שאול גבעולי

שאול גבעולי
לידה	15 בפברואר 1926; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	29 באפריל 2022 (בגיל 96); רמת השרון, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מספר צאצאים	2
השתייכות	ההגנה; פלמ"ח; צבא הגנה לישראל; משטרת ישראל
תקופת הפעילות	1948 – 1976 (צה"ל); 1976 – 1988 (משטרת ישראל)
דרגה	תת-אלוף (צה"ל) ; ניצב (משטרת ישראל)
תפקידים בשירות
	קצין חינוך ראשי בצה"ל; מפקד המשמר האזרחי וקצין חינוך ראשי במשטרת ישראל
תפקידים אזרחיים
	מנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון

שאול גבעולי (15 בפברואר 1926 – 29 באפריל 2022) היה תת-אלוף בצה"ל וניצב במשטרת ישראל, כיהן כקצין חינוך ראשי בצבא ובמשטרה וכמפקד המשמר האזרחי. כיהן כמנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעולי נולד בתל אביב, והיה חבר בתנועת השומר הצעיר. הוא הצטרף לפלמ"ח, ולאחר קורס מ"כים של הפלמ"ח הצטרף להכשרה מגויסת לקיבוץ נירים. הוא נעצר על ידי משטרת המנדט בשבת השחורה ועל כן לא השתתף בהקמת נירים בעת הקמת 11 הנקודות. במלחמת העצמאות התמנה למפקד נירים, לאחר נפילתו של המפקד הקודם, דוד אלון, בקרב נירים. לאחר המלחמה היה מפקד גוש מגן, ועשה קורס מג"דים. ב-1952 השתחרר מהשירות הצבאי, ונהיה למרכז משק נירים^[1].

בשירות המילואים פיקד על גדוד 128 של חטיבת יפתח שלחם בעזה ובח'אן יונס במלחמת סיני. ב-1960 חזר לשירות הקבע וב-1962 התמנה למפקד גדוד בחטיבה 80, חטיבת מילואים של הצנחנים. שימש מפקד פלוגה בבה"ד 1, עבר הסבה לשריון ושירת כמפקד גדוד 52 בחטיבה 14, כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד חטיבה 14. במלחמת ששת הימים היה סגן מפקד חטיבת עודד שכבשה את העיר ג'נין.

לאחר המלחמה התמנה למושל הצבאי של אל עריש^[2], בה פעל לחידוש החיים האזרחיים בעיר לאחר נסיגת המצרים ותחת פחד התושבים משיתוף פעולה עם הישראלים^[3]. באוקטובר 1968 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למושל שכם^[4]. בשנת 1972 התמנה לקצין חינוך ראשי בדרגת תת-אלוף^[5], תפקיד בו כיהן עד 1975^[6].

ב-1976 השתחרר מצה"ל וסיים לימודי היסטוריה בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב. לבקשת מולה כהן הוא התגייס לשורות משטרת ישראל, תחילה כסגן מפקד המשמר האזרחי^[7] שזה עתה הוקם, וב-1979 התמנה למפקדו של המשמר בדרגת ניצב^[8], עד 1985. תפקידו האחרון במשטרה היה קצין חינוך ראשי של המשטרה, תפקיד חדש שנועד להאבק באלימות שוטרים^[9]. השתחרר מהמשטרה ב-1988.

לאחר שחרורו משורות המשטרה הצטרף ב-1989 למועצה לשלום ולביטחון ושימש כמנכ"לה (1994–2011). בשנת 2004 היה בין החותמים על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות, הקובע שהתכנית חיונית לביטחון ישראל^[10].

היה חבר דירקטוריון התעשייה הצבאית, יו"ר ההתאחדות לפעילות תת-ימית, חבר במועצה הציבורית של תנועת עתיד כחול לבן הפועלת לפתרון הסכסוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרך של שתי מדינות לשני עמים וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל. ב-1993 התמודד בבחירות לרשויות המקומיות בישראל על ראשות מועצת רמת השרון מטעם סיעת מרצ.

עסק שנים רבות בהתנדבות במרכז קליטה ברעננה, על כך קיבל את מגן השר לקליטת עלייה^[11].

גבעולי נישא ב-1949 לאסתר (בתו של בנציון רסקין)^[12], ממנה התאלמן ב-2019.

גבעולי נפטר ב-29 באפריל 2022 בגיל 96. הותיר אחריו שתי בנות. התגורר ברמת השרון.

ספרים שהשתתף בכתיבתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מן הערכים על הדרכה ב"הגנה" אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא שאול גבעולי בוויקישיתוף

שאול גבעולי, באתר הפלמ"ח
שאול גבעולי, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
סדרת ראיונות של שאול גבעולי למודי שניר בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
דב גולדשטיין, צפויים לנו בקרוב נסיונות פיגוע חמורים של מחבלים, מעריב, 19 בינואר 1979
ריאיון עם שאול גבעולי, באתר local.co.il
שאול גבעולי, באתר המועצה לשלום ולביטחון
ש' גבעולי, ‏מנסיונו של מושל צבאי, מערכות 207, מאי 1970, עמ' 19-20
שאול גבעולי, שנתיים למלחמת יום הכיפורים, קצין חינוך ראשי, ספטמבר 1975.
שאול גבעולי, סיפורי חיי
שאול גבעולי (1926-2022), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ יצחק יעקבי, קאו בויס בנירים, דבר, 9 באפריל 1954
^ שמונה תושבי אל עריש נפצעו מזריקת רימון יד, דבר, 26 בנובמבר 1967
^ מנחם תלמי, בצאת המצרים מסיני, מעריב, 12 באפריל 1968
^ אל"מ שאול גבעולי מושל צבאי בשכם, דבר, 22 באוקטובר 1968
^ תא"ל שאול גבעולי קצין חינוך ראשי, דבר, 4 באפריל 1972
^ תא"ל בצלאל אמיר קצין חינוך ראשי, דבר, 9 בספטמבר 1975
^ קבלת פנים למצטייני המשמר האזרחי במשכן הנשיא, דבר, 13 בדצמבר 1977
^ ברוך מאירי, מולה כהן מותח ביקורת על יחס המשטרה למשמר האזרחי, מעריב, 28 באוגוסט 1979
^ אילן בכר, ניצב לוי מפקד המשא"ז, מעריב, 3 ביולי 1985
^ אטילה שומפלבי, בתגובה למכתב הרבנים: "מכתב אלופים" בעד התנתקות, באתר ynet, 29 באפריל 2004
^ הזוכים במגן השר לקליטת העלייה לשנת תשס"ח, אתר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל
^ נרשמו לנשואין בתל אביב, הצופה, 18 בינואר 1949

[1] יצחק יעקבי, קאו בויס בנירים, דבר, 9 באפריל 1954

[2] שמונה תושבי אל עריש נפצעו מזריקת רימון יד, דבר, 26 בנובמבר 1967

[3] מנחם תלמי, בצאת המצרים מסיני, מעריב, 12 באפריל 1968

[4] אל"מ שאול גבעולי מושל צבאי בשכם, דבר, 22 באוקטובר 1968

[5] תא"ל שאול גבעולי קצין חינוך ראשי, דבר, 4 באפריל 1972

[6] תא"ל בצלאל אמיר קצין חינוך ראשי, דבר, 9 בספטמבר 1975

[7] קבלת פנים למצטייני המשמר האזרחי במשכן הנשיא, דבר, 13 בדצמבר 1977

[8] ברוך מאירי, מולה כהן מותח ביקורת על יחס המשטרה למשמר האזרחי, מעריב, 28 באוגוסט 1979

[9] אילן בכר, ניצב לוי מפקד המשא"ז, מעריב, 3 ביולי 1985

[10] אטילה שומפלבי, בתגובה למכתב הרבנים: "מכתב אלופים" בעד התנתקות, באתר ynet, 29 באפריל 2004

[11] הזוכים במגן השר לקליטת העלייה לשנת תשס"ח, אתר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

[12] נרשמו לנשואין בתל אביב, הצופה, 18 בינואר 1949

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]