ר.ו. ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משמאל לימין: ר.ו. ג'ונס, ג'יימס וולסי (ראש ה-CIA) וג'ני קלרנס (מרגלת בריטית)

ריינלד ויקטור ג'ונסאנגלית: Reginald Victor Jones;‏ 29 בספטמבר 1911 - 17 בדצמבר 1997) היה פיזיקאי וחוקר מודיעין צבאי טכנולוגי בריטי אשר לעבודתו במודיעין במלחמת העולם השנייה הייתה תרומה רבה להגנה על בריטניה. ג'ונס ידוע כיום כמייסד המודיעין הטכנולוגי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס נולד בדרום לונדון. הוא למד מדעי הטבע באוניברסיטת אוקספורד והשלים לימודי תואר ראשון בשנת 1932 כראשון בכיתתו בפיזיקה. הוא החל לעבוד במעבדת קלרנדון והשלים דוקטורט בשנת 1934, לאחר מכן, היה עמית מחקר באסטרונומיה.

בשנת 1936 התגייס לחיל האוויר המלכותי ועסק בפתרון בעיות הקשורות להגנה אווירית של בריטניה. בספטמבר 1939 הוחלט על גיוס מדענים למודיעין הצבאי, ג'ונס נבחר להיות הראשון שיעסוק בכך. הוא שהה בתחילה בבלצ'לי פארק אולם בנובמבר חזר ללונדון. ג'ונס השאיר צוות בביתן 3 אשר העביר לו דיווחים על פיתוחים טכנולוגים ומדעיים.

במהלך מלחמת העולם השנייה ג'ונס היה מעורב בהערכה מדעית של טכנולוגיה צבאית ובפיתוח של טכנולוגיה נגדית. לשם כך פתר בעיות של המודיעין הטכנולוגי ועיצב את שיטות העבודה.

לאחר המלחמה ג'ונס קיבל מינוי באוניברסיטת אברדין, שם שהה עד לפרישתו ב-1981. הוא התמקד בפיתוח רגישות המדידה של מכשירים מדעיים, כגון סיסמוגרף.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלחמת הקרניים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימתו הראשונה של ג'ונס הייתה לחקור כלי נשק חדשים של הגרמנים. המערכת הראשונה שחקר הייתה מערכת ניווט באמצעות רדיו שנקראה " Knickebein". היה זה פיתוח של מערכת שהתבססה על מערכת נחיתה "קרן לורנץ" והיא אפשרה למטוס קרב לטוס לבד בדיוק רב. ג'ונס חזה היכן תוצב מערכת זאת ובעקבות כך הבריטים בנו מערכות שתפקידן היה לעוור את המערכת. התוצאה הייתה שבמשך חודשים מפציצים גרמניים הטילו פצצות בערי שדה. בעקבות כך החלה "מלחמת הקרניים" שבה הגרמנים פיתחו מערכות רדיו חדשות והבריטים פיתחו בתגובה מערכות נגד.

מוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוץ

ב-1937 הציע ג'ונס שפיסת מתכת המשוחררת באוויר יכולה ליצור הדי מכ"ם. בתחילת 1942, חוקרת במכון מחקר לענייני מכ"מים של חיל האוויר המלכותי, ג'ואן קוראן, חקרה את הרעיון ופיתחה סכמה להטלת רצועות אלומיניום ממטוס כדי לייצר ענן של הדי שווא. כאשר הוטלו, הרצועות היו מחזירות הד חזק ומופיעות כמפציץ גדול על צגי המכ"ם, דבר אשר היקשה על האויב להפריד בין המפציץ לבין הדי השווא של המוץ. על-אף הגילוי, נמנעו הבריטים, שלא ידעו כי גם הגרמנים פיתחו הוץ, משימוש במוץ, מפני שסברו שנזקו יעלה על תועלתו. בשל חשש זה נדחה השימוש של הבריטים במוץ עד ליולי 1943. בחינה של ציוד מכ"ם הווירצבורג שהובא לבריטניה במבצע בייטינג, וסיורים נוספים חשפו לבריטים שכל המכ"מים הגרמניים פעלו בלא יותר משלושה תדרים עיקריים; על כן היה ניתן להפעיל כנגדם חסימת לוחמה אלקטרונית.

V-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – V-2

ג'ונס שימש כמומחה לטיל ה-V-2 אשר היה הטיל הבליסטי הראשון בעולם. מחקר סטטיסטי שביצע גילה כי לגרמנים אין יכולת לשלוט באופן מדויק בנקודת פגיעתו של הטיל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jones, R. V., 1978, Most Secret War: British Scientific Intelligence 1939-1945, London: Hamish Hamilton.
  • Jones, R. V., 1988, Instruments and Experiences, London: John Wiley and Sons.
  • Jones, R. V., 1989, Reflections on Intelligence, London: Heinemann.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר.ו. ג'ונס, מלחמה סודית ביותר (המודיעין הבריטי 1939-1945), תל אביב: משרד הביטחון, 1984
  • יצחק בן ישראל, הפילוסופיה של המודיעין, תל אביב: משרד הביטחון, 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]