלאווי, סווזילנד, סומליה ורואנדה). ללסותו, מלאווי, סווזילנד ורואנדה יש כבישים סלולים המתחברים אל כבישי הרשת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]