שאחריסאבז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאחריסאבז
Shaxrisabz
Shahrisabz.JPG
מראה כללי של שאחריסאבז מכיוון אק סראי דרומה - בקדמת התמונה פסל ה"אמיר טמור". באופק נראות כיפותיו של מסגד קוק גומבז
מדינה / טריטוריה Flag of Uzbekistan.svg  אוזבקיסטן
גובה 622 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

53,000‏  (נכון ל-1991)
קואורדינטות 39°03′N 66°50′E
(למפת אוזבקיסטן רגילה)

שאחריסאבז, גם שאהריסאבז או שאהר-י סאבז (אוזבקית Shaxrisabz; רוסית Шахрисабз; מפרסית شهرسبز‎ - "העיר הירוקה") היא עיר באוזבקיסטן, השוכנת כ-70 ק"מ מדרום לסמרקנד. נכון לשנת 1991 מנתה אוכלוסיית העיר 53,000 איש. בעברה הייתה אחת הערים המרכזיות במרכז אסיה, ובעת החדשה התפרסמה העיר כמקום הולדתו של הכובש טימור לנג, מייסדה של האימפריה הטימורית. המרכז ההיסטורי של העיר הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגים חשפו עדות ליישוב במקום במהלך האלף ה-1 לפנה"ס. לאחר מכן נכבש האזור בידי אלכסנדר הגדול ובעיר התקיים יישוב הלניסטי. העיר שנודעה בעברה בשם "קש", המשיכה והתפתחה במהלך המאה ה-9 והמאה ה-10 למרות מאבקים בין שבטים טורקים לבין השושלת הסאמאנית. במאה ה-14 ייסד טימור לנג את האימפריה הטימורית. טימור אשר נולד בשאחריסאבז ב-9 באפריל 1336 הרבה לפאר את עיר הולדתו, העניק לה את שמה הנוכחי ואף ייעד אותה להיות למקום קברו. עד מותו ב-1405 הוקמו חומות העיר, ארמון אק סראי, מסגדים, מרחצאות וחאנים. לאחר מותו שקעה שאחריסאבז והייתה לעיר משנית לבוכרה. במאה ה-16 הורה נסיך בוכרה עבדולה חאן השני להרוס את העיר. לפי האגדה, הוא עשה זאת בשל מות סוסו האהוב מעייפות, במעלה גבעה בסמוך לעיר. ב-1870 נכבשה העיר בידי האימפריה הרוסית, והייתה לחלק מהרפובליקה של אוזבקיסטן כאשר זו זכתה לעצמאותה ב-1991.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאחריסאבז נחשבת לאחת מהערים הקדומות ביותר במרכז אסיה, ואתריה מרוכזים לאורך הרחוב הראשי "איפאק יולי" (İpak Yuli - "דרך המשי") המוביל מדרום לצפון. בקצהו הדרומי של הרחוב שוכן מסגד קוק גומבז וכחצי קילומטר מצפון לו, במרכזה של העיר, משתרעים הבאזאר והמרחצאות. מצפון להם שוכן המאוזוליאום של טימור לנג ומצפון לו ניצב פיסלו במרכזה של כיכר גדולה. המבנה ההיסטורי החשוב בעיר, ארמון אק סראי, ניצב כ-300 מטר מצפון לכיכר.

ארמון אק-סראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז ההיסטורי של שאחריסאבז
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Kok-Gumbaz.JPG
מסגד קוק גומבז
מדינה Flag of Uzbekistan.svg אוזבקיסטן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 3, 4
מגדלי השער ששרדו מאק סראי

ארמון הקיץ של טימור לנג, המכונה "הארמון הלבן", נחשב למבנה המרהיב ביותר שהוקם על ידיו. בנייתו החלה בשנת 1380 על ידי בנאים אותם הגלה למקום טימור לנג לאחר שכבש את חווארזם, ונמשכה 24 שנים. רק מגדלי השער המתנשאים לגובה של 40 מטר שרדו מהמבנה, ובין אלה נמתחה בעבר קשת באורך של 22 מטר. עוד שרדו ציפוי הפסיפס בצבעי כחול, לבן וזהב, והכיתוב מעל לכניסה הקורא לבאים: "אם ברצונך לבחון את עוצמתנו - ראה את בנייננו".

מסגד קוק גומבז ומתחם דורוט טיליובאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד קוק גומבז (הכיפה הכחולה) הוקם בשנת 1437 על ידי השליט אולו באג לכבוד אביו. בצמוד אליו שוכן גומבזי סיידאן, מבנה נוסף שהוא למעשה מאוזוליאום שהוקם בשנת 1438 על ידי אולו בג עבור עצמו ובני משפחתו, אך כנראה שלא שימש מעולם לקבורה. מאוזוליאום נוסף באתר הוקם על ידי טימור לנג ב-1374, ונועד למורהו שיח שאמסאדין קוליאל.

מתחם אימאם הזראתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם זה נמצא מזרחית למסגד קוק גומבז, ובמקור היה זה מאוזוליאום שנקרא "מושב העוצמה". באתר זה נקבר בן הזקונים האהוב של טימור. הקבר המצוי במסגד מיוחס לאימאם ההעיראקי בן המאה ה-8 הזראתי.

קבר טימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך למתחם אימאם הזראתי, נמצא הפתח למערכת תת-קרקעית שנחשפה על ידי ארכאולוגים בשנת 1943. החלל שנחשף נחשב למקום קבורתו של טימור, על אף שככל הידוע טימור נקבר במסגד ביבי חאן שבסמרקנד.

בזאר חור-סו והמרחצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבזאר בצורת מתומן שעליו כיפה שוכן במקום מפגשם של שני רחובות ראשיים במרכז העיר. הבזאר והמרחצאות הסמוכים אליו נבמנו במאה ה-18. באתר המרחצאות שנמצאים בשימוש עד היום, שכנו מרחצאות קודמים מהמאה ה-15.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Uzbekistan
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באוזבקיסטן

סמרקנדהמרכז ההיסטורי של בוכרהאיצ'אן קלההמרכז ההיסטורי בשאחריסאבז