שאול אדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאול אדלר
1895 –‏ 1966
אין תמונה חופשית
תרומות עיקריות
במחקרים בתחום המערכת החיסונית ועמידותה בפני חיידקים

פרופ' שאול אהרן אדלר (17 במאי 189525 בינואר 1966) היה פרזיטולוג, מיקרוביולוג ורופא ישראלי, פרופסור לפרזיטולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקריו הביא לפריצת דרך בהבנת המערכת החיסונית ועמידותה בפני חיידקים. היה עמית זר של החברה המלכותית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשכ"ז (1957).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלר נולד בשנת 1895 בקורליץ שברוסיה, ובילדותו (1900) היגר עם משפחתו לאנגליה. הוא למד רפואה באוניברסיטת לידס והתגייס כרופא לשורות הצבא הבריטי (19171920), מטעמו שירת בעיראק. כשהשתחרר התמחה בליברפול ברפואה טרופית ועבד תקופה בחקר המלריה בסיירה ליאונה, אז מושבה בריטית.

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל. תחילה עבד כפתולוג בבית החולים "הדסה" בירושלים, ובשנת 1925 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים, כאסיסטנט לפרזיטולוגיה. בשנת 1928 הועלה לדרגת פרופסור חבר ושימש ראש המחלקה לפרזיטולוגיה, אשר נוסדה על ידו באופן רשמי בשנת 1931, ובה מונה לפרופסור מן המניין בשנת 1934. במהלך השנים שימש גם דקאן הפקולטה לרפואה. במחלקה לפרזיטולוגיה עבד במחקר ובהוראה עד לפרישתו, בשנת 1965.

אדלר היה בין המדענים המוכרים בתחומו ברחבי העולם ושימש יועץ ויזם לפרויקטים שונים, בין היתר כיועץ למחלות טרופיות בארגון הבריאות העולמי וכחבר באקדמיה המלכותית הבריטית. שמו התבסס בעקבות מחקריו פורצי הדרך בחקר מחלות נפוצות הנגרמות על ידי טפילים. במחקרים אלו בודד את הטפילים הגורמים לסוגי המחלות השונות, דוגמת טפילי התילריה (אנ'), קרצית המערות ואנפלסמה (אנ'), ולאחר בידודם הואץ פיתוח החיסון נגד אותן מחלות. קדחת המערות, שושנת יריחו, מלריה ודיזנטריה היו בין תחומי מחקריו. החיסונים לקדחת ולמלריה פותחו לראשונה על ידו. יחד עם חיים בן-מנחם החל אדלר את השימוש באוגר זהוב כחיות מעבדה. באמצעות השימוש באוגרים הוכיח אדלר בשנת 1937 שבעלי חיים אינם חסינים, כפי ששוער, מפני מחלת הצרעת.‏[1]

עבודתו המדעית זיכתה את אדלר בפרסים רבים: פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (פרס כבוד) (1949),‏[2] פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית, פרס האגודה הרפואית הישראלית, פרס בובליק ופרס ישראל לרפואה (תשכ"ז-1957). הוא הוכתר בתואר אביר מסדר האימפריה הבריטית ובאות הוקרה של החברה הבריטית המלכותית לרפואה טרופית. באוניברסיטת לידס, בה למד, קיבל ב-1965 תואר דוקטור לשם כבוד.‏[3] תרגומו לספר "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין זכה ב-1962 בפרס טשרניחובסקי.‏[4]

עם תלמידיו נמנו נתן גולדבלום, שלמה הסטרין והאחים אהרן ואפרים קציר.‏[5]

אדלר היה נשוי לסופי האסדן ואב לשלושה: יהודית, יהונתן ואשר. נפטר ב-1966 בירושלים. בהלווייתו השתתף נשיא המדינה. בשנת 1995 הודפס דיוקנו על בול ישראלי.‏[6]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על דארווין ודארוויניזם (א. דארווין ותורתו; ב. דארוויניזם ומוסר), ירושלים: הוצאת-ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ('הרצאות לזכר יהודה ליב מגנס'), תש"ך.
  • אספקטים רפואיים וביולוגיים של הארצות הטרופיות בכלל ושל אפריקה במיוחד, רחובות: המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות – המרכז לידע ארצות חוץ, משרד החוץ – המחלקה לשיתוף בין-לאומי, ועדת ההמשך של ועידת רחובות – מכון ויצמן למדע ('לקט הרצאות על ארצות מתפתחות'), תשכ"ג 1962.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • H. E. Shortt, Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society, Vol. 13, Nov., 1967 (Nov., 1967), pp. 1-34.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]