שארל פורייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Hw-fourier.jpg

פרנסואה מארי שארל פורייה (7 באפריל 1772- 10 באוקטובר 1837), אדריכל והוגה דעות צרפתי, מאבות הסוציאליזם האוטופי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורייה נולד למשפחה של סוחרי בדים מצליחים מבזנסון. משפחתו איבדה את הונה במהפכה הצרפתית והוא עצמו כמעט שהוצא להורג בידי היעקובינים. אחר כך עבד כסוכן נוסע, אולם למרות זאת הוא תיעב את המסחר משום שהאמין כי השגת רווחים באמצעות קנייה במחיר אחד על מנת למכור במחיר אחר היא מיסודה מעשה רמייה. על אף שלא קרא ספרים שאותם ראה כמלאי שטויות, הוא היה קורא עיתונים להוט. מאלה ומנסיונו האישי הפיק לבסוף את התאוריות שפיתח ואת חיבוריו. ב-1808 פרסם את חיבורו 'תאוריה על ארבע התנועות ועל הגורלות הכלליים', שבו הציג את השקפתו על היקום, על האנושות ועל ההיסטוריה. באפריל 1837 עבר פורייה לדירה בתוך פריז שם התגורר עד מותו באוקטובר של אותה שנה.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורייה היה מרחיק הלכת מבין הסוציאליסטים האוטופיסטים. הוא דחה לחלוטין את רעיון התיעוש וסבר שאין צורך להתמודד עם מוראות המהפכה התעשייתית משום שזו אינה אלא שגעון חולף. פורייה, שתעב את המסחר ומעמד הסוחרים ("מעמד טפילי, כזבן, מזיק... השודד ומנצל את הפועלים"), חלם גם הוא שהוא "ניוטון חדש" המגלה את חוק הכבידה במערכות החברתיות.

המערכת האוטופית שעליה חלם פורייה היא ה'פאלאנקס', קומונה חקלאית אוטונומית ואוטארקית שתמנה כ-1,600 איש ובה יחיו כל בני האדם חיים המבוססים על קניין שיתופי, עבודה משותפת, חינוך משותף וארוחות משותפות, במשטר שבו יש שוויון זכויות בין נשים לגברים ודמוקרטיה ישירה. מפתח חלוקת ההכנסות בפאלאנקס יהיה מבוסס על 5 יחידות לפי עבודה, 3 לפי כישרון ו-4 לפי הון. פורייה התנגד לדיכוי היצרים והתאוות, בהשפעת הגדרת ההנעה הבסיסית של עונג שניסח הלווטיוס.

פורייה לא זכה לראות את הפאלאנקסים שלו מוגשמים בחייו, כיוון שלא מצא תומך שיממן את הקמתן. אחרי מותו הוקמו מספר קומונות לפי הדגם שלו, אך כמעט כולן התפרקו במהירות ורק שתיים החזיקו מעמד יותר מחמש שנים.

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורייה, במסגרת חשיבתו הכלכלית, התנגד למתן שוויון זכויות ליהודים, תוך שהוא טוען כי היהודים הם אומה נחותה המתבססת על עולם כלכלי של טפילות וחמסנות. את היהדות הוא תוקף בהציגו אותה כמי ששומרת על המשטר הפטריארכלי שהוא מקור לתשוקות נקלות, לעומת הנצרות ששמרה לטעמו על "רוח החטיבה הקיבוצית" שהיא המקור לרגשות האצילות. וכנגד היהודים הוא הוא טוען שמתוך התמכרותם למסחר, הפכו למרגלים עבור האומות השונות, ובעתות מלחמה הם המלשינים והתליינים כאחד. פורייה שראה במסחר בכלל אבי כל פשע ושורש כל דבר תועבה, והיה משוכנע במקביל כי היהודים הם התגלמותו של הסחר-מכר, ראה כמובן מאליו את היהודים כתגרנים נושכי נשך, טפילים בבשרה של הכלכלה הנוצרית, ומכאן גילויי השנאה כלפיהם. גישתו זו באה לידי ביטוי בספריו: "עולם חדש" (1829), ו"התעשייה המדומה" (1833). רבים מתלמידיו, כמו: אלפונס טוסנל (1803-1885) ופייר-ז'וזף פרודון, כרכו בעקבותיו את דרכם אל הסוציאליזם באנטישמיות[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]