שאטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאטי (מחנה פליטים פלסטינים)
مخيّم الشاطئ
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית
חבל ארץ רצועת עזה
שטח 0.727 קמ"ר
תאריך ייסוד 1949
אוכלוסייה
 ‑ במחנה פליטים פלסטינים
 ‑ צפיפות

34,176‏  (נכון ל-2007)
47,010 נפש לקמ"ר (נכון ל-2007)
קואורדינטות 31°31′56″N 34°26′43″E
אזור זמן UTC +2
מיקום שאטי
שאטי
שאטי

מחנה הפליטים א-שאטיערבית: مخيّم الشاطئ, תעתיק מדויק: מח'ים אלשאטי - "מחנה החוף") הוא מחנה פליטים פלסטינים ברצועת עזה. המחנה נמצא בצפון רצועת עזה, על שפת הים התיכון וגובל בעיר עזה במזרחו. למעשה, נכלל המחנה בשטח העיר עזה ונחשב כיום כאחת משכונותיה. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, שטח המחנה הוא 727 דונם (0.7 קמ"ר) וב-2007 התגוררו בו 34,176 נפש.‏[1] על פי אונר"א, שטח המחנה הוא 0.52 קמ"ר ורשומים בו 87,000 נפש.‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשני קילומטרים מצפון לא-שאטי, סמוך לחוף הים וליד מקום הנקרא אלבלחיה ("התמרים"), נמצא מקומו המשוער של הנמל העתיק אנתדון, אותו הקים הורדוס בתקופת בית שני וקראו "אגריפס" ‏‏[3]

המחנה הוקם בשלהי מלחמת העצמאות כחלק ממערך של שמונה מחנות פליטים ברצועת עזה. הפליטים שבמחנה הגיעו מיפו, לוד, באר שבע וכפרי שפלת יהודה. בראשיתו מנה המחנה כ-23,000 פליטים. בזמן מבצע קדש עמדה אוכלוסיית המחנה על כ-27,000 נפש‏[4].

ב-1971 הרס השלטון הישראלי כ-2,000 בתים במחנה בעת שפרץ והרחיב דרכים בתוכו במטרה לאפשר פעולת צה"ל כנגד פעילות עוינת. המשפחות שבתיהן נהרסו הועברו לשכונת שיח' רדואן שנבנתה בסמוך.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החליט השלטון הישראלי על צירוף המחנה לשטח המוניציפלי של עיריית עזה. אולם בפועל, בשנים הראשונות לאחר צעד מנהלי זה, לא הייתה לכך תוצאה מעשית. תושבי המחנה ראו עצמם כתושבים זמניים ולא ניסו להתערות בחיי העיר ותושבי העיר הוותיקים ואנשי עיריית עזה לא עשו מאמץ לשלב את הפליטים. באותן שנים לא היו נישואים בין תושבי שאטי ובין תושבי עזה ובבתי הספר התיכוניים היו כיתות ייחודיות לילדי הפליטים. לתושבי המחנה לא ניתן לבנות מחוץ לגבולות המחנה והם הוסיפו חדרים לבתיהם במחנה, דבר שיצר צפיפות מוגברת ‏‏[5].

מחנה הפליטים גובל בצפון בשכונת שיח' רדואן שנבנתה כשכונה מתוכננת בנסיון להעביר חלק מפליטי א-שאטי למגורי קבע שיאפשרו קליטתם בעיר. שכונה זו נמצאת במצב סוציו-אקונומי נמוך. מדרום וממזרח, גובל המחנה בחלקה הצפוני של שכונת רימאל שהיא השכונה היוקרתית ביותר בעזה. במקום זה בולט הפער בין הבתים הצפופים של א-שאטי ובין הווילות ברימאל.

כלכלה וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד האינתיפאדה השנייה ב-2000, כשישראל הפסיקה את מעבר הפועלים מרצועת עזה לישראל, עבדו רוב המועסקים בא-שאטי בישראל. מלבד העבודה בישראל עבדו חלק מאנשי המחנה גם בדיג ובחקלאות. כיום מתפרנס חלק מיושבי המחנה מעבודה במפעלי תפירה וחלק (2,453 משפחות) מעבודה בדיג.

במחנה קיימת מערכת ביוב, מרכז רפואי ו-23 בתי ספר, 17 יסודיים ושישה בתי ספר תיכוניים.

אישים בולטים מא-שאטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Localities in Gaza Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, באתר הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה
  2. ^ פרופיל מחנה החוף (שאטי), באתר אונר"א (באנגלית)
  3. ^ צבי אילן, "עזה", עמ' 277 בנופים ואתרים, הוצאת משרד הביטחון, 1973‏‏
  4. ^ שמואל רולבנט, עזה ביום בהיר, דבר, 4 בינואר 1957
  5. ^ ‏ Elisha Efrat, Urbanization in Israel, p. 205, Palgrave Macmillan (Aug 1984), ISBN 031283523X , ‏
  6. ^ [1]‏ Abu Shanab, Ismail (1955-2003)