שבי גביזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבי גביזון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 ביולי 1960 (בן 63)
קריית ים, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1989
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שָׂבִי (שבתאי) גביזון (נולד ב-23 ביולי 1960) הוא במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי, פרופסור נלווה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביזון נולד וגדל בקריית ים, בן להורים שנולדו בטורקיה. לאחר שירותו ביחידת ההסרטה של צה"ל למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1990, לאחר סיום לימודיו, כתב וביים את סרטו הראשון, "שורו", קומדיה המספרת את סיפורו של אשר (משה איבגי), סופר המקבץ סביבו עדת מעריצים המשננים תורתו, בדרכו אל מציאת המשמעות. לכתיבת התסריט היה שותף יונתן ארוך, שהיה גם המפיק בצוותא עם יוחנן רביב.

ב"שורו" שיחקו שחקנים ידועים רבים, ובהם קרן מור, משה איבגי ומשה פרסטר. המוזיקה כללה שירים של ערן צור, שאף הופיע בסרט. "שורו" זכה לביקורות אוהדות ולהצלחה בקופות, ובטקס פרסי אופיר גרף שישה פרסים, ובהם פרס התסריט, פרס השחקן (איבגי), ופרס הסרט הטוב של השנה. גביזון עצמו זכה בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר לשנת 1990. לאחר מכן זכה הסרט בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים, והופץ במדינות שונות בעולם.

בשנת 1995 כתב, ביים והפיק את סרטו השני, "חולה אהבה בשיכון ג'", המספר את סיפורו של ויקטור (משה איבגי), מנהל תחנת כבלים פיראטית הנוהג לשקר על מערכות יחסים סוערות שהיו לו עם נשים רבות, עד שהוא מתאהב אהבה עזה בשחקנית המגיעה לשיכון שהוא גר בו. בסרט כיכבו חנה אזולאי הספרי, אורי גבריאל, מנשה נוי ומשה איבגי. "חולה אהבה" זכה אף הוא לשבחי הביקורת ולהצלחה בקופות. בשנת יציאתו גרף הסרט שמונה פרסי אופיר, ובהם פרסים לשני השחקנים הראשיים (הספרי ואיבגי), ופרסים על הבימוי והתסריט (שניהם לגביזון). לאחר מכן זכה הסרט גם הוא בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ובפרס המבקרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. גם סרט זה הופץ במדינות העולם והשתתף בפסטיבלים לקולנוע בגרמניה, בארצות הברית, בצ'כיה ובברזיל, ובכולם זכה בכמה פרסים מיוחדים.

בשנת 2003 יצר גביזון את הסרט "האסונות של נינה", המספר את סיפור משפחתו המפורקת של נדב, ילד בן 13, המאוהב בדודתו, נינה, בעודו מנסה להתמודד עם קשיי משפחתו. בסרט זה כיכבו איילת זורר, אלון אבוטבול, יורם חטב וענת וקסמן. גם סרט זה זכה לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל, ואף ל-11 פרסי אופיר, ובהם פרס התסריט, פרס הבימוי והפרס לסרט הטוב שהוענקו לגביזון עצמו. לאחר מכן קיבל הסרט ארבעה פרסים בפסטיבל ירושלים ופרסים נוספים בפסטיבל חיפה לקולנוע. כמו כן השתתף בפסטיבל סאנדנס, בפסטיבל הקולנוע של בריטניה ובפסטיבלים בפולין, בבלגיה ובארצות הברית (כמו פסטיבל ניו יורק) בה גם יצא להפצה מסחרית. עד מהרה הוא נהפך לאחד הסרטים הישראליים הרווחיים והנצפים ביותר מעולם.

משנת 2001 פיתח גביזון גם את הקריירה הטלוויזיונית שלו, כמנהל מחלקת הדרמה של ערוץ 10, שם שימש כעורך תסריט לסדרות כמו "מעורב ירושלמי", "תיק סגור" ו"אהבה זה כואב" של היוצרת דנה מודן, שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה.

בשנים 20042007 ניהל את מחלקת הדרמה של זכיינית השידור "רשת".

בשנת 2007 ביים סדרת דרמה-קומית ששודרה ברשת, ואשר כתב בשיתוף עם דנה מודן. הסדרה, "אבידות ומציאות", עלתה בתחילה למסכים כסרט קולנוע, והסדרה מפתחת את עלילתו. הסדרה והסרט מספרים על שלוש אחיות, שאביהן שרוי בתרדמת בשעה שכל אחת מהן מתמודדת עם משבר זוגי. בניגוד ליצירותיו הקודמות, הפרויקט השאפתני של סרט וסדרה מקבילים התקבל בביקורות פושרות ובמספר צופים לא גדול באולמות הקולנוע. גם בקרב הצופים בבית הסדרה זכתה להצלחה פחותה מזו של "אהבה זה כואב".

בשנים 20062010 חבר גביזון ליעל פוליאקוב וערך את תסריטי שלוש העונות (שתיים שודרו) של הסדרה המצליחה וזוכת פרס האקדמיה "הכל דבש".

בשנת 2011 פיתח וערך את תסריטי שתי העונות של הסדרה המצליחה "יום האם" יחד עם היוצרת דניאלה לונדון דקל. זכויות ההפקה של הסדרה נמכרו בשנת 2012 לרשת האמריקאית CBS.

בשנת 2011 החל לכתוב את סרט הקולנוע "געגוע", שיצא לאקרנים ב-2017 בהפקת סרטי יונייטד קינג ובכיכובם של שי אביבי ואסי לוי.

גביזון משמש פרופסור[1] בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב ומעביר סדנאות בימוי וכתיבת תסריט.

גביזון גרוש ואב לשניים, כיום נמצא בזוגיות עם השחקנית ריקי בליך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר החוג לקולנוע, בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב.