שביתת מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפגינות של ארגון פמן קוראות לשביתת מין במשך יממה, במחאה על ניצול מיני של נשים באוקראינה

שביתת מין או חרם מין היא צעד של מחאה לא אלימה, שבה אדם או קבוצת אנשים נמנעים מקיום יחסי מין.

הדוגמה הידועה ביותר לשביתת מין באמנות היא המחזה "ליסיסטרטה" שכתב המחזאי האתונאי אריסטופאנס בשנת 411 לפנה"ס, ובו נשות יוון העתיקה נמנעות מקיום יחסי מין עם אהוביהן, אלא אם יסכימו לשים קץ למלחמה הפלופונסית שבין אתונה לספרטה.

שביתה קדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שקדמה לקולוניאליזם הבריטי נהגו נשות שבט האיגבו שבניגריה להתכנס מפעם לפעם ולהחליט על מחאה נגד התנהגות לא נאותה של הגברים בשבט. המחאה כללה הימנעות מקיום חובות משפחתיות, ובכלל זה הימנעות מיחסי מין.

מסוף המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1997 קרא רמטכ"ל צבא קולומביה, מנואל בונט, לשביתת מין בקרב נשותיהם וחברותיהם של לוחמי הגרילה וסוחרי הסמים, לשם השגת הפסקת אש בלחימה במדינה. לוחמי הגרילה לעגו ליוזמה זו, ואמרו שפועלות בקרבם גם אלפיים נשים. הפסקת האש שהושגה החזיקה מעמד זמן קצר בלבד.

בספטמבר 2006 פתחו עשרות נשים בעיר פריירה בשביתת מין שנקראה La huelga de las piernas cruzadas ("שביתת הרגליים המשׂוכלות"), במחאה על אלימות הכנופיות, שהובילה ל-480 הרוגים.[1]

בשנת 2011 הכריזו נשים על שביתת מין בעיר ברבקואס (Barbacoas, Nariño), בדרישה שהממשלה תשפר את מערכת הכבישים המחברת את העיר לערים השכנות.[2] לאחר 112 ימי שביתה נענתה הממשלה לדרישת השובתות.[3]

קניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2009 הכריזה קבוצת נשים בקניה על שביתת מין למשך שבוע, במחאה על היחסים המעורערים שבין נשיא קניה, מוואי קיבאקי לבין ראש ממשלתה, ראילה אודינגה. בשביתה השתתפו אלפי נשים. המארגנות קראו גם לנשות שני המנהיגים להשתתף בשביתה. השביתה הסתיימה בתפילה משותפת, שבה הסכימו המנהיגים היריבים לשוחח זה עם זה.[4]

ליבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2003 ארגנה לימה בואי, פעילת שלום ליברית, מחאה לא אלימה בהשראת אסתר המלכה, שלבשה שק ואפר - אלפי נשים אספו את שערן, לבשו בגדים לבנים, התיישבו בשוק הדגים והניפו את הסיסמה "נשות ליבריה רוצות שלום עכשיו". בהשראת ליסיסטרטה, הנשים ארגנו שביתת מין, במהלכה מנעו מין מבעליהן בדרישה שישימו קץ למלחמת האזרחים הממושכת במדינה. המחאה הביאה להפסקת מלחמת האזרחים ולהפלתו של הרודן צ'ארלס טיילור. על חתירתה לשלום קיבלה בואי את פרס נובל לשלום לשנת 2011.

הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2011 קיימו נשים בשני כפרים שבאי מינדנאו שבפיליפינים שביתת מין במשך שבועות אחדים, על מנת לסיים את העימות האלים שבין שני הכפרים.[5][6]

טוגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012, בהשראת המחאה בליבריה, איחוד של מפלגות האופוזיציה בטוגו קרא לנשים לשביתת מין במשך שבוע, במחאה נגד הנשיא פור ניאסנגבה. השביתה נועדה להניע גברים שאין להם עניין בפוליטיקה להכיר את מטרות האופוזיציה.[7][8]

בהלכה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מורדת על בעלה

בהלכה, אישה המסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה נחשבת למורדת על בעלה. חכמים תיקנו, שאישה המורדת על בעלה, מקצצים מסכום כתובתה שבעה דינרים לשבוע (שווי של 33.6 גרם כסף, מעט יותר מאונקיה) ובינתיים מנסים לשכנע אותה להפסיק למרוד בבעלה ולקיים את חיובי האישות המוטלים עליה.[9] כאשר גבר מורד על אשתו, חלה עליו סנקציה דומה, בדמות תוספת של שלושה דינרים לשבוע לכתובתה של האישה. סכום הקנס של המורד קטן מזה של המורדת שכן לפי השערת חז"ל, צערו של האיש באי-קיום יחסי אישות גדול יותר משל האישה.[10]

דין מורדת קיים רק כאשר היא אומרת שהיא עדיין רוצה בנישואיה ואינה דורשת להתגרש, אלא שהיא רוצה לצער אותו. אם האישה מנמקת את הסיבה למרידתה - כיוון שהיא מואסת בבעלה ורוצה להתגרש ממנו, לא קנסו חכמים את האישה, שכן אנוסה היא, שאין אישה יכולה לדור עם אדם שאינה חפצה בו (ולפי שיטת רש"י אף כופין את הבעל לתת גט, אך רבנו תם חלוק על כך).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שביתת מין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]