שביעיית גטינגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שביעיית גטינגן - משמאל לימין שורה עליונה: ויליאם ויעקב גרים. שורה אמצעית: ויליאם אדוארד אלברכט, פרידריך כריסטוף דאלהמן, גיאורג גוטפריד גרווינוס. שורה תחתונה: ויליאם אדוארד ובר, היינריך היוולד

שביעיית גטינגן הייתה קבוצה של שבעה פרופסורים מאוניברסיטת גטינגן. בשנת 1837 הם מחו כנגד השינויים בחוקת ממלכת הנובר שביצע באותה עת ארנסט אוגוסטוס הראשון, מלך הנובר. הם סירבו להשבע למלך החדש, כנהוג. השביעייה הונהגה על ידי פרידריך כריסטוף דאלהמן. שאר חברי השביעייה היו: האחים וילהלם ויעקוב גרים (ידועים כ"האחים גרים"), המשפטן וילהלם אדוארד אלברכט, ההיסטוריון גיאורג גוטפריד גרווינוס, הפיזיקאי וילהלם אדוארד ובר והתאולוג והמזרחן היינריך היוולד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת הנובר הייתה באוניה פרסונלית עם אנגליה, כאשר המלך ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת שימש גם כמלך הנובר. עם פטירתו ב-20 ביוני 1837, עלה אחיו ארנסט אוגוסטוס לכס השלטון בהנובר, ועליית ויקטוריה באנגליה. עם הכתרתו הכריז ארנסט אוגוסטוס כי הוא רואה את החוקה ההנוברית כבלתי מחייבת אותו, וכי הוא מתכנן לכתוב אותה מחדש (או לשכתבה) בהתאם לראות עיניו.

המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאלהמן החתים את חבריו על מכתב המחאה, והוא הופץ ב-18 בנובמבר 1837 ברחבי גרמניה באלפי עותקים. המכתב עורר גלים ברחבי אירופה, והמלך נאלץ להתמודד עם המחאה. בעקבות פנייתו להנהלת האוניברסיטה, פוטרו שבעת המורים, ולאחים גרים אף ניתן שלשה ימים כדי לעזוב את הממלכה.

התקשורת והציבור קיבלו את הצעד בצורה חריפה, והתמיכה בפרופסורים המפוטרים (שאף האוניברסיטה הגדירה את פיטורם כ"הפסד גדול לאוניברסיטה") הייתה מקיר אל קיר. ניתן לומר, כי הקמת רפובליקה ליברלית מאוחר יותר בגרמניה, נזקפת לזכות אותו צעד של מחאה על ידי המלומדים.