שארל השישי, מלך צרפת
 | |||||||||
| שארל השישי, מלך צרפת | |||||||||
| לידה |
3 בדצמבר 1368 פריז, ממלכת צרפת .svg){kind=small} | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 1422 (בגיל 53) פריז, ממלכת צרפת  | ||||||||
| מדינה | צרפת | ||||||||
| מקום קבורה | בזיליקת סן-דני | ||||||||
| בת זוג | איזבו מבוואריה | ||||||||
| שושלת בית ולואה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
הוורד המוזהב  | |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
שארל השישי, מלך צרפת, "האהוב" ומאוחר יותר "המטורף" (בצרפתית: Charles VI le Bien-Aimé/le Fou; 3 בדצמבר 1368 – 21 באוקטובר 1422), היה בן לשושלת ולואה, מלך על צרפת מ-1380 עד מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שארל נולד לשארל החמישי מלך צרפת ולז'אן מבורבון. היות שבמות אביו הוא היה בן 12 שנה בלבד, שימש דודו פיליפ השני דוכס בורגונדיה כעוצר בשמו. בראשית ימי שלטונו ידעה צרפת תקופה של מרידות במלכות עקב עול המיסים שהשיתו דודי המלך על המסחר. שיאן של המרידות היה "מרד הפטישאים" בפריז. דיכוי המרידות בדרום צרפת, פלנדריה ופריז באביב 1383 ביסס את שלטונו של המלך. ב-17 ביולי 1385 שארל נשא לאישה את איזבו מבוואריה (1371-1435), שילדה לו שנים עשר ילדים, אך היה לו גם ילד ממאהבתו, אודט דה שמפדיבר. ב-1388 הוא נטל לידיו את ניהול ענייני המדינה, ומלך בשם שארל השישי. ב-5 באוגוסט 1392 הוא לקה במחלת נפש שגרמה לו התקפות חוזרות ונשנות של שיגעון שנמשכו עד מותו ב-1422.
בטירופו לא זכר שהוא מלך או שהוא נשוי ואף לא זכר את שמו. הוא סלד מאשתו ולא הכיר את ילדיו, האמין שהוא עשוי זכוכית והצטנף בפינה או שוטט במסדרונות מיילל כזאב. רק רעיית אחיו, ולנטינה ויסקונטי הצליחה להרגיע אותו. במטרה לרפא את המלך משגעונו הילכו בחצר שרלטנים מסוגים שונים שהציעו טיפולים שונים ומשונים, תרופות פלא, תפילות והשבעות[1].
ב-17 בספטמבר 1394 הוציא צו לגירושם המוחלט של היהודים מכל נחלותיו (שבע שנים לפני שפקעה התקופה של עשרים שנה שבה ניתנה ליהודים ערבות לביטחונם על ידי אביו שארל החמישי). הוא הכריז כי הגיעו לאוזניו תלונות על היהודים שביצעו עבירות נגד הנוצרים וכי התובעים מטעמו שחקרו בעניין מצאו כי היהודים לא עמדו בהסכם שנחתם בינם לבינו. ניתנה ליהודים שהות כדי למכור את רכושם ולשלם את חובותיהם. כמו כן הוטל על כל אלה שלוו מן היהודים להשיב להם את ההלוואות. הוא נתן להם שומרים שליוו אותם בדרכם עד שחצו את גבול צרפת במשך החורף של 1395. אחרי הגירוש המלך שחרר את הנוצרים מכל התחייבות ליהודים.
מפאת מחלתו של המלך שארל השישי, חזר דודו פיליפ השני דוכס בורגונדיה לשמש כעוצר בשמו. אולם, לואי הראשון, דוכס אורליאן, שהיה אחיו הצעיר של המלך, טען לזכותו לשמש כעוצר, דבר שגרם לתחרות ביניהם על השלטון, והביא למעשי איבה בין בית אורליאן לבין בית בורגונדיה. אחרי מותו של פיליפ השני דוכס בורגונדיה ב-1404, ירש אותו ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, בנו בכורו, ששימש כעוצר במקומו. ב-1407 נרצח העוצר לואי הראשון, דוכס אורליאן בידי שכירי חרב של העוצר ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, מה שהביא להמשך מעשי האלימות בין שני הצדדים. היות שידו של בית אורליאן הייתה על העליונה, הפך ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה לבן בריתם של האנגלים, שהיו אויביה של צרפת במלחמת מאה השנים.
הנרי החמישי מלך אנגליה ניצל את העובדה שהצרפתים היו עסוקים במלחמת אחים, ופלש עם צבאו לצרפת באוגוסט 1415. הוא כבש את העיר ארפלר שבנורמנדיה והתקדם לעבר העיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים, אך התקדמותו נחסמה על ידי הצבא הצרפתי. כאן התחולל קרב אז'נקור שבו נחלו הצרפתים מפלה מוחצת. בקרב זה נהרגו או נלקחו בשבי רבים מאנשי האצולה הצרפתים. בשל מחלתו לא נכח המלך שארל השישי בקרב, אך נאלץ לחתום על הסכם טרואה (1420), שבו הוכר הנרי החמישי מלך אנגליה כיורש העצר החוקי של ממלכת צרפת. כחלק של הסכם זה, נשא הנרי החמישי מלך אנגליה לאישה את קתרין, בתו של שארל השישי מלך צרפת. ב-31 באוגוסט 1422 מת הנרי החמישי מלך אנגליה כתוצאה ממחלה, ולא זכה לרשת את כתר צרפת. ב-21 באוקטובר של אותה שנה נפטר גם שארל השישי מלך צרפת ונקבר בבזיליקת סן-דני שליד פריז. בנו שארל ירש את הכתר בשם שארל השביעי.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1385 התחתן שארל השישי עם איזבו מבוואריה, בתם של שטפן השלישי, דוכס בוואריה ותדאה ויסקונטי, ממנה נולדו לו 12 ילדים:
- שארל, דופן צרפת (1386)
- ז'אן מוולואה (1388–1390)
- איזבל מוולואה (1389–1409), התחתנה עם ריצ'רד השני, מלך אנגליה, ולאחריו התחתנה עם שארל הראשון, דוכס אורליאן
- ז'אן מצרפת, דוכסית ברטאן (1391–1433), התחתנה עם ז'אן החמישי, דוכס ברטאן
- שארל, דופן צרפת (1392–1398)
- מארי מוולואה, נסיכת פואסי (1393–1438)
- מישל מוולואה (1393–1422)
- לואי, דוכס גוויאן (1397–1415)
- ז'אן, דוכס טורן (1398–1417)
- קתרין מוולואה (1401–1437), נישאה להנרי החמישי, מלך אנגליה.
- שארל השביעי, מלך צרפת (1403–1461)
- פיליפ מוולואה (1407)
חמשת ילדיה האחרונים נולדו בתקופת טירופו של המלך. ייתכן שהילדים נהרו בהפוגות בין התקפי טירוף או כתוצאה מניאופיה הרבים[2].
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שארל השישי, מלך צרפת, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- שארל השישי, מלך צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שארל ה-6, (1368-1422), מלך צרפת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, עמ' 488–490
- ^ ברברה טוכמן,ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, עמ' 490
| מלכי צרפת | ||
|---|---|---|
| המלכים הקרולינגים (843–987) |
שארל השני • לואי השני • לואי השלישי • קרלומן השני • קרל השלישי • אודו • שארל הרביעי • רובר הראשון • ראול • לואי הרביעי • לותר • לואי החמישי | |
| בית קאפה (789–1328) |
איג קאפה • רובר השני • אנרי הראשון • פיליפ הראשון • לואי השישי • לואי השביעי • פיליפ השני • לואי השמיני • לואי התשיעי • פיליפ השלישי • פיליפ הרביעי • לואי העשירי • ז'אן הראשון • פיליפ החמישי • שארל הרביעי | |
| בית ולואה (1328–1589) |
פיליפ השישי • ז'אן השני • שארל החמישי • שארל השישי • שארל השביעי • לואי האחד עשר • שארל השמיני • לואי השנים עשר • פרנסואה הראשון • אנרי השני • פרנסואה השני • שארל התשיעי • אנרי השלישי | |
| בית בורבון (1589–1792) |
אנרי הרביעי • לואי השלושה עשר • לואי הארבעה עשר • לואי החמישה עשר • לואי השישה עשר • לואי השבעה עשר | |
| בית בונפרטה (1804–1814; 1815) |
נפוליאון הראשון • נפוליאון השני | |
| בית בורבון (1814–1815; 1815–1830) |
לואי השמונה עשר • שארל העשירי • לואי התשעה עשר • אנרי החמישי | |
| בית אורליאן (1830–1848) |
לואי פיליפ • פיליפ השביעי | |
| בית בונפרטה (1852–1870) |
נפוליאון השלישי | |
| הקודם: שארל החמישי |
מלכי צרפת | הבא: שארל השביעי |