שבלונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבלונה של אותיות באנגלית
שבלונות ידיים במערת הידיים בארגנטינה

שבלונהגרמנית: Schablone) (סטנסיל) היא שכבה דקה של חומר העשוי מנייר, פלסטיק או מתכת, עם אותיות או עיצוב שנחתכו ממנו, המשמשת לייצור אותיות או עיצוב על פני השטח על ידי יישום פיגמנט דרך החתכים בחומר.

יתרון השבלונה שניתן לעשות בה שימוש חוזר ולייצר במהירות ובמדויק את אותו העיצוב.

קיימת טכניקה הפוכה של שבלונה, בה האלמנט אינו נחתך מהחומר, אלא משתמשים באובייקט תלת ממדי כדי ליצור נגטיב של האובייקט במקום פוזיטיב כפי שמופיע בשבלונה. בטכניקה זו עשו שימוש בציורי המערות מתקופת 10,000 לפני הספירה, בה ידי אדם שימשו בציור את קווי המתאר של בעלי חיים וחפצים אחרים. האמנים ריססו פיגמנט מסביב לידיהם בעזרת עצם חלולה ונשפו דרכה בפיהם כדי לכוון את התזת הפגמנט.

הדפס משי, איירבראש ומימאוגרפיה משתמשים בשיטת השבלונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בשבלונות הומצא מסיבות מעשיות, לפני המצאת חותמת הגומי, בתי הדפוס או מכונות הצילום כדי ללמד ילדים את הא-ב. פוליטיקאים השתמשו בהן עבור חתימה על מספר רב של דפי תכתובות רשמיים, וכדי שיראו נקיים יותר. האירופאיים שהתיישבו באמריקה הכירו את השבלונות בעיצוב פנים של בתיהם, והביאו איתם את המסורת לאמריקה כשיטה זולה יחסית לעיטור וקישוט הבית. במאותה-18 וה-19 הם שמשו בעיטור טקסטיל, בעיקר כיסויי מיטה, שולחנות, ריהוט, מגשים, תיבות וארגזים.

השבלונות הראשונות היו עשויות בדרך כלל מנייר עבה משומן, או עור. מאוחר יותר נוצרו מפח ופשתן מיוחד, אולם בהמשך ועד היום, עשויים בעיקר מפלסטיק חזק וגמיש.

שבלונות היו פופולריות כשיטה לאיור ספרים. הטכניקה הייתה בשיא הפופולריות בצרפת במהלך שנות העשרים בה מספר רב של בתי מלאכה בפריז התמחו בה. השכר הנמוך תרם לפופולריות של שיפור תהליך עבודה אינטנסיבי ביותר, כאשר השתמשו בשבלונות כדי לקצר את התהליכים, להדפיס את קווי המתאר של העיצוב ובעזרת סדרה של שבלונות עבור מיקומי הצבע השונים הונחו השבלונות אחת אחרי השנייה ליצירת העתק הציור השלם. בדרך זו הגיעו למגוון צבעים עזים ופרטים רבים, בעיקר בטכניקות של אר נובו וארט דקו.

שבלונות תרסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמן גרפיטי נעזר בשבלונה גדלת מימדים בפלורנטין

לשבלונות תרסיס יש יישומים מעשיים רבים, המושג שבלונה משמש לעתים קרובות במרחבים תעשייתיים, מסחריים, אמנותיים, ואזורי מגורים ופנאי, כמו גם על ידי הממשלה, הצבא וחברות האחראיות על ניהול התשתיות המשתמשות בשבלונות כדי לסמן ולמספר מוצרים, להתריע על סכנות, ולארגן מידע שאפשר יהיה להתחקות אחר המקור שלו. התבניות יכולות להיות עשויות מכל חומר שקשיח מספיק להשאר בצורתו, החל מנייר קרטון, יריעות פלסטיק, מתכות ועצים.

מלבד גורמים רשמיים, חלק מהגרפיטי ואמנות הרחוב מיוצרים על ידי שבלונות תרסיס, בשל הקלות, הנוחות והמהירות של השימוש בהם. תכונות החשובות עבור אמני גרפיטי המבצעים פעילות בלתי חוקית, וכן עבור אמנים פוליטיים המייצרים את אותו הרעיון שוב ושוב במטרה להפיץ אותו לקהל רחב כלל שניתן בעלות מינימלית. לדוגמה, להקת האנרכו-פאנק קראס משתמשת במסע פרסום ברכבת התחתית של לונדון ובשלטי חוצות בשבלונות תרסיס עם נושאים אנטי מלחמתיים ואנטי תרבות הצריכה, ומעודדי אנרכיזם ופמיניזם. גם בארץ, השבלונה משמשת אמני רחוב רבים, ביניהם עדי סנד ו-Dede,[1] בדומה לאמנים בינלאומיים כגון בנקסי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטנסיל - שיטת שכפול מסמכים באמצעות שבלונה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Norman Laliberté and Alex Mogelon, The art of stencil, Van Nostrand Reinhold Co., 1971
  • Bishop, The Art of Decorative Stenciling. Penguin. 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל לניר (עורכת), אמנות רחוב בישראל, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011 (עמ' 112, 119)