שבבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוחות שבבית בציפוי פורניר

שבביתאנגלית: particleboard) הוא לוח עץ תעשייתי המורכב משבבי עץ, נסורת, ופסולת עץ, הנגרסים יחדיו ומעורבבים עם דבק על בסיס פנולים. התערובת נכבשת ונדחסת בתהליך של שיחול (אקסטרוזיה) ללוחות שטוחים. בחתך בלוח שבבית, בניגוד ללוח MDF, ניתן לראות בבירור את שבבי העץ.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשוואה ללוח עץ לבוד (דיקט, סנדוויץ'), השבבית זולה יותר, דחוסה, כבדה, ופשוטה יותר לייצור. לכן היא מהווה תחליף לדיקט במצבים בהם נדרש מחיר זול יותר לעבודת העץ.

לשבבית מספר חסרונות:

  • השבבית מתפוררת בקלות ומצריכה שימוש באמצעי חיבור וברגים מיוחדים. לצורך הגנת הלוח, מצפים אותו במהלך הייצור בציפוי כגון מלמין או פורניר.
  • השבבית סופגת מים, מתנפחת ונהרסת במגע עם לחות, ולכן כדי להשתמש בה במקומות לחים (כמו מטבח או חדר אמבטיה), יש צורך לצפות אותה מכל צידיה בצורה מקצועית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ לבוד שימש כבר במאה ה-19 כתחליף ללוחות עץ מלא. במלחמת העולם השנייה, כשהיה מחסור בעץ, חיפשו לו תחליף.
השבבית הומצאה ב-1932, על ידי מקס הימלהבר‏[1] הגרמני, אך רק במלחמת העולם השנייה החל הייצור המסחרי שלה בברמן שבגרמניה, כניצול של פסולת עץ ללוחות שימושיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקס הימלהבר בוויקיפדיה האנגלית