שאלגוטאריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאלגוטאריאן
Salgótarján
Salgótarján - Coat of arms.jpg
Megyeszékhely - Nógrád megye - Salgótarján.jpg
מבט אווירי
מדינה / טריטוריה Flag of Hungary.svg הונגריה
חבל ארץ צפון הונגריה
מחוז נוגראד
נפה נפת שאלגוטאריאן
ראש העיר ד"ר מֶלינדה סֵקינֵי סטרֵמי
שטח 100.83 קמ"ר
גובה 250 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

36,467‏  (נכון ל-2012)
361.67 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות 48°05′07″N 19°47′13″E / 48.08531°N 19.78689°E / 48.08531; 19.78689קואורדינטות: 48°05′07″N 19°47′13″E / 48.08531°N 19.78689°E / 48.08531; 19.78689
אזור זמן UTC +1
http://www.salgotarjan.hu
מרכז העיר
מצודת שאלגו

שאלגוטאריאן (הונגרית: Salgótarján) היא עיר בצפון הונגריה בקרבת הגבול עם סלובקיה כ-110 ק"מ צפונית מזרחית מבודפשט. שאלגוטאריאן היא בירת מחוז נוגראד ומבין כל בירות המחוז של הונגריה, רק סקסארד קטנה יותר ממנה במספר תושביה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם העיר מורכב משתי המילים "שאלגו" – שמה של מצודה סמוכה ומשמעותה מבריק או זוהר בהונגרית עתיקה, ו-"טאריאן" – שמו של אחד משבעת שבטי המדיארים שכבשו את הונגריה ב-896.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר קטן בשם הנוכחי קיים כבר מימי הביניים אך לא ידועים עליו פרטים נוספים. באמצע המאה ה-19 התגלו באזור מרבצי פחם שהביאו להאצת הפיתוח של היישוב. סביב המכרות הוקמו מפעלי תעשייה כבדים מבין הגדולים במדינה. אוכלוסיית שאלגוטאריאן גדלה במהירות וב-1922 היא קיבלה מעמד של עיר. ב-1950 העיר קיבלה תואר של בירת מחוז. בעקבות זאת, החלה תנופת פיתוח חדשה. בעידוד ובמימון המשטר הסוציאליסטי, הוקמו מפעלים נוספים, מרכז העיר עבר שיפוץ, כפרים מהסביבה סופחו לעיר ושכונות חדשות נבנו. תנופת הפיתוח נעצרה החל מ-1970 כאשר מכרות הפחם נסגרו עקב חוסר כדאיות כלכלית. נפילת המשטר הקומוניסטי והשינויים הפוליטיים החל מ-1990, הביאו להאטה נוספת בפעילות הכלכלית וגרמו לסגירת מפעלים, לגידול באבטלה ולהגירת אוכלסיה מהעיר.

תולדות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1840 עם ביטול ההגבלות של התיישבות יהודים בערים החלה הגירה של יהודים גם לשאלגוטאריאן. בין 1850 ל-1890 מספרם הוכפל. ב-28 ביולי 1985 נוסדה הקהילה היהודית שהייתה שייכת לזרם האורתודוקסי. מנהיגה הרוחני של הקהילה היה הרב משה דייטש‏[1] וביוזמתו נבנה בית כנסת חדש ומפואר שנחנך ב-22 בספטמבר 1902. במלחמת העולם הראשונה נהרגו 19 קצינים וחיילים מבני הקהילה. בין שתי מלחמות העולם הקהילה המשיכה לגדול ולהתפתח ונטלה חלק חשוב בחיים הכלכליים, התרבותיים ובעיקר בחיי המסחר של העיר. בשנת 1941 מספר היהודים הגיע ל-1,255 ומכאן החלה הדרדרות הדרגתית במצבם. החוקים הגזעניים, שנחקקו בשנת 1938 בעקבות ההתקרבות בין הממשל ההונגרי לגרמניה הנאצית, ערערו את חיי היהודים בעיר. רבים מהם נהרגו לאחר שגויסו לשירות העבודה ונשלחו לעבודות כפיה בחזית האוקראינית בתנאים קשים ביותר. בין ה-3 וה-10 במאי 1944, רוכזו 1,126 היהודים שנותרו בעיר בתוך גטו. ב-5 ביולי 1944, הוחל בריכוז כל יהודי העיר והסביבה באורוות הנטושות של מכרה הפחם. באורוות, שהיו מיועדות לכ-60 סוסים, נדחסו כ-2,240 יהודים - נשים, ילדים וגברים זקנים, בתנאים תת-אנושיים. ב-13 ביוני הועלו 2,310‏[2] יהודים על קרונות רכבת שנועדו להובלת בקר ונשלחו לאושוויץ.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-120 מיהודי העיר שרדו את מחנות ההשמדה ושבו לעיר בתום המלחמה. הם שיקמו את בית הכנסת, שהפך למחסן תחת שלטון הגרמני, ואת יתר מוסדות הקהילה. לאחר המרד ההונגרי בשנת 1956, רוב יהודי הקהילה עלו לישראל או היגרו לארצות הברית. ב-1969 העירייה הרסה את מבנה בית הכנסת ובמקומו נבנה בית תפילה צנוע בסמוך לבית הקברות היהודי. באותו מקום הוקם גם קיר זיכרון לזכר 1,870 יהודי העיר והסביבה שנספו בשואה. כיום גרים בעיר עשרות בודדות של יהודים – רובם קשישים.

נתונים דמוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות אתניות‏[3][4][עריכת קוד מקור | עריכה]

דתות‏[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים באוכלוסייה בשנים 1870 – 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

[5][4]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]