שארל השישי, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכתרת המלך שארל השישי "האהוב". ציור מאת ז'אן פוקה

שארל השישי "האהוב" (בצרפתית: Charles VI le Bien-Aimé/le Fou) ‏(3 בדצמבר 1368- 21 באוקטובר 1422), בן לשושלת ולואה, מלך על צרפת מ-1380 עד מותו.

שארל היה בנם של שארל החמישי מלך צרפת ושל ז'אן מבורבון. היות שבמות אביו הוא היה בן 12 שנה בלבד, שימש דודו פיליפ השני דוכס בורגונדיה כעוצר בשמו. ב-17 ביולי 1385 שארל נשא לאישה את איזבו מבוואריה (1371-1435), שילדה לו שנים עשר ילדים, אך היה לו גם ילד ממאהבתו, אודט דה שמפדיבר. ב-1388 הוא נטל לידיו את ניהול ענייני המדינה, ומלך בשם שארל השישי. ב-5 באוגוסט 1392 הוא לקה במחלת נפש שגרמה לו התקפות חוזרות ונשנות של שיגעון שנמשכו עד מותו ב-1422.

בטירופו לא זכר שהוא מלך או שהוא נשוי ואף לא זכר את שמו. הוא סלד מאשתו ולא הכיר את ילדיו, האמין שהוא עשוי זכוכית והצטנף בפינה או שוטט במסדרונות מיילל כזאב. רק רעיית אחיו, ולנטינה ויסקונטי הצליחה להרגיע אותו. במטרה לרפא את המלך משגעונו הילכו בחצר שרלטנים מסוגים שונים שהציעו טיפולים שונים ומשונים, תרופות פלא, תפילות והשבעות‏[1].

מפאת מחלתו של המלך שארל השישי, חזר דודו פיליפ השני דוכס בורגונדיה לשמש כעוצר בשמו. אולם, לואי הראשון, דוכס אורליאן, שהיה אחיו הצעיר של המלך, טען לזכותו לשמש כעוצר, דבר שגרם לתחרות ביניהם על השלטון, והביא למעשי איבה בין בית אורליאן לבין בית בורגונדיה. אחרי מותו של פיליפ השני דוכס בורגונדיה ב-1404, ירש אותו ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, בנו בכורו, ששימש כעוצר במקומו. ב-1407 נרצח העוצר לואי הראשון, דוכס אורליאן בידי שכירי חרב של העוצר ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, מה שהביא להמשך מעשי האלימות בין שני הצדדים. היות שידו של בית אורליאן הייתה על העליונה, הפך ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה לבן בריתם של האנגלים, שהיו אויביה של צרפת במלחמת מאה השנים.

הנרי החמישי מלך אנגליה ניצל את העובדה שהצרפתים היו עסוקים במלחמת אחים, ופלש עם צבאו לצרפת באוגוסט 1415. הוא כבש את העיר ארפלר שבנורמנדיה והתקדם לעבר העיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים, אך התקדמותו נחסמה על ידי הצבא הצרפתי. כאן התחולל קרב אז'נקור שבו נחלו הצרפתים מפלה מוחצת. בקרב זה נהרגו או נלקחו בשבי רבים מאנשי האצולה הצרפתים. בגלל מחלתו, המלך שארל השישי לא נוכח בקרב, אך נאלץ לחתום על הסכם טרואה (1420), שבו הוכר הנרי החמישי מלך אנגליה כיורש העצר החוקי של ממלכת צרפת. כחלק של הסכם זה, הנרי החמישי מלך אנגליה נשא לאישה את קתרין, בתו של שארל השישי מלך צרפת. ב-31 באוגוסט 1422 מת הנרי החמישי מלך אנגליה, כתוצאה ממחלה ולא זכה לרשת את כתר צרפת. ב-21 באוקטובר של אותה שנה נפטר גם שארל השישי מלך צרפת ונקבר בבזיליקת סן דני שליד פריז. בנו שארל ירש את הכתר בשם שארל השביעי.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדיו מרעייתו, איזבו מבוואריה:

חמשת ילדיו האחרונים נולדו בתקופת טירופו. ייתכן שהילדים נהרו בהפוגות בין התקפי טירוף או כתוצאה מניאופיה הרבים של איזבו‏[2].

הקודם:
שארל החמישי
מלכי צרפת הבא:
שארל השביעי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברברה טוכמן,ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, עמ' 488-490
  2. ^ ברברה טוכמן,ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, עמ' 490