שביל ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוואי השביל
קצה השביל בין מלון הנסיכה באילת לטאבה בצילום מהים (שביל העפר העולה אל ההר). ברקע ניתן לראות דבור של חיל הים

שביל ישראל הוא נתיב הליכה ארוך שנמשך לאורך כל מדינת ישראל, מקיבוץ דן בצפון ועד בית ספר שדה אילת, על חוף מפרץ אילת. אורכו היום, לאחר השינויים שבוצעו בו במהלך השנים, הוא כ-1,000 קילומטר. שביל ישראל הוא גולת הכותרת ברשת סימון השבילים הארצית שיזמה ויצרה החברה להגנת הטבע, המסמנת וממפה את כל מסלולי הטיול בארץ, על ידי הוועדה לשבילי ישראל.

השביל נחנך בפסח, אפריל 1995, לאחר כ-15 שנות עבודה ודיונים על התוואי. הרעיון הועלה בראשית שנות השמונים על ידי אברהם תמיר, שהתרשם משביל האפלצ'ים בארצות הברית. את הרעיון העביר תמיר לאורי דביר שתיכנן וביצע. בתכנונו הושם דגש על מתן ייצוג לכל נופי ואזורי הארץ וכן על מעבר באתרים חשובים לכל הדתות. השביל מהווה מעין שלד לשאר שבילי הטיול בארץ שרבים מהם יוצאים ממנו. בשונה מסימון השבילים הנפוץ בארץ, פס צבעוני בין שני פסים לבנים, מסומן שביל ישראל באמצעות שלושה פסים מקבילים במדורג: לבן, כחול וכתום. הסימון הוא מדורג - כאשר הפס הלבן עליון, כיוון ההליכה צפונה ואילו כאשר הכתום עליון דרומה (יש הסוברים שהלבן מייצג את החרמון המושלג והכתום מייצג את המדבר[1]).

לכל אורכו, שביל ישראל נמצא בתחומי הקו הירוק. בשנת 2003 הוסט חלק מתוואי השביל באזור השרון משפלת ההר לכיוון הים. הסיבות העיקריות להסטה זו הן התפתחות כביש חוצה ישראל (כביש מספר 6) שדרס קטעים מהשביל, הימנעות מסיכון ההולכים לאורך קו התפר והרצון להוסיף נופי ערים וחוף ים. שינויים מהותיים נוספים נעשו בשביל באזור הנגב, משום שהתוואי הקודם כלל קטעים ארוכים לאורך כביש 40 לשם הימנעות מכניסה לשטחי האש הרבים משני עבריו.

שביל ישראל נבחר כאחד מ-20 מסלולי ההליכה הטובים ביותר על ידי נשיונל ג'אוגרפיק, ותואר על ידי צוות השופטים כמשלב טבע, היסטוריה, מורשת ותרבות עם "נופים תנ"כיים בקנה מידה גדול וכן [נופים] מחיי היום-יום של הישראלים המודרניים"[2].

מסלול שביל ישראל (מצפון לדרום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנופי שביל ישראל - מים שוצפים בנחל קדש
שילוט של שביל ישראל בנחל הירקון
מנופי שביל ישראל - לילה בנחל רחם

הגליל העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן, תל דן, נחל שניר, מעיין ברוך, כפר יובל, כפר גלעדי, תל חי, רכס רמים, נחל קדש, מצודת כ"ח, נבי יושע, רמות נפתלי, קרן נפתלי, בקעת יחמור, נחל דישון, נחל צבעון, חרבת חממה, הר מירון, חורבת ב"ק, עין זבד, מירון, נחל מירון, גן לאומי נחל עמוד, עין יקים, בריכות שכווי.

הגליל התחתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקוק, הר ארבל, מגדל, ואדי אל-חמאם, כפר חיטים, מצפה טבריה, יער שווייץ, כנרת (מושבה), כנרת, ביצת כנרת, אתר ירדנית, דגניה א', נחל יבנאל, מעלה אלות, כפר קיש, שבלי, הר תבור, הר דבורה, הר יונה, נצרת עילית, משהד, הושעיה, אלון הגליל, ציפורי, כעביה, נחל ציפורי (טחנות עליל וטחנת הנזירים), נופית, כפר חסידים.

רכס הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגור, נחל נחש, עוספיא, רום הכרמל, נחל חיק, נחל אורן, בקעת אלון, הר שוקף, מערת אצבע, עין הוד, נחל מערות, מצפה עופר, כרם מהר"ל, גבעות טלימון, מאיר שפיה, הר חורשן, רמת הנדיב, תל צור, חרבת עקב, שמורת חוטם הכרמל, צוקי חוטם וחוטם הכרמל.

השרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חנניה, אמת המים לקיסריה, ג'סר א-זרקא, קיסריה, שדות ים, נחל חדרה ופארק נחל חדרה, גבעת אולגה, חדרה, יער חדרה, נחל אלכסנדר, ח'ירבת סמארה, בית ינאי, נתניה, מכון וינגייט, געש, אפולוניה, הרצליה, ת"א, נחל ירקון, תל אפק, גבעת השלושה, כפר סירקין, אלעד, מאוזוליאום מזור, יער קולה, פארק יער שוהם, עולש.

פרוזדור ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרבת נבלט, בית נחמיה, תל חדיד, יער בן שמן, גמזו, עמק איילון, שעלבים, לטרון, מנזר השתקנים, מבצר לטרון, דרך בורמה, דרך המשלטים, עין לימון, צובה, סטף, עין חנדק, אבן ספיר, חרבת סעדים, עין קובי, צור הדסה, מטע, חורבת חנות, דרך הקיסר, נתיב הל"ה.

השפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק בריטניה, תל עזקה, שריגים, מצפה משואה, חרבת צורה, תל גודד, בית גוברין, תל לכיש, לכיש, אחוזם, נחל שקמה, תל קשת, נחל סד, תל נג'ילה, הגשר הטורקי, שמורת פורה, תל מלחה, דביר, יער להב, להב, סנסנה, מיתר, יער יתיר, הר חירן, חירבת חירן, נח"ל יתיר, חרבת יתיר, עמשא, הר עמשא, חרבת דרגות, דוריג'את, תל ערד, ערד.

המכתשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל יעלים, רוגום זוהר רכס זוהר, נחל כנפן, הר קומות, מצד תמר, מעלה חצרה, המכתש הקטן, מעלה עלי, מצד צפיר, מעלה ימין, נחל חתירה, מעלה הפלמח, עין ירקעם, הסנפיר הגדול, הר כרבולת, נחל עפרן, גבעת מדור, בקעת צין, נחל תלול, נחל צין, שדה בוקר, מעלה צין, חוד עקב, עין עקב, עין זיק, נחל חווה, הר הסדקים, מצד מחמל, מצפה רמון, נחל רמון, שן רמון, קיר האמוניטים, מפער גוונים, הר סהרונים, פרסת נקרות, כרבולת חררים, נחל גלד, הר יהב.

הערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלדרה של נחל כרכשת, ספיר, דרך המעיינות, מואה, צופר, נחל ברק ונחל ורדית, שיטים, נאות סמדר, בקעת עובדה וחולות כסוי, שחרות.

הרי אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעלה זוגן, באר מילחן, צוקי תמנע, מעלה מלחן, פארק תמנע, הר תמנע, הרי חכליל, באר אורה, נחל רחם, גבי רחם, מעלה עמרם, קניון שחורת, הר שחורת, חורבת בודדה, עין נטפים, הר יואש, נחל גשרון, מעלה גשרון, הר רחבעם, הר צפחות, ובית ספר שדה אילת.

תוספות וחלופות לשביל ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור שביל ישראל לא עובר ברמת הגולן, ירושלים וביהודה ושומרון.

ב-2006 נחנך שביל ירושלים אשר מתחבר לשביל ישראל בסטף ובעין חנדק, וכך יוצר מסלול כמעט מעגלי עם שביל ישראל.

ב-2007 נחנך שביל הגולן (לבן כחול ירוק) שמתחיל בחרמון ומסתיים בדרום רמת הגולן (נקודת שביל ישראל הקרובה היא באתר ירדנית).

ב-2009 הושלם סימונה של דרך הבשורה באזור הכנרת והגליל התחתון המזרחי. השביל המתחקה אחר דרכו של ישו בצפון הארץ, חופף בחלקו לשביל ישראל.

עוד נחנך בשנה זו החלק הראשון של שביל ישראל האלטרנטיבי (או הישיר), אשר מתפצל משביל ישראל ליד בית שאן, ממשיך לאורך הבקעה והשומרון, עובר דרך ירושלים וצפוי להתחבר לשביל ישראל באזור ערד. שביל זה, לא סומן על ידי גוף רשמי לסימון שבילים, והוא מסומן בצבעים תכלת לבן ירוק‏[3][4].

בנוסף לכך מתחבר שביל ישראל או חופף לשבילים מקומיים ואזוריים רבים.

בעקבות השריפה בכרמל שהתרחשה בדצמבר 2010 ופגעה בקטע השביל העובר בכרמל מציעה הוועדה לשבילי ישראל תוואי חלופי העובר דרך נחל אורן[5].

הצועדים בשביל ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליד מודיעין
חציית פלג נחל באצבע הגליל

על פי הערכות שנעשו במשך הזמן, צועדים בכל שנה כמה מאות מטיילים את כל 1,000 הקילומטרים ברציפות. צעידה רצופה כזו דורשת 30 עד 60 יום, תלוי בקצב ההליכה של הצועד. חלק מההולכים העושים זאת בסוף החורף נעים בדרך כלל מדרום לצפון ואילו אחרים עושים זאת בסוף הקיץ מצפון לדרום.

השביל מיועד להולכי רגל, אך על רקע התפתחות התחום ושדרוג מתאים של המפות, החלו מטיילים רבים לעבור קטעים מהשביל באופניים וברכב שטח. כמו כן כמה מוסדות חינוך צועדים את השביל.

קבוצות מטיילים מתארגנות לכסוי השביל בקטעים מצטברים. הקבוצות נפגשות אחת לחודש ומשלבות הליכה וכמובן החלק הגאסטרונומי משמעותי. היתרון בקבוצה המאפשר הקפצת מכוניות מאפשר הליכה בקטעים ארוכים יותר.

יש הצועדים את השביל בקטעים - השביל נפרס ל-45 מקטעים כאשר כל מקטע נצעד בנפרד. כמו כן, ישנן קבוצות הצועדות בשביל ישראל למען מטרה חברתית או סביבתית. לדוגמה בשנת 2004 התפרסם סיפורו של ניר צורן, חולה במחלת ALS (ניוון שרירים), שיצא למסע לאורך קטעים מן השביל למען העלאת המודעות למחלה.

כמו כן התפרסם בכלי התקשורת מסעם של חברי קבוצת אב"י (אפשר ביחד), בראשותם של יוסי ורעיה אפנר שבנם אבי אפנר נהרג באסון המסוקים, בשיתוף עם ארגון צו פיוס, המדרשה באורנים וארגונים נוספים, שעורכים מדי שנה מסע בשביל ישראל לזכר חללי אסון המסוקים וחללי מערכות ישראל ונפגעי הטרור. לאורך המסע משולבים קטעי מורשת וקטעי זיכרון, ורבים מצטרפים למסע השלם או למקטעים שונים.

הצועד הידוע הראשון של השביל, טרם חניכתו הרשמית, היה יריב יערי שיצא ב־5 באפריל 1994 והשלים את המסלול המקוצר בזמנו תוך 21 יום. הקבוצה הראשונה שצעדה את השביל רשמית לכל אורכו הורכבה מ-6 נערים מקיבוץ בארי ומחנכם דני גספר (שמאז עבר את השביל עוד 7 פעמים עם קבוצות שונות), אשר צעדו בקיץ 1994 במשך 20 יום כהכנה לקראת גיוסם לצה"ל. קרלוס גולדברג, רץ מרתון בן 53 מרמות נפתלי, סיים ב־5 באוקטובר 2007 את שביל ישראל לאחר 12 יום, 13 שעות ו־37 דקות ובכך הפך לאדם שסיים את השביל בפרק הזמן הקצר ביותר.

מראה בשביל בנחל מירון

מלאכי השביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלאך שביל

תופעה ייחודית שמתפתחת עם עליית הפופולריות של השביל, היא של "מלאכי השביל". כינוי זה מתייחס לאנשים לאורך השביל המציעים להולכים בו סיוע כגון הטמנות מים במדבר, אירוח לקפה, רשות להשתמש בחצר להקמת אוהל, אספקת מקום לינה עם מיטות ומקלחת וכדומה. מרבית ה"מלאכים" אינם דורשים תמורה עבור השירות אותו הם מספקים, או גובים תשלום סמלי. קיימות רשימות של "מלאכי שביל", בהן מצטיידים לעתים המטיילים בשביל לקראת יציאתם. פעמים רבות מטיילים מחליפים ביניהם מידע על "מלאכים" (בייחוד כשמטיילים ההולכים בכיוונים מנוגדים נפגשים).

הוועדה לשבילי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הדרכה מקורה לצד השביל, הניצב, בדרך כלל, בנקודות גישה אליו
סימון שביל ישראל ושבילי הליכה נוספים בנחל נקרות
סימון שביל ישראל בתוספת השביל האזורי (עיגול סגול)

עד ליולי 2011, יו"ר הוועדה לשבילי ישראל היה אורי דביר. מנהל הוועדה הוא מוטי בן שטרית. בוועדה מיוצגים גופים רבים בהם החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, משרד החינוך התרבות והספורט, אגודת אכסניות הנוער, משרד התרבות והמרכז למיפוי ישראל. סימון השבילים נעשה בידי עובדי הוועדה לשבילי ישראל. כמו כן, הוועדה יוצרת מפות סימון שבילים מעודכנות, ומוכרת אותן לציבור המטיילים וחובבי הטבע.

סימון השביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון השביל מורכב משלושה פסים אנכיים - לבן מימין כחול באמצע וכתום משמאל. אם הפס הלבן מדורג גבוה מהאחרים משמע הנך צועד בשביל ישראל מדרום לצפון (לבן - לכיוון השלג). אם הפס הכתום מדורג גבוה מהאחרים משמע הנך צועד בשביל מצפון לדרום (כתום - לכיוון צבע החול הנגב והמדבר). סימון שביל ישראל עשוי להופיע לצד סימון שבילים רגיל (אדום, כחול, שחור או ירוק). לעתים שביל ישראל חופף גם עם שבילים נושאיים אחרים, ובמקרה זה תתלווה לסימון שביל ישראל נקודה סגולה או כתומה.

שביל ישראל לאופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שביל ישראל לאופניים

שביל ישראל עביר רק בחלקו לרכיבת אופניים, ואחרי שמטיילים אילתרו לעצמם נתיב, החלה הוועדה לתכנן את שביל ישראל לאופניים בשנת 2006. המקטע הראשון נפתח ב-2011 מאילת לשחרות, והוא באורך 85 ק"מ. אורך השביל הכולל הוא כ-1200 ק"מ, ובניגוד לשביל הצועדים הוא מתחיל בגולן, עובר דרך הירדן ההררי, השרון המזרחי וירושלים.

הדרכון הסמלי של שביל ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהמגמה להוסיף מימד רשמי לטיול לאורכו של השביל, הוחלט בחברה להגנת הטבע בראשית שנת 2010, להנפיק מעין דרכון אותו ירכשו המטיילים ויחתימו אותו במספר נקודות לאורכו של השביל. הדרכון והחותמות עוצבו על ידי האדריכל גל הרט. הדרכון נמכר במחיר סמלי של חמישה ש"ח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדס רגב ירקוני, כולם בשביל אחד - 40 מסלולים נבחרים בשביל ישראל הוצאת כנרת והחברה להגנת הטבע 2014
  • גל הרט, אוהד כוכבי, אוגדן מפות שביל חוצה ישראל, 2013
  • יעקב סער, יגיל הנקין, שביל ישראל, הוצאת אשכול, 2013. דאנאקוד 1141-102
  • שבילים ארוכים בישראל - המפות. הוצאת אשכול, 2011. דאנאקוד 800-32016
  • צבי גילת, שביל ישראל, מפה, 2005. דאנאקוד: 396-329
  • יהודית גלבלום-פקס - קום והתהלך בארץ - מסע רגלי לאורך שביל ישראל. הוצאת קא"מ ת.ד. 10382 ירושלים 91103
  • יעקב בוצ'ן, אלבום שביל ישראל, ציורים מהדרך ויומן מסע אותנטי, הוצאת כרטא, 1998
  • איל חלפון, מסע חיפושים - עם חברים, באמצע החיים, לאורך שביל ישראל, הוצאת אחוזת בית, 2008
  • שמעון לב, סדרת כתבות על כל שביל ישראל שהתפרסמו "במסע ישראלי" - מסע אחר 2005 - 2009

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]