שבועת אמונים (נובלה)

שבועת אמונים היא נובלה מאת שמואל יוסף עגנון, שפורסמה לראשונה בשנת 1943. במסגרת "כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון" נכללת הנובלה בכרך "עד הנה".

עלילה

הנובלה מתארת את קורות העיתים של יעקב רכניץ, חוקר אצות צעיר שעלה מאירופה לארץ ישראל, התיישב ביפו, שבה ניסה לפתוח דף חדש בחייו. אלא שנדמה שעברו של רכניץ פועל עליו ממעמקי מצולות התת-מודע, מטלטל אותו ומעל לכל מותיר אותו בעמדה של אי יכולת לקבל החלטה. רכניץ הילד שבא ממשפחה צנועה גדל בבית אביה של שושנה, קונסול מכובד, שסייע במימון לימודיו. שושנה, אהובת ילדותו וכלת המשחקים שלו כמו גם הוריה, ראו בו באופן טבעי חתן עתידי ממשי. מעבר לכך, שושנה ורכניץ נשבעו כילדים בשבועת אמונים זה לזו ונדמה שכוחה המיסטי של השבועה עדיין פועל ונוכח למרות מרחק הזמן שהפריד ביניהם.

בשעה גורלית, שעת פגישתם המחודשת של רכניץ ושושנה כאנשים בוגרים על אדמת ארץ ישראל, לא הצליחה שושנה להצית ברכניץ את אש אהבת הנעורים שפעמה בו פעם. מעמדו של רכניץ השתנה. הוא הפך מילד דל אמצעים לחוקר ואינטלקטואל מבוקש בקרב בנות רבות, שש במספר, הוא משופע באפשרויות בחירה חדשות. אך נדמה שאין הוא יודע אם אלו הן אפשרויות אמת או שמא הן בגדר אחיזת עיניים בלבד. הרצון לטעום ממה שהעולם יכול להציע לו, המלווה בספקנות מתמדת, מאיים עליו ומסכן את יכולתו להיאחז בבת זוג כלשהי עד תום, להישבע לה אמונים תחת חופה וקידושין. בסופה של הנובלה, באופן סמלי, הבנות המחזרות אחריו, ושושנה ביניהן, מתחרות על חוף ימה של יפו בתחרות ריצה אולימפית על אהבתו האבודה. רכניץ, לא רק שאינו מסוגל להכריע מי מביניהן תהא האחת שתישא אותו אל חוף מבטחים אלא שתוך כדי אי נקיטת פעולה הוא כבר נושא עיניו לעבר גלותו השנייה, מעבר לים, לאמריקה הרחוקה ונדמה שזו הפעולה הוודאית היחידה שבכוונתו לממש.

פרשנות

ברוך קורצווייל, מבכירי פרשני עגנון ומי שעגנון עצמו החשיבו למבין ביצירותיו טוב ממנו, רואה בנובלה כמייצגת את סגנון הכתיבה האפי של עגנון בסיפוריו המאוחרים מסוג "הרופא וגרושתו". מעניינת פנייתו של קורצווייל לעגנון בתואר "משורר". זאת משום שכל מילה בסיפור הכרחית הכרח פנימי וכל משפט הוא חטיבה טבעית ובתוך הפרוזה המילה נותרת רווית סוד סמלי. כך, הדברים בעמוקים ביותר בנובלה אינם נאמרים. קורצווייל רואה ברכניץ כמי שחי במציאות מדומה. לדידו, הייתה לרכניץ רק מציאות אחת, זו של עולם ילדותו ועליו אינו מצליח להתגבר וממנו אינו מצליח להיפרד. בדומה לסיפורים אחרים של עגנון גם ב"שבועת אמונים" האישה היא הגורם האקטיבי בחיים, ולא הגבר ולכן, שושנה היא למעשה גיבורת הסיפור.

לעומת קורצווייל, חוקר הספרות דב סדן מעמיד על נס את מוטיב השבועה בנובלה. לפי סדן אנו עוברים בנובלה ממוטיב השבועה למוטיב השבעה כאשר רכניץ הולך ומתרחק מן המעגל הראשון (השבועה) ומתקרב לשני (השבעה). בשבועת אמונים עצמה אנו מוצאים:"על שם שהיו שבעה כלומר רכניץ ושש הנערות, ועל שם שהיו מהלכים כאחד בלילות קראו להם בעיר שבעה כוכבי לכת".

נעמי תמיר במאמרה: "שבועת אמונים : ארבעה שהם אחד", רואה בנובלה דרמה מודרנית הפועלת בארבעה מישורים: מיסטי, פסיכולוגי, אידאלי (אהבה רומנטית) וחברתי.

קיימת בנובלה תשתית מקראית המרמזת לשיר השירים ולמגילת אסתר במקביל לדיאלוג עם מוטיבים השאובים מתרבות המערב. כמו כן קיים בה, ככול הנראה, זיק אוטוביוגרפי סמוי לחייו של עגנון עצמו אשר חי בנפרד מאשתו אסתר בארץ ישראל במשך כשנה, בעת שחזר לארץ ישראל.

לקריאה נוספת

• דב סדן, מסות ומאמרים על ש"י עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, (תשל"ט).
• ברוך קורצווייל, מסות על ש"י עגנון, הוצאת שוקן, (תש"ל).
• נעמי תמיר, "'שבועת אמונים': ארבעה שהם אחד", בתוך: הלל ברזל (עורך), שמואל יוסף עגנון : מבחר מאמרים על יצירתו (עמ' 350-330), עם עובד (1982).
• זיוה שמיר, ש"י עולמות - ריבוי פנים ביצירת עגנון, הוצאת ספרא / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, פרק חמישי: בין אוהלי שם ליפייפותו של יפת, עמ' 181-163.
• א. יהודה, שבועת אמונים: קובץ סדנאות לימוד וכתיבה בהנחיית אילנית יהודה, אסופתבית מדרש אלול, (2007).
• ש"י עגנון, אסתרליין יקירתי, הוצאת שוקן, (תשמ"ג 1983).

קישורים חיצוניים

• זיוה שמיר, בין אוהלי שם ליפייפותו של יפת: פנים חדשות בסיפורו של עגנון "שבועת אמונים", עי"ן גימ"ל, 2011
• טלה בר, אלתו של עגנון
• שוש כרמל, דינמיקה של זוגיות בנובלה "שבועת אמונים" מאת ש"י עגנון, 22 בדצמבר 2009, אתר פסיכולוגיה עברית