שביתת פולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שביתת פולמן
Pullman strikers outside Arcade Building.jpgפועלים מול אנשי המשמר הלאומי של אילינוי בעיר פולמן
תאריך 1894
מקום פולמן, שיקגו ארצות הברית
משך העימות עשרה שבועות
עילה העלאת המשכורות לעובדים
מטרה העלאת במשכורות
שיטת המאבק שביתה, מחאה, הפגנות
תוצאה ניצחון לשובתים
הצדדים במאבק
איגוד המסילות האמריקאי
עובדי המסילות
חברת פולמן
התאחדות המנהל הכללי
צבא ארצות הברית
דמויות בולטות
יוג'ין דבס ג'ורג' פולמן
גרובר קליבלנד
נפגעים
מתים:30
פצועים:57
מעצרים:0

שביתת פולמן הייתה שביתה שקיים איגוד פועלי הרכבת של ארצות הברית באביב וקיץ 1894 בראשותו של יוג'ין דבס. השביתה החלה כתוצאה מהרעת תנאיהם של הפועלים במפעל הרכבות של ג'ורג' פולמן, סמוך לשיקגו והתפרסה על פני הארץ כולה. השביתה הוכרעה בכוח צבאי. במסגרת ההשתלטות על השביתה נהרגו 13 פועלים ונפצעו 57.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחורף של 1893 - 1894 שקעה ארצות הברית במיתון עמוק. חברות רבות פיטרו עובדים ושכרם של הנותרים קוצץ. מנהיג פועלי הרכבת, יוג'ין דבס, החל לארגן את איגוד פועלי הרכבת.

פועליו של בית החרושת פולמן לא היו מאוגדים. רובם (כ-10,000 פועלים) התגוררו בעיר פולמן, עיר מיוחדת שהוקמה לצד המפעל ושהונהגה על ידי פולמן כמדינה פרטית. עם זאת פנו פועליו של פולמן לדבס בקריאה להציל אותם מגורלם ולשבש את הטיפול בקרונות פולמן בכל הסדנאות במדינה. במכתב שכתבו לדבס הם תיארו את החיים בעיר פולמן במילים:

Cquote2.svg

שכרנו קוצץ בכמעט 30 אחוז, ושכר הדירה נותר בעינו... פולמן קנה מים מהעירייה [עיריית שיקגו] בשמונה סנט לאלף גלונים ומוכר אותם לנו תמורת רווח של 500 אחוז... גז שעולה 75 סנט לאלף רגל בהייד פארק, צפונית לנו, הוא מוכר לנו ב-2.25$. כאשר אנו באים אליו בטענות הוא טוען שכולנו "ילדיו"... פולמן, האדם והעיירה, הוא סרטן בגוף הציבור.

Cquote3.svg
הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 375

השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 במאי 1894 פצחו בין 2,500 ל-3,000 עובדי פולמן בשביתה. ב-26 ביוני הפסיקו כל עובדי הרכבת המאוגדים בארצות הברית לטפל בקרונות פולמן. יוג'ין דבס קרא לשביתה כללית ביולי. במקביל גויסו שוברי שביתה, רובם אפרו-אמריקאים שחרדו שאם ישתתפו בשביתה יהיו אלה שייפגעו ראשונים.

ב-29 ביוני הפכה אספה באילינוי להתפרעות שבמסגרתה הסיטו עובדים שובתים קטר מהפסים. בהמשך נחסמו מסילות רכבת על ידי שובתים וחברי איגודים אחרים שהביעו סימפטיה לשובתים. פולמן פנה לתובע הכללי ריצ'רד אולני ובאמצעותו לנשיא גרובר קליבלנד בבקשה שישבור את השביתה בכוח, מתוך הטענה ששיבוש פעולת הרכבות פוגעת בשירות החיוני של הדואר הפדרלי. אולני נענה, הוציא צווי מניעה ובהסכמת הנשיא שלח לאילינוי 12,000 מאנשי שירות המרשלים של ארצות הברית, אנשי מיליציה מאילינוי וחיילים. בקרבות הרחוב שהתנהלו נהרגו 13 פועלי רכבת ו-57 נפצעו.

לאחר דיכוי השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט נשלח דבס לכלא לשישה חודשים לאחר משפט בו הגן עליו הפרקליט קלרנס דרו, שזיכה אותו מאשמת קשירת קשר לפגיעה בשירות פדרלי חיוני.

פועליו של פולמן אולצו לחתום על הסכם לפיו לא ישבתו ולא יחברו לעולם לאיגוד. על מנת לפצות את מעמד הפועלים הוכרז "יום העבודה", כיום חג רשמי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]