שארל השני, דוכס אורליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שארל השני דוכס אורליאן (22 בינואר 1522 - 9 בספטמבר 1545), היה בנו השלישי של פרנסואה הראשון מלך צרפת.

ב- 1536, אחרי מותו של יורש העצר פרנסואה דה פראנס, בנו בכורו של המלך פרנסואה הראשון, קיבל שארל, בנו הצעיר של המלך, את התואר דוכס אורליאן מידי אחיו אנרי שהפך ליורש העצר. שארל שלקה במחלת אבעבועות שחורות בפניו, שגרמה לו לאבד את ראייתו באחת מעיניו, היה הבן המועדף על אביו המלך.

ב- 1542, כבש שארל השני את לוקסמבורג במלחמה נגד קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אולם נטש אותה על מנת לבוא לעזרתו של אחיו אנרי, שהטיל מצור על העיר פרפיניאן (שבדרום צרפת) ללא הצלחה. ב-19 בספטמבר 1544 נחתם הסכם קרפי בין צרפת לבין הקיסרות הרומית הקדושה, שלפיו שארל השני דוכס אורליאן היה אמור לשאת לאישה את אנה מאוסטריה, שהייתה אחייניתו של קרל החמישי, ולקבל לידיו כנדוניה את דוכסות מילאנו.

אולם, הסכם זה לא היה מקובל על אנרי יורש העצר, שהיו לו תביעות לדוכסות מילאנו כצאצאה של ולנטינה ויסקונטי, בתו של הדוכס הראשון של מילאנו. התפתח מצב של יריבות בין שארל השני דוכס אורליאן לבין אחיו אנרי יורש העצר, יריבות שקרל החמישי קיווה לנצל על מנת להחליש את כוחה של ממלכת צרפת. בסתיו של 1545 המלך פרנסואה הראשון ובניו אנרי יורש העצר ושארל השני דוכס אורליאן היו בדרכם אל העיר בולון סור מר, שלחופי התעלה, שהושמה במצור. אך בדרכם זו נדבק שארל השני במגפה שגרמה למותו.

שארל השני דוכס אורליאן נקבר לצד אחיו, פרנסואה דה פראנס, בבזיליקת סן דני שליד פריז.