שביתת עובדי הפלדה למכוניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שביתת עובדי הפלדה למכוניות
Funeral Procession for Strikers.jpgתהלוכת הלוויה במקי רוקס, להרוגי יום ראשון העקוב מדם 1909
תאריך 10 ביולי 1909 עד 8 בספטמבר 1909
מקום מקי רוקס, פנסילבניה ארצות הברית
משך העימות כשלושה חודשים
עילה משכורות
שיטת המאבק שביתה, מחאה, הפגנות, חבלה
תוצאה ניצחון לשובתים
הצדדים במאבק
פועלי התעשייה של העולם חברת הפלדה למכוניות;
משטרת פנסילבניה;
שוברי שביתות להשכרה
דמויות בולטות
וויליאם טראוטמן נורטון הופסטוט
פרל ברגוף
נפגעים
מתים:12
פצועים:26+
מעצרים:2
מתים:1

שביתת עובדי הפלדה למכוניות - הייתה שביתה של כ-8,000 פועלים מהגרים בעיירה מקי רוקס, פנסילבניה ב-1909 אשר נוהלה על ידי ארגון הפועלים ה-IWW (פועלי התעשייה של העולם). השביתה זכתה לתשומת לב לאומית בעקבות הידרדרות דרמטית שארעה ביום ראשון 22 באוגוסט 1909. מאבק פרץ בין השובתים לבין משטרת פנסילבניה וכוח שמירה פרטי שהגיע למקום אשר הסתיים במותם של לפחות 12 אנשים, רובם מקרב השובתים.‏[1] השביתה נודעה כסכסוך העבודה המשמעותי ביותר באזור פיטסבורג עד לאותו הזמן.

הרקע לשביתה היה סביב תנאי מחיה ושכר קשים לעובדים.‏[2] רובם מהגרים מלפחות 16 מוצאים שונים.‏[3] החברה העסיקה את העובדים וגבתה מהם תשלום עבור מגורים דחוקים שניתנו להם במקום. רבים מהעובדים התלוננו על רעב, וקושי פיזי. הערכות היו שעובד מת כל שבוע בעקבות נהלי עבודה רופפים. כמו כן היו תלונות רבות מצד עובדים על הטרדות מיניות של נשות וילדות העובדים מידי מנהלי העבודה.‏[4] בנוסף שיטת השכר הייתה של עבודה קבלנית בזמן קבוע מראש. איחורים גררו קנסות, ויצרו מצב בו עובדים נאלצו לשלם למנהלי העבודה על איחורים כדי לשמור את מקום עבודתם.‏[5] השיטה גרמה לירידה בשכר ליום עבודה מ 5$-3$ בממוצע לשכר של 1$ ומטה בממוצע.‏[5] השליטה הכלכלית של החברה המעסיקה היה כה רב, עד כדי שהחנויות מסביב למגורי הפועלים, אשר סיפקו לפועלים אוכל וכלי עבודה, היו אף הן בבעלות החברה וגבו מחירים מופקעים.‏[5]

תחילת השביתה

השביתה התחילה ב 10 ביולי, יום משכורות שבו גילו רבים מהעובדים כי משכורתם קוצצה. הפועלים ביקשו הסברים, אולם ההנהלה סירבה לשוחח עם נציגי הפועלים. בתגובה ספונטנית, הפסיקו הפועלים את עבודתם בדרישה שההנהלה תגיע לדון עם נציגיהם. ג'יימס ריידר, מנהל מטעם חברת הפלדה למכוניות הגיב למעשי הפועלים בשכירתו של פרל ברגוף, הבעלים הידוע של חברת שבירת שביתות להשכרה.‏[6] לאחר 4 ימי שביתה, ברגוף ניסה להביא למפעל 500 מאנשיו, ושלוש מהומות פרצו. המהומה הראשונה התחילה כאשר הפועלים גילו שברכבת מלאה במכוניות שהגיעו למפעל, היו מוסתרים פועלים מפירי שביתה. במהומה היו עימותים בין השובתים אשר זרקו אבנים וככל הנראה השתמשו באופן מוגבל בנשק כדי לעצור את הכניסה של מפירי השביתה למפעל, לבין השוטרים אשר השתמשו באלות ובנשק כדי לפנות את השובתים מהמקום. מהומה נוספת פרצה שעתיים לאחר מכן, כאשר חלק ממפירי השביתה הביעו מורת רוח מהעבודה והמצב וביקשו לצאת מהמפעל. עם צאתם, החלו השובתים בשנית את ההתפרעויות. המהומה השלישית, והמשמעותית ביותר ארעה עם הגעתה של ספינת קיטור בבעלות החברה לפלדה למכוניות אשר נשאה 300 פועלים נוספים ניסתה להגיע למפעל דרך נהר אוהיו. הספינה הופנתה לגדה השנייה של הנהר על ידי השובתים, אשר ירו יריית אזהרה כלפי הספינה על החוף. לאחר הירייה, השיבו אנשי החברה על הסיפון בירי מסיבי לכיוון השובתים, אשר פגע ברבים. אולם השובתים לא עזבו את הגדה, ולבסוף הספינה נאלצה לעגון בגדה השנייה.‏[7] ביום למחרת, 200 שוטרים מפנסילבניה ו-300 סגני שריף אבטחו את כניסתם החופשית של מפירי השביתה ובמקביל התחילו לפנות חלק מהשובתים מבתי החברה. הדיווחים בעיתונות התמקדו בהאשמת השובתים הזרים בעידוד אלימות "הזרים האנלפאבתים במפעל מקי-רוקס, התנהגו כמו פראים אחרים בימינו כאשר ראו לראשונה את אנשי החוק.. ..הם זרקו את עצמם על אויביהם, נציגי החוק"[8]

השביתה הסתיימה בניצחון של הפועלים. ההנהלה קיבלה באופן מוגבל את דרישותיהם להעלאת השכר, על ידי פשרה שהחוזים הנוכחיים לעבודות פלדה במפעל יושלמו לפי התעריף שנקבע עם פרוץ השביתה (חוזים אשר השלמתם תיקח 5 ימי עבודה), ולאחר יוחזרו תנאי השכר של 1907, אשר היוו למעשה עלייה של 15% בשכר הממוצע. כמו כן, התקבלו דרישותיהם של העובדים כי יונהגו תעריפים קבועים עבור מוצרים בחנויות המפעל ויוצב שלט עם המחירים המוצהרים בכל עת, השוטר של המפעל מטעם החברה יפוטר/יפסיק לעבוד במפעל, לא תהיה כל עבודה בימי ראשון, ובימי שבת יונהג חצי יום חופש והבטחה לשיפור התנאים במפעל (הן במגורים והן במפעל עצמו).‏[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Donald Cole, Immigrant City: Lawrence, Massachusetts 1845-1921. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1963.
  • Bruce Watson, Bread and Roses: Migrants, and the Struggle for the American Dream. New York: Penguin Books, 2005.
  • Howard Zinn, A People's History of the United States. Revised Edition. New York: HarperCollins, 2005.
  • Bread and Roses, Too a young adult historical novel about the Lawrence Strike by Katherine Paterson

כתבות מהניו-יורק טיימס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Marylynne Pitz, "Pressed Steel Car strike in McKees Rocks reaches centennial anniversary". Pittsburgh Post-Gazette, August 16, 2009, pg. E1.
  2. ^ Crystal Eastman, Work-Accidents and the Law. New York: Russell Sage Foundation Publications, 1910.
  3. ^ Charles McCollester, The Point of Pittsburgh: Production and Struggle at the Forks of the Ohio. Pittsburgh: Battle of Homestead Foundation, 2008; pg. 181.
  4. ^ Charles McCollester, The Point of Pittsburgh: Production and Struggle at the Forks of the Ohio. Pittsburgh: Battle of Homestead Foundation, 2008; pg. 182
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Louis Duchez, "The Strikes in Pennsylvania," The International Socialist Review, vol. 10, no. 3 (September 1909), pp. 194-195
  6. ^ Edward Levinson, I Break Strikes: The Technique of Pearl L. Bergoff. New York: Robert M. McBride & Co., 1935
  7. ^ ‏ 100 פצועים במהומות של שובתים, כתבה מתוך ה-ניו יורק טיימס מתאריך 15 ביולי 1909
  8. ^ ‏ אנשי הפלדה תוקפים שוב שוטרים, ונורים בתגובה - מאות פצועים, כתבה מתוך ה-ניו יורק טיימס מתאריך 16 ביולי 1909
  9. ^ משכורות מתוקנות במקי-רוקס - פירוט על הישגי הפועלים עם סיום השביתה, כתבה מתוך ה-ניו יורק טיימס מתאריך 8 בספטמבר 1909
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה וארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.