שאטו מוסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יין שאטו מוסר 1999

שאטו מוסרצרפתית: Château Musar) הוא שמו של יקב לבנוני בג'זיר, לבנון, 25 ק"מ צפונית לביירות. ענבי היקב גדלים בבקאע, עמק פורה ושטוף שמש ברום של כ-1,000 מטרים, הממוקם כ-40 ק"מ מזרחית לביירות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היקב נוסד בידי גסטון הוסאר ב-1930. הבעלים הנוכחיים הם בניו, רונלד וסרז' הוסאר, מנהלה הנוכחי של האחוזה החל משנת 1959, כשרונלד הוסאר ממונה על השיווק והכספים החל משנת 1962.

ההכרה הבינלאומית באיכותו של מוסר אירעה בתערוכת היין של בריסטול ב-1979 כשהכרוז במכירה הפומבית, טועם היין מייקל ברודבנט, והעתונאי רוג'ר ווס, בחרו את מוסר בציר 1967 כ"תגלית התערוכה".

חרף מלחמת האזרחים בלבנון (1975-‎1990) והמתח המתמיד, הרי שפרט לשנים 1976 ו-1984, השאטו הוציא לשוק יין מדי שנה, כשעובדיו עובדים לעתים בתנאי מסוכנים מאוד. היין שהפיק שאטו מוסר בבציר 1992 לא קיבל את שמו של השאטו, מכיוון שהבציר היה חלש.

למרות שמשווים אותו לפעמים עם יין בורדו, יין בורגונדי, או יין עמק הרון, הרי שהדעה המקובלת היא ששאטו מוסר הוא בעל אופי מיוחד. בגלל פילוסופיית עשיית היין של סרז' הוסאר, כל בציר שונה ממשנהו.

סרז' הוסאר היה האדם הראשון בו בחר כתב העת הבריטי דקנטר לאיש השנה שלו, ב-1984.

התפוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היין האדום, יינו הידוע יותר של היקב, נעשה מענבי קברנה סוביניון, סנסו, קריניאן, גרנאש ומורבדר ומיוצר בכמויות שונות כל שנה. היין האדום מיוצר מענבי עובדיה, קרוב של שרדונה ומרווה (קרוב של סמיון). שני היינות מכילים ענבי בורדו קלאסיים, אולם הם שונים מאוד, מכיוון שהם נעשים בסגנון ביודינמי, כשכל חבית מבוקבקת בנפרד. היינות בדרך-כלל משתפרים עם הגיל, הן האדומים והן הלבנים.

היקב גם מפיק יין שני בשם "הוסאר פרה אט פילס" (Hochar Père et Fils), שהוא דומה למוסר האדום אך אינו מיושן בחביות, וניתן לשתות אותו מוקדם יותר, וגם מייצרים את "קיווי מוסר" (Cuvée Musar); משתי הסדרות מופקים יין אדום, לבן ורוזה. "הוסאר פרה אט פילס" משווק מוקדם יותר ואם טועמים אותו ניתן לחזות כיצד יתפתח שאטו מוסר בעתיד. בדרך-כלל הוא עולה חצי מיין שאטו מוסר הרגיל. היקב התחיל בשיווק יין למסעדות, "מוסר מוזאיק" (Musar Mosaic) ויין מהענבים הצעירים יותר שלו, "מוסר ג'ון" (Musar Jeune).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]