שאול אדלר
| שאול אדלר 1895 – 1966 |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תרומות עיקריות | ||||||||
| במחקרים בתחום המערכת החיסונית ועמידותה בפני חיידקים. | ||||||||
|
||||||||
פרופ' שאול אהרון אדלר (17 במאי 1895 - 25 בינואר 1966) היה פרזיטולוג, מיקרוביולוג ורופא ישראלי. במחקריו הביא לפריצת דרך בהבנת המערכת החיסונית ועמידותה בפני חיידקים. היה עמית זר של החברה המלכותית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשכ"ז (1957).
אדלר נולד בשנת 1895 בקרליץ שברוסיה ובילדותו (1900) היגר עם משפחתו לאנגליה. הוא למד רפואה באוניברסיטת לידס והתגייס כרופא לשורות הצבא הבריטי (1917 - 1920), מטעמו שירת בעיראק. כשהשתחרר התמחה בליברפול ברפואה טרופית ועבד תקופה בחקר המלריה בסיירה ליאונה, אז מושבה בריטית.
בשנת 1924 עלה לארץ ישראל. תחילה עבד כפתולוג בבית החולים "הדסה" בירושלים, ובשנת 1925 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים, כאסיסטנט לפרזיטולוגיה. בשנת 1928 הועלה לדרגת פרופסור חבר ושימש ראש המחלקה לפרזיטולוגיה, אשר נוסדה על ידו באופן רשמי בשנת 1931, ובה מונה לפרופסור מן המניין בשנת 1934. במהלך השנים שימש גם דיקן הפקולטה לרפואה. במחלקה לפרזיטולוגיה עבד במחקר ובהוראה עד לפרישתו, בשנת 1965.
אדלר היה בין המדענים המוכרים בתחומו ברחבי העולם ושימש יועץ ויזם לפרויקטים שונים, בין היתר כיועץ למחלות טרופיות בארגון הבריאות העולמי וכחבר באקדמיה המלכותית הבריטית. שמו התבסס בעקבות מחקריו פורצי הדרך בחקר מחלות נפוצות הנגרמות על ידי טפילים. במחקרים אלו בודד את הטפילים הגורמים לסוגי המחלות השונות, דוגמת טפילי התילריה, קרצית המערות ואנפלסמה, ולאחר בידודם הואץ פיתוח החיסון נגד אותן מחלות. קדחת המערות, שושנת יריחו, מלריה ודיזנטריה היו בין תחומי מחקריו. החיסונים לקדחת ולמלריה פותחו לראשונה על ידו. יחד עם חיים בן-מנחם החל אדלר את השימוש באוגר זהוב כחיות מעבדה. באמצעות השימוש באוגרים הוכיח אדלר בשנת 1937 שבעלי חיים אינם חסינים, כפי ששוער, מפני מחלת הצרעת.[1]
עבודתו המדעית זיכתה את אדלר בתואר אביר מסדר האימפריה הבריטית ובאות הוקרה של החברה הבריטית המלכותית לרפואה טרופית. באוניברסיטת לידס, בה למד, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד. אדלר הוא חתן פרס ישראל, פרס ויצמן, פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית, פרס האגודה הרפואית הישראלית ופרס בובליק. תרגומו לספר "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין זכה בפרס טשרניחובסקי.[2]
עם תלמידיו נמנו נתן גולדבלום, שלמה הסטרין והאחים אהרן ואפרים קציר.[3]
היה נשוי לסופי האסדן ואב לשלושה ילדים, יהודית, יהונתן ואשר. אדלר נפטר ב-1966 בירושלים ובהלוויתו השתתף נשיא המדינה. דיוקנו הודפס בשנת 1995 על בול ישראלי.[4]
לקריאה נוספת [עריכה]
- H. E. Shortt, Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society, Vol. 13, Nov., 1967 (Nov., 1967), pp. 1-34
- שאול אדלר, אספקטים רפואיים וביולוגיים של הארצות הטרופיות : בכלל ושל אפריקה במיוחד, 1962
- שאול אדלר, על דרווין ודארוויניזם, 1960
קישורים חיצוניים [עריכה]
- תולדות חייו באתר האוניברסיטה העברית
- תולדות חייו באתר השירות הבולאי
- כרטיס אישי, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- דן לאור, כשמנפרד הרבסט פגש את שאול אדלר בגן הציבורי ברחביה, באתר הארץ, 23 ביוני 2011
- א. ח. אלחנני, עם פרופ' שאול אדלר, דבר, 26 בנובמבר 1954
- פרופ' שאול אדלר בן 60, דבר, 17 במאי 1955
- ב. ברשאי, פרופ' שאול אדלר, דבר, 17 במרץ 1958
- פרופ' שאול אדלר, דבר, 26 בינואר 1966
- א. ח. אלחנני, איש המדע והמוסר - לזכרו של פרופ' שאול אדלר, דבר, 2 בפברואר 1966
- תמונתו
הערות שוליים [עריכה]
- ^ חקירת מחלת הצרעת, דבר, 21 באפריל 1938
- ^ א. ח. אלחנני, עם חתני פרס טשרניחובסקי לתרגומים, דבר, 26 באוקטובר 1962
- ^ אפרים קציר, סיפור חיים, ירושלים: כרמל, 2008, עמ' 41-38.
- ^ בול נושא דיוקנו