שארלוט גינסבורג

שארלוט גינסבורג
Charlotte Gainsbourg
	גינסבורג, 2017
לידה	21 ביולי 1971 (בת 52); מרילבון, לונדון, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Charlotte Lucy Gainsbourg
סוגה מועדפת	רוק אלטרנטיבי, אינדי פופ
מדינה	הממלכה המאוחדת, צרפת
תקופת הפעילות	מ-1984
מקום לימודים	École Jeannine Manuel
בן או בת זוג	איוואן אטאל
צאצאים	Ben Attal
פרסים והוקרה	פרס בודיל לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי (2010); קצין מסדר האמנויות והספרות (10 בפברואר 2016); פרס רוברט לשחקנית המשנה הטובה ביותר (2012); פרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (2000); פרס השחקנית הטובה ביותר (2009); מפקד מסדר האמנויות והספרות (2 בנובמבר 2023); פרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר (1985); ניצחונות המוזיקה - אמנית השנה (2018); פרס בודיל לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי (2014); פרס סזאר; מסדר האמנויות והספרות ;
	http://www.charlotte-gainsbourg.com/
	פרופיל ב-IMDb

שארלוט לוסי גינסבורג (בצרפתית: Charlotte Lucy Gainsbourg; נולדה ב-21 ביולי 1971) היא שחקנית, זמרת ויוצרת בריטית-צרפתייה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינסבורג נולדה בלונדון, וגדלה בפריז. היא בתם של השחקנית והזמרת האנגלייה ג'יין בירקין ושל הזמר-יוצר, שחקן והבמאי היהודי-צרפתי סרז' גינסבורג. משפחת אימה היא מרקע נוצרי-פרוטסטנטי. סבתה מצד אמה היא השחקנית ג'ודי קמפבל ודודה הוא התסריטאי אנדרו בירקין, שליהק את גינסבורג בסרטו "The Cement Garden".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה של גינסבורג בקולנוע הייתה כשגילמה את בתה של קתרין דנב בסרט Paroles et musique‏ (1984). ב-1986 זכתה גינסבורג בפרס הסזאר בקטגוריית "השחקנית המבטיחה ביותר" על הסרט L'effrontée, וב-2000 היא זכתה בפרס כ"שחקנית המשנה הטובה ביותר" בסרט La Bûche.

ב-1993 הופיעה גינסבורג לראשונה בסרט דובר אנגלית, בסרט The Cement Garden, אותו כתב וביים דודה, אנדרו בירקין.

ב-1994 גינסבורג הופיעה לראשונה על הבמה בתיאטרון Théâtre de la Gaîté-Montparnasse בהצגה Oleanna של דייוויד מאמט. גינסבורג שרה את שיר הנושא בשלושה מסרטיה.

ב-1996 כיכבה גינסבורג בתפקיד ג'יין אייר בסרט "ג'יין אייר", הסרט עתיר השבחים שהוא עיבוד לרומן משנת 1847 של שרלוט ברונטה.

ב-2005 היא זכתה לשבחים בשל הופעתה לצד שארלוט רמפלינג במותחן הסוריאליסטי Lemming.

ב-2007 הופיעה גינסבורג לצד גאל גרסיה ברנאל בסרטו של מישל גונדרי מדעי החלום וכקלייר בסרט ביוגרפי על בוב דילן אני לא שם, אותו ביים טוד היינס וגם שרה את שירו של דילן "Just Like a Woman" בפסקול הסרט.

ב-2008 היא הופיעה לצדם של אנתוני הופקינס ולורה ליני בסרט The City of Your Final Destination.

ב-2009 היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על משחקה בסרט Antichrist.‏^[1]

הצגת הבכורה לסרט Persecution של פטריס שרו נערכה ב-2009 בפסטיבל הסרטים ה-66 של ונציה והוא מועמד לפרס אריה הזהב. הסרט עוסק במערכת יחסים ובו מככבים גם Romain Duris ו- Jean-Hugues Anglade. אמה של גינסבורג, ג'יין בירקין גם לוקחת חלק בסרט המשתתף בתחרות, בסרט מדע בדיוני 36 Views from the Pic Saint-Loup. של הבמאי Jacques Rivette.

ב-2010 כיכבה בסרט האוסטרלי-צרפתי "העץ" בבימויה של ג'ולי ברטוצ'לי.

ב-2011 גילמה את קלייר בסרט Melancholia של הבמאי לארס פון טרייר.‏^[2]

ב-2014 שיחקה בתפקיד הראשי בסרטו הפרובוקטיבי של לארס פון טרייר "נימפומנית", ובסרטה של אסיה ארג'נטו "בלתי מובנת".

ב-2016 גילמה את דמותה של ד"ר מרקוס בסרט האסונות של רולנד אמריך, "היום השלישי: התחדשות". בנוסף שיחקה בסרט "היהודים: הם בכל מקום", לצד בן זוגה איוון אטל שגם ביים.

ב-2017 שיחקה בסרטו של יוסף סידר "נורמן: עלייתו המתונה ונפילתו התלולה של מאכער אמריקאי". באותה שנה שיחקה בסרטים "איש השלג" ו"הבטחה עם שחר".

בשנת 2018 שיחקה בסרט הפוסט-אפוקליפטי "עכשיו אנחנו לבד" של הבמאי ריד מורנו.

בשנת 2019 שיחקה בסרט הקומדיה "הכלב שלי טיפש" שביים אטאל.

גינסבורג משתתפת בצוות שחקני הסרט הבלשי "עיניה התכולות" שעתיד לצאת לבתי קולנוע נבחרים בארצות הברית ב-23 בדצמבר 2022, וישודר ב"נטפליקס" החל מ-6 בינואר 2023.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה של גינסבורג כזמרת הייתה ביחד עם אביה בשיר מ-1984 "Lemon Incest".‏^[3] שנתיים מאוחר יותר היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה Charlotte for Ever, אותו הפיק אביה. היא גם שיחקה עם אביה בסרט הנושא את אותו השם.

בשנת 2000 הופיעה גינסבורג באלבומה של מדונה Music, בשיר "What It Feels Like For A Girl". ההשראה לכותרת השיר באה מתוך המונולוג הארוך שלה בסרט The Cement Garden. אחרי כן השיר עובד שוב לגרסה משנת 2001 כשגינסבורג חוזרת על נאומה מהסרט במהלך השיר.

ב-2004 היא שרה דואט עם זמר הפופ הצרפתי Étienne Daho בסינגל "If".

ב-2006 גינסבורג הוציאה את אלבומה השני 5:55 שזכה לביקורות משבחות ולהצלחה מסחרית והגיעה לראש המצעד הצרפתי וזכתה לאלבום פלטינום בצרפת. בבריטניה, האלבום זכה להצלחה בינונית, והגיע למקום ה-78 (השיר "The Songs That We Sing" הגיע רק למקום ה-129).

בשלהי 2009 יצא לחנויות אלבומה השלישי של גינסבורג IRM‏^[4] אותו הפיק בק.^[5]^[6] אחד מהגורמים שהשפיעו על תוכנו של האלבום היה משחקה בסרט Antichrist.‏^[7] כותרת האלבום נכתבה בהשראת הפגיעה בראש ממנה סבלה ב-2007, השם "IRM", הוא התרגום הצרפתי של מכונת הסריקה הרפואית MRI. כשהיא עברה סריקת מוח, היא החלה לחשוב על המוזיקה לאלבום. "כשהייתי בתוך המכונה," היא אמרה, "הייתה זו בריחה לחשוב על מוזיקה. זה היה קצב. זה היה מאוד כאוטי."^[8]

שירה “Heaven Can Wait” נבחר בידי iTunes של סטארבקס כבחירת השבוע ב-2 במרץ 2010.^[9]

בדצמבר 2011 הוציאה את אלבומה הרביעי, "Stage Whisper".