שבט לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בול המוקדש לשבט לוי

שֵׁבֶט לֵוִי הוא אחד מתוך שנים עשר שבטי ישראל, המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט לוי, בן שלישי ללאה וליעקב.

לפי התורה נבחר שבט לוי בידי ה' לעבוד ולשרת בבית המקדש. לפני ייחוס הלוויים, הוקדשו הבכורות מכל משפחות עם ישראל, לעבודת הקודש, אך לאחר חטא העגל הועבר התפקיד אל בני שבט לוי שהיה היחיד שלא חטא.‏[1]. מתוך השבט נבחרו אהרון ובניו לשמש ככהני אלוהים.

שבט לוי הא היחיד שלא ניתנה לו נחלה. מאחר ששבט לוי לא קיבל נחלה בתחומי ארץ ישראל, לעתים אינו נכלל במניין שנים־עשר השבטים‏[2]. כאשר הוא נמנה כאחד משנים עשר השבטים, נכללים שבטי מנשה ואפרים כאחד: שבט יוסף[3].

ע"פ נבואת יחזקאל יזכה גם שבט לוי בעתיד לנחלה בארץ ישראל.

מבנה השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט לוי כולל 3 משפחות מרכזיות, בניו של לוי בן יעקב‏[4]:

ברכות לשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יעקב לבניו מובאת בפרשת ויחי שבסוף ספר בראשית (פרק מ"ט), ובה יעקב מוסר לבניו אסופת אמירות אישיות כאשר חש שמותו קרב. לוי קיבל ברכה משותפת עם שמעון. " שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר; אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל;".

ברכת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברכת משה ששבטים בפרשת וזאת הברכה נאמר "וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן."

השבט במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימלי השבט: אבן החושן והדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפירוש‏[5], על פי סדר אבני החושן שלובש הכהן הגדול על לבו, האבן המייצגת את שבט לוי היא אבן הברקת[6].

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של אבני החושן על רקע שליש לבן, שליש שחור ושליש אדום.

הדגל של שבט לוי‎

נשיאי השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשיאי שבטי ישראל

משה נמנה מבין שבט לוי, אבל לפי הפרשנות היה אלעזר הכהן נשיא של שבט לוי‏[7].

התחמקות מגזירת מתי מדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבט לא שלח נציג לתור את הארץ עם שנים עשר המרגלים וכן לא נכלל בגזירת ה׳ של מיתת דור המדבר‏[8]

החנייה והמסע במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת נדודי עם ישראל במדבר סיני בדרכו לארץ ישראל, כאשר בית המקדש התקיים באופן ראשוני על ידי משכן נייד הניתן לפירוק והרכבה, היה על הלויים תפקיד לפרק ולהרכיב את המשכן, ולשאתו בדרך ממקום למקום. משפחת קהת נשאה את כלי המשכן - ארון הברית, שולחן לחם הפנים ועוד, ומפאת קדושתם של הכלים נדרשו הקהתים לשאת את הכלים בידיהם, ולא בעגלה, ככתוב: "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו"‏[9]. משפחות גרשון ומררי, הנושאות את קרשי המשכן ויריעותיו, קיבלו לשם כך עגלות.

בזמן חנייתם של בני ישראל במדבר, חנה שבט לוי במרכז מסביב למשכן ואזור חנייתם כונה בשם מחנה לויה אשר קדושתו הייתה גדולה מקדושת כלל מחנה ישראל ולכך היו השלכות הלכתיות.

  • אוהליהם של משפחות משה ואהרון היו ממזרח לאוהל מועד במקביל לשבטים, יהודה יששכר וזבולון. שבטי דגל המזרח, היו הראשונים בסדר המסע וסדר החניה. אחריהם צעדו שבטי דגל דרום וכן משפחת הקהתי וכלי המשכן.
  • אוהליהם של בני משפחת הקהתי היו מדרון לאוהל מועד, במקביל לשבטים ראובן שמעון וגד. במחלוקת קרח ועדתו היה ביטוי לשכנות זו כאשר לסיעתו של קרח חברו דתן ואבירם ואון בן פלט משבט ראובן.
  • אוהליהם של בני משפחת המררי היו מצפון לאוהל מועד, במקביל לשבטים: דן, אשר ונפתלי.
  • אוהליהם של בני משפחת הגרשוני היו ממערב לאוהל מועד, במקביל לשבטים: אפרים, מנשה ובנימין. שבטי דגל המערב היו האחרונים בסדר המסע.

תפקידי הלויים בבית המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלויים היו מעובדי בית המקדש יחד עם הכוהנים. ללויים היו שני תפקידים עיקריים בבית המקדש:

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמירת המקדש
  • שוערים - שמירה בשערי המקדש והגפת השערים בסוף היום. מבין עשרים וארבע נקודות שמירה במקדש, היו עשרים ואחת נקודות מאוישות בידי הלויים, ויתר השלוש אוישו על ידי כהנים‏[10].
  • משוררים - שירה בפה, בליווי כלי נגינה.

לוי שנתמנה לתפקיד מסוים - אסור היה לו לעסוק בתפקיד אחר. "מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא. אמר לו: בני! חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים, ולא מן השוערים"‏[11]. הגמרא אף קובעת, שלוי ש"משורר ששיער - במיתה" (חייב מיתה בידי שמים, אם עשה זאת במזיד; אך לא ייהרג בידי בית דין).

מלבד שני תפקידים אלה, היו הלויים מסייעים לכהנים בעת הצורך בעבודות שונות במקדש, כגון בשחיטת הקרבן והפשטת עורו‏[12].

לאחר חורבן בית המקדש, נותר כסמל וכזיכרון להיות הלוי משרת בבית המקדש, טקס נטילת ידי הכהנים על ידי הלווים לפני ברכת כהנים. כמו כן בן לאם משבט לוי פטור מפדיון הבן וכן בסדר העולים בקריאת התורה מקדימים איש משבט לוי בטרם מעלים איש מישראל.

חובות הלויים וזכויותיהם בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּ ם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן"[13]: שבט לוי הוא השבט היחיד שלא זכה לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל. כחלופה לנחלה קיבל השבט 48 ערים שהיו מפוזרות ברחבי הארץ‏[14]. הדבר נרמז כבר בדברי יעקב על שמעון ולוי לפני פטירתו: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"[15]. הדבר איפשר ללויים למלא את תפקידם בהוראת התורה ברחבי הארץ, כדברי משה לשבט לוי לפני פטירתו: "וּלְלֵוִי אָמַר...יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"[16]. ערי הלויים שימשו גם כערי מקלט[17].

בנוסף, נאסר על שבט הלוי ליהנות מן הביזה והשלל ממלחמות ישראל‏[18].

כתחליף לנחלתם בארץ ישראל קיבלו הכהנים והלוויים מתנות כהונה ולוויה. הכהנים קיבלו 24 מתנות המיוחדות להם, ואילו שאר שבט לוי קיבל מתנה הנקראת מעשר ראשון, עשרה אחוזים מכל יבול הארץ. יש לציין כי בזמן עזרא הסופר נקנסו הלוויים בשל סירובם לעלות לארץ. עזרא ציווה על העם שלא להפריש את המעשר הראשון ללויים ובמקום זה לתת את המעשר לכהנים.

עדות נוספת למתנה מיוחדת וחד פעמית שניתנה לשבט לוי אנו מוצאים בספר במדבר: "וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'"[19]. שם מסופר על משה רבנו שצווה להעניק לשבט לוי מכס אחד מחמש מאות משלל המלחמה במדיין.

שבט לוי כמורי הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדרש, ייעודם של שבט לוי כמורי הוראה נקבע על ידי יעקב אבינו. הייעוד מפורש בתורה בברכת משה רבנו (במשנה תורה) שמעודדת את שבט לוי לעסוק בתלמוד תורה והוראת הלכותיה את בני ישראל.

למרות שלפי המקורות בתנ"ך ניתנה משמעות רבה לבני לוי כמורי דת, בדברי חז"ל מובהר שאין הוראת התורה נחלתם הפרטית של בני לוי לבד אלא גם שאר שבטי ישראל מוכשרים ללמד את הלכות התורה. ואכן במאמרי חז"ל מופיעים גם ציטוטים רבים אודות כשרונם של בני שבט יהודה ושבט יששכר כמורי הוראה.

לפני מתן תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ספר היובלים, העדיפות של בני לוי כמורים נקבעה על ידי יצחק אבינו[20].

במדרש הגדול ובכתבי הרמב"ם מתואר יעקב כמי שקבע את ייעודו של שבט לוי כמורי הוראה‏[21][22]. העדיפות נשמרה מימי שלושת האבות עד מתן תורה בתור מנהג, ואחריו נקבע מנהג זה כמצווה.

פרשני המקרא, מצביעים על כך שכבר כאשר תואר במקרא נתינת שמו של לוי, מתוארת קריאת שמו בצורה שונה.

המקורות בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברכת משה לשבטי ישראל טרם מותו בירך את שבטו, שבט לוי, ביכולת מיוחדת להורות הלכות התורה אל כלל ישראל;"וּלְלֵוִי אָמַר.. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"[23].

במדרש ובתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי מופיעה אימרה בשמו של רבא אודות כשרון בני לוי להורות בתורה; "לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי, דכתיב "יורו משפטיך ליעקב"[24]. יששכר, דכתב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל"[25] ואמא יהודה נמי דכתיב "יהודה מחוקקי"? (מתרץ רבא:) אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא"[26]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משפט הלויים א' - נטילת ידיים לכהנים מידי הלויים, אליעזר שופט, ירושלים תשע"ג[1].
  • משפט הלויים ב' - דיני עלייה לתורה של לויים וכהנים, אליעזר שופט, הו"ל "יפה נוף", ירושלים תשע"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק י"ד, משנה ד' ותלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א
  2. ^ כגון ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ב'חטא המרגלים
  3. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ח
  4. ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק י"א
  5. ^ רבינו בחיי, בפרושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
  6. ^ ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק י"ז
  7. ^ במדבר ג לב
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא קכא עמוד ב
  9. ^ ספר במדבר, פרק ז', פסוק ט'
  10. ^ משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א, עמוד ב'
  12. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק י"ז ופרק ל"ה, פסוק י"א
  13. ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוק א'
  14. ^ ספר יהושע, פרק י"ד, פסוק ד'
  15. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ז'
  16. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוקים ח'-י'
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י', עמוד א'
  18. ^ משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פרק יג הלכה י
  19. ^ ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ל'
  20. ^ ספר יובלים, לא יג
  21. ^ בלשון הרמב"ם: יעקב אבינו..הבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה כדי שלא ישתכח הלימוד -הלכות עבודה זרה א טו
  22. ^ מדרש הגדול בראשית מח:ה
  23. ^ ספר , פרק דברי"ם, פסוק ל"ג
  24. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י'
  25. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ו, עמוד א'


שבטי ישראל

ראובןשמעוןלוייהודהיששכרזבולוןדןנפתליגדאשראפריםמנשהבנימין