שבועת שווא ושבועת שקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עשרת הדיברות
אנוכי ה'
לא תעשה  
לא תשא
זכור את
כבד את
לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תענה
לא תחמוד

לֹא תִשָּׂא הוא מצוות לא תעשה ביהדות והדיבר השלישי מבין עשרת הדיברות, האוסר על שְׁבוּעַת שָׁוְא. המצווה אוסרת על כל שימוש בשמו של אלוהים לבטלה. דוגמאות לשבועת שווא: להישבע על דבר שידוע לכל שאינו נכון, להישבע על דבר שידוע לכל שהוא נכון, להישבע לעשות דבר שאי אפשר לעשות אותו או להישבע לעבור על אחת ממצוות התורה.

שְׁבוּעַת שֶׁקֶר היא איסור להישבע על דבר ולא לקיים אותו.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מצעד התועבה האנטישמי בחסות הבג"ץ נגד א-לוקים ונגד מיליוני יהודים בוכים בכל העולם כולו..."

מקור איסור שבועת שווא הוא בדיבר השלישי מתוך עשרת הדיברות (ספר שמות, פרק כ' פסוק ו'): "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה ה', אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא".

מקור איסור שבועת שקר הוא בספר ויקרא (פרק י"ט פסוק י"ב): "וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'".

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספר החינוך, הטעם לאיסורים אלו הוא לזכור את קיומו של האל ולא להתייחס אליו בקלות ראש ולהישבע בשמו לשווא, או להישבע בשמו ולא לקיים. לדעת בעל ספר החינוך, "שבועה" פירושו שאדם מחליט לקיים דבר ולא לשנות אותו לעד כמו שד' קיים לעד ולא משתנה, ולכן אסור לבטל שבועה בשום אופן, רק בגלל חולשותיהם של בני האדם התורה מתירה להתיר נדר על פי כללי התרת נדרים, אבל באופן אחר עדיין אסור.

העונש, לפי התורה, של אדם שנשבע שבועת שווא או שבועת שקר בכוונה (במזיד) הוא מלקות. אדם שנשבע לשווא בשוגג פטור לגמרי מעונש, אך אדם שנשבע לשקר בטעות חייב בקורבן עולה ויורד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P judaism.svg
ערך זה עוסק במצוות הבאות מתוך תרי"ג מצוות: שבועת שווא ו-שבועת שקר. להרחבה על אחת מהן בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.