שאול אייזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאול אייזנברג

שאול אייזנברג (1921 - 1997), איש עסקים ואיל הון יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול נחמיה אייזנברג נולד ב-1921 במינכן למשפחה יהודית דתית מפולין. לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלט ונדד כפליט ברחבי אירופה. כאשר כבשו הגרמנים את הולנד שבה שהה באותה העת, הפליג למזרח הרחוק וב-1940 הגיע לשנחאי. משם נדד לחרבין בירת מנצ'וקו שהייתה מדינת חסות יפנית, וממנה ליפן. ב-1941 נשא אשה מקומית, ועסקיו החלו לפרוח. בשנות מלחמת העולם השנייה עבד עם מפעלי תעשייה ממדינות הציר, ולאחר המלחמה החל לעבוד עם מפעלי תעשייה אמריקאיים מהם ייבא עפרות ברזל לתעשיית הפלדה היפנית, ובמקביל ייצא להודו תחנות כוח וחוטי חשמל וטלפון מתוצרת יפן.

בתחילת שנות החמישים הרחיב את עסקיו למדינות נוספות במזרח הרחוק, ובמיוחד דרום קוריאה, בה השקיע כספים במפעלים ותיווך בין השלטון המקומי לבין יצרנים מהמערב שהקימו תעשיות במקום, כמו: בריטיש אלקטריק, סימנס, מאן, ופיאט. בתוך עשור תיווך ועסק במגוון רחב של פרויקטים, מבניית קווי ייצור לנייר מעובד ועד לרכישת מטוסים ורכבות. על פועלו זה זכה לעיטור ממשלת קוריאה. עד אמצע שנות השישים היה אייזנברג לגורם הבלעדי בסחר בין קוריאה ויפן לבין ארצות המערב, הצליח לזכות בעמלות תיווך גבוהות מעסקאות רבות, חלקן עוררו שערוריות מקומיות ובינלאומיות.

חוק אייזנברג, ופעילותו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 ביקר לראשונה בישראל, קיבל אזרחות ישראלית‏[1] והקים עבור אחיו, רפאל, את חברת "אחים איזנברג". עסקיו שלו לא נקשרו במדינה עד לביקורו בשנת 1962, בעקבות התכנסותה של אחת "הוועדות הכלכליות" של המיליונרים היהודים מרחבי העולם, ביוזמת פנחס ספיר. הוא ערך היכרות עם המשק הישראלי ורכש בית, אך שב ליפן, ובמשך שנים אחדות הביע את רצונו להשקיע בישראל.

בשנת 1968 ביקש לעלות לישראל ולנהל את עסקיו בעולם ממנה. לצורך כך חוקק חוק שזכה לכינוי "חוק אייזנברג", שפטר ממס הכנסות של חברת רב לאומיות הפעילות גם בישראל‏[2]. בעקבות אישור החוק אייזנברג העתיק את פעילותו הבינלאומית לישראל, ועבר להתגורר בבית שרכש בסביון.

בנוסף, היה אייזנברג בין המשקיעים הבולטים בחברה לישראל שהוקמה בשנת 1968. באמצע 1970 הוא צורף לועד הפועל של החברה‏[3], ובסוף 1970 הוא הגדיל את השקעתו בחברה ב-600,000 דולר והיה למשקיע הפרטי הגדול ביותר בחברה, עם השקעה של 1.9 מיליון דולר מתוך הון של 30 מיליון דולר‏[4]. בשנת 1982, בעת שהחזיק 21% ממניות החברה, פעל אייזנברג להגיע לשליטה מלאה בחברה‏[5], שליטה שהשיג לבסוף בתחילת 1984‏[6].

במקביל ניצל אייזנברג את קשריו על-מנת לרקום עסקאות צבאיות בין מדינות המזרח הרחוק ובין ישראל, והפך ליצואן נשק מישראל לארצות אחרות באפריקה ובדרום אמריקה. מאוחר יותר היה הראשון שרקם עסקאות מסחריות בין ישראל וסין. אייזנברג נחשב לתורם נדיב למפלגות שונות ובעל השפעה בפוליטיקה הישראלית.

בשנת 1979 רכש אייזנברג את הבנק לספנות‏[7] ואת הבנק הבינלאומי הראשון[8]. אייזנברג הגדיל את אחזקותיו בבנק בפברואר 1980‏[9] ומכר ברווח ניכר באפריל 1980.

ב-1979 אויש בית אסיה בתל אביב, אשר גם הוא זכה להקלות מס מיוחדות על סמך הבטחה שמשרדיו יושכרו לשגרירויות ואנשי עסקים זרים במטבע זר‏[10]. עם אייוש הבניין התברר שרק 20% מהמבנה הושכר בהתאם להתחייבות, אך בגלל הניסוח המעורפל של ההתחייבות לא היה ניתן לטעון שאייזנברג לא עמד בה‏[11]. אייזנברג מיקם בבית אסיה את חברות ההשקעות הבורסאיות בבעלות קבוצת אייזנברג. פעילותו בחברות אלה התנהלה באמצעות חתנו יונתן זוכוביצקי, ומיכאל אלבין שנחשב מנהל החברות הבורסאיות של הקבוצה. במקביל, רכש אלבין השפעה פוליטית במפלגה הליברלית, ולאחר מותו נמצאו בין רשימותיו שמות של אישים שונים במשק הישראלי ובחיים הפוליטיים אשר לכאורה קיבלו טובות הנאה מקבוצת החברות של אייזנברג. לאחר המפולת של הבורסה באוקטובר 1983, ספגה הקבוצה הפסדים גדולים במיוחד, וכעבור זמן מה החלה חקירתו של אלבין במשטרה, בה התברר כי החברות פעלו תוך הסתרת מידע מהמשקיעים. אלבין מצא את מותו בנסיבות טרגיות, ואייזנברג, שהתנער ממעורבותו בשערורייה, יזם קרע עם חתנו וגם עם בתו.

בשנות התשעים חלה האטה בפעילותו העסקית, על רקע פתיחת השווקים למזרח הרחוק, והמעורבות של גורמים עסקיים אחרים בעסקאות נשק ויצוא.

שאול אייזנברג נפטר בבייג'ינג, ב-1997, שנתיים לפני שפג תוקפו של חוק אייזנברג.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנברג היה נשוי ללאה ואב לחמש בנות ובן אחד. במותו הותיר נכסים בשווי 1.3 מיליארד דולר‏[12]. המאבק על הירושה היה מר והתנהל לאור זרקורי התקשורת. בסופו זכה הבן ארווין אייזנברג בנתח הגדול ביותר בירושה, ונותר מנהל עסקי קבוצת אייזנברג.

בנותיו של אייזנברג:

  • אסתר - נישאה ליונתן זוכוביצקי. עמדה לצד בעלה כאשר התגלע הסכסוך בין אייזנברג לזוכוביצקי, ובעקבות זאת נושלה מן הירושה.
  • אלפרדה - נישאה ליגאל דיאמנט, שהשתלב בעסקי המשפחה והיה מנכ"ל כי"ל.
  • אדית - נישאה למאיר רוזנפלד שהשתלב אף הוא בעסקי המשפחה.
  • ליז - נישאה לדורעם הרדי
  • אמילי - נישאה להורציו פורמן

אחיו רפאל, שעמו ביצע את פעילותו העסקית הראשונה בארץ, היה תלמיד חכם חרדי שאף חיבר ספרים תורניים. הוא נפטר בשנת 1976, והותיר אחריו עשרה ילדים. אחת מבנותיו נישאה לרב אשר דויטש, ר"מ בישיבת פוניבז'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]