שאול (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השאוֹ‏ל הוא עולם המתים הקדום הנזכר בתנ"ך פעמים רבות ובהקשרים מגוונים. כפי שעולה מן הכתובים, המבנה הכללי של העולם על פי אמונת הקדמונים הוא מבנה היררכי שבראשו השמים, תחתם הארץ, תחתיה התהום ובתחתית המציאות - השאול. על פי אמונה זו, נשמות האנשים שמתו הגיעו לשאול. מקור השם מעורפל ואין לו מקבילות בשפות שמיות אחרות.

תיאורי השאול בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התפיסה המתוארת בתנ"ך, השאול הוא מדורו התחתון של העולם הנמצא בתחתיות הארץ.‏[1] המתים יורדים אל השאול, אך ניתן גם לעלות ממנו ברצונו של ה'.‏[2] כיון שהשאול נמצא בתחתית הארץ, פולחן התקשור עם נשמת המת נקרא בתנ"ך העלאה באוב.‏[3]

כל הנשמות מגיעות על פי התנ"ך אל השאול, ללא הבדל כי בתנ"ך אין אזכור לגן-עדן או גיהנום כמקומם של הצדיקים או החוטאים. השימוש בדימוי הירידה לשאול כביטוי למוות קיים מספר פעמים במקרא. כבר בתחילת המקרא, בספר בראשית, מסרב יעקב לתת לבניו לקחת את בנימין למצרים בטענה שאיננו רוצה "לרדת ביגון שאולה", אם יקרה דבר רע לבנימין.‏[4] ביטוי דומה נמצא בתחילת ספר מלכים, כאשר דוד מצווה את שלמה להוריד את שיבתו של שמעי בן גרא בדם שְאוֹ‏ל.‏[5]

המוות מקושר לשאול גם בהקשר של משל האישה הזרה בספר משלי: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ" (משלי ה', ה). גם בספר הושע ישנו הקשר בין שאול ומוות: "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם – מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם" (י"ג, יד). ניתן לזהות את השאול עם מות וצלמוות, כמקום נסתר שאין לבני האדם גישה אליו ומידע על אודותיו: "הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?" (איוב ל"ח, יז).

כינויים נוספים שקיימים בתנ"ך לשאול הם 'בור',‏[6] 'ארץ תחתיות',‏[7] 'שחת',‏[8] 'אבדון',‏[9] ו'בלהות'.‏[10]

במספר מקומות במקרא השאול מתוארת כישות בולענית ורצחנית בעלת פה אדיר, שמנסה לבלוע את החיים כפי שמתואר האל מות בשירה האוגריתית. "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק..." (ישעיהו ה', יד). הרשעים מתוארים במשלי כמי שאומרים "נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים" (משלי א', יב). בחבקוק מדומה אויבם של ישראל אף הוא לשאול ולאל מות: "אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ, וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע" (חבקוק ב', ה). גם במשלי מתואר השאול כישות שאינה שובעת לעולם (משלי ל' ט"ז). בספר יונה מתואר השאול כבעלת בטן,‏[11] כנראה בשל התפיסה שהיא "אוכלת" בני אדם, ונשמות בני האדם שוכנים בבטנה.

למעשה, בתנ"ך ישנם לא רק דימויים לשאול, אלא אף מתואר כי אנשים מסוימים ירדו לשאול בפועל. כך מתואר בספר במדבר, כי עונשם של עדת קורח הוא שהאדמה פוערת את פיה, והאנשים יורדים חיים לשאול עם כל אשר להם.‏[12] תיאור זה של בליעת חיים בידי השאול קיים בעוד כמה מקומות בתנ"ך.

השאול במקורות חוץ ובתר מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיון בין השאול התנ"כי לבית החופשית האוגריתי ולאופיו של האל מות גדול, אם כי קיימים מספר הבדלים. בשירה האוגריתית מתואר בית החופשית כמקום בתחתית הארץ בו נמצאות נשמות המתים, ובשניהם השאול מתואר כישות רצחנית. עם זאת, בתפיסה האוגריתית בשונה מהתפיסה התנ"כית גם אלים יכולים להמצא בו. כך הבעל מתואר כמי שיורד למקום זה מרצונו עם כל אביזריו ונשותיו, ואף השמש מתוארת כמי שנבלעת בלועו האדיר של מות ונמצאת בבית החופשית כל ערב, דבר שנראה זר לתפיסה התנ"כית. עוד נראה כי בתפיסה האוגריתית האל מות הולך בעולם ומחפש בני אדם למלא בהם את גרונו, בעוד שבתנ"ך התפיסה אודות השאול ברוב המקומות, היא תפיסה על עולם סטאטי שנמצא במקום מסוים, שבני אדם או אלוהים גורמים לאנשים להגיע לשם בהריגתם. כמו בשירה האוגריתית, גם בתנ"ך קיים קשר בין הרפאים לבין השאול.‏[13]

בניגוד לתפיסה שהחלה להיות רווחת אחרי תקופת התנ"ך, כנראה בהשפעה פרסית, ובאה לידי ביטוי במשנה ובתלמוד אודות שני מקומות למתים, גן עדן וגיהנום, על פי צדקתם של בני האדם,‏[14] בתנ"ך לא נראה שקיימת חלוקה כזו ועל פי התפיסה הקיימת בו, נראה שגם הצדיקים וגם הרשעים מגיעים לשאול, מפני שאנשים שנחשבו לדמויות מופת כמו יעקב וחזקיהו[15] מדברים על הגעתם לשאול במותם. גם משורר תהילים מודה לה', שלא עוזב את נפשו לשאול (ט"ז, י), ואף שמעלה את נפשו משם (ל', ד) הוא שואל מה הטעם במותו שהרי בשחת (=שאול) לא יוכל להעיד על אמיתת הבורא (ל', י). אך הגישה היהודית הרווחת מציגה זאת כפרשנות שגויה של הפשט ואילו המשמעות היא עזיבת העולם הזה ומעבר לעולם הבא אם לגן עדן ואם לגיהנום. גישה זו מוסברת בכך שעדיף להישאר בעולם הזה אפילו מאשר להגיע לגן עדן, כפי שהסביר על פי האגדה הגר"א ברגעיו האחרונים, כי בעולם הזה ניתן לקנות ציצית בשתי פרוטות ולקיים מצווה, מה שלא ניתן בעולם הבא[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "כִּי אֵשׁ קָדְחה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית..." (דברים ל"ב, כב), ועיינו עוד בישעיהו י"ד, ט ובתהילים: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ" (קל"ט, ח).
  2. ^ "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א', ב', ו).
  3. ^ בסיפור על שאול המלך ובעלת האוב (שמואל א', כ"ח י"ג-ט"ו), אומרת בעלת האוב: "ראיתי אלוהים עולים מן הארץ", ושמואל אומר לשאול: "למה הרגזתני להעלות אותי?".
  4. ^ "וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (בראשית מ"ב, לח).
  5. ^ "וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" (מלכים א', ב', ט).
  6. ^ בספר ישעיהו ישנה תקבולת משולשת בין שאול, מוות ובור: "כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ, לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ" (ל"ח, יח), וכן תהלים ל' ד.
  7. ^ ספר יחזקאל כ"ו, ו, ל"א, יד, ל"ב, כד
  8. ^ "כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת." (תהילים ט"ז, י). "מַה בֶּצַע בְּדָמִי, בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר? הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ?" (תהילים ל', י). שחת נזכר כמקום מוות גם ביחזקאל כ"ח ובספר יונה ב', ז.
  9. ^ "הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן" (תהילים פ"ח, יב) וכן במשלי ט"ו, יא, ספר איוב כ"ו, ו וכ"ח, כב.
  10. ^ "בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ" (יחזקאל כ"ז, לו), וכן כ"ח, יט.
  11. ^ ספר יונה ב', ג.
  12. ^ "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל." (במדבר ט"ז, לב-לג).
  13. ^ "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם – בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ" (משלי ט', יח); "שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ, לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים" (ישעיהו י"ד, ט) וכן תהילים פ"ח יא.
  14. ^ מסכת אבות: "...הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן." (ה' כ'); בבלי, מסכת סוטה: "...רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים."" (דף כ"ב ע"א); בבלי, מסכת ברכות: "ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה?" (דף כח ע"ב).
  15. ^ "מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ, וַיְחִי מֵחָלְיוֹ: אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה, בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי." (ישעיהו ל"ח, ט-י).