שבנה רחמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבנה רחמן - 2011

שבנה רחמןנורבגית: Shabana Rehman Gaarder, נולדה ב-14 ביולי 1976) היא סטנדאפיסטית, שדרנית רדיו, סופרת, בעלת טור ולוחמת למען זכויות האדם. נורבגית מוסלמית ממוצא פקיסטני, הידועה בשל מלחמתה באסלאם הרדיקלי והפונדמנטליסטי.

בהצגותיה, הרצאותיה וכתיבתה היא לועגת ותוקפת את החלת חוקי השריעה על המוסלמים ובעיקר על המוסלמיות, את תופעת "מילת" הנשים ואת סקילתן של נשים נואפות, באסלאם, כמו גם את הנישואין הנכפים על נשים מוסלמיות בעודן צעירות ולעתים אף ילדות, קטיעת איברי עבריינים, תופעת המחבלים המתאבדים, ועוד. במקביל היא איננה חוסכת את שבט לשונה מהמוסלמים המתונים ומהאירופאים, הדוגלים ב"רב תרבותיות" ובסובלנות כלפי תופעות אלה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחמן נולדה ב-1976, בקרצ'י, פקיסטן. יש לה ארבעה אחים ושלוש אחיות. המשפחה היגרה לנורבגיה כשרחמן הייתה בת שנה בלבד, והשתקעה בשכונת הולמליה (Holmlia), שכונה מעורבת, מוסלמית - נוצרית באוסלו. אבי המשפחה עבד כטבח במסעדה, באוסלו. רחמן דוברת את שתי השפות, נורבגית ואורדו, כשפות אם. בילדותה התפללה עם כל משפחתה במסגד, באופן קבוע. למדה באוניברסיטה, תקשורת ואתיקה.

ב-2003 נישאה לראשונה לקומיקאי והסופר הנורבגי Dagfinn Nordbø, ממנו התגרשה כעבור ארבע שנים. ב-2008 נישאה בשנית לעיתונאי תאגיד השידור הממשלתי הנורבגי (רדיו וטלוויזיה) NRK, מרטין גארדר, לו היא נשואה עד היום.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיה באוניברסיטה ב-1996 החלה רחמן את הקריירה שלה כעיתונאית בעיתון הנורבגי הגדול ביותר דאז, VG. ב-1999 היא החלה להופיע ברבים, כסטנדאפיסטית.

ההצגה של רחמן, "לעשות סקי ברחבי גרינלנד" - "Skiing Across Greenland" זכתה להצלחה והיקנתה לה פופולריות רבה בנורבגיה. "גרינלנד" ("הארץ הירוקה") בהצגה זו הוא שמה של השכונה המוסלמית הגדולה ביותר באוסלו וההצגה כולה היא התקפה סטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי ה"ירוק", ועל הפרת זכויות האדם, ובעיקר זכויות האשה בקרב המוסלמים ועל הסובלנות בה מקבלים המתונים, הן נורבגים והן מוסלמים, את השלטת התופעות האלה על המוסלמים ובעיקר על המוסלמיות בנורבגיה.

בעקבות ההצלחה והפופולריות לה זכתה ההצגה, החלה רחמן להופיע ולהתראיין לעתים קרובות בטלוויזיה הנורבגית והחל מ-2000 ובמשך שבע שנים כתבה טור שבועי קבוע בעיתון הנורבגי הליברלי "דאגבלאדט" - Dagbladet. בהופעותיה ובטורה היא השמיעה ומשמיעה וכותבת את דעותיה נגד דיכוי זכויות האדם על ידי האסלאם הפונדמנטליסטי. במקביל ובגלל הצלחתה היא החלה לקבל שטף של מכתבי שנאה ואיומי רצח, בדרך כלל מקנאים מוסלמים.

ב-2000 עוררה רחמן סערה בנורבגיה, כשפורסמה במגזין שלה "דאגבלאדט" תמונתה בעירום ועל גופה מצויר הדגל הנורבגי ולצידה של תמונה זו תמונתה בלבוש מוסלמי מסורתי. כוונתה של רחמן בתמונות אלה הייתה להפגין כי זכותה של אשה לקבוע בעצמה את זהותה הדתית - לאומית, כמו גם להיראות כרצונה, בלי שיוכלו לכפות עליה לא מי היא ולא כיצד תיראה או מה תלבש.

כשנה אחר כך התעוררו בגינה שתי סערות נוספות. האחת אירעה, כשהיא אירגנה הפגנה כנגד אב מוסלמי שרצח את בתו בגלל שבחרה לגור עם בחור שבדי.

הסערה השנייה הייתה בקנה מידה גדול בהרבה. כהן דת מוסלמי, המכונה מולה קרקר, תושב (אך לא אזרח) נורבגיה, אשר היה בעבר מנהיג הקבוצה האסלאמית רדיקלית כורדית אנצאר אל אסלאם, הנחשבת למקורבת לאל קאעידה, הופיע לצידה בטלוויזיה הנורבגית כחלק ממסע לקידום מכירות ספר זכרונותיו. היא שאלה אותו אם יסכים למבחן, האמנם התאים את עצמו לערכיה הליברליים של נורבגיה. הוא הסכים, ואז היא תפשה אותו במותניו, הידקה את גופו לפניה והרימה אותו פיזית, באוויר. כהן הדת המושפל ברח מהבמה ואף הגיש בהמשך תלונה כנגדה למשטרה (לא הוגש כתב אישום), ונורבגיה והעולם כולו סערו.

באותה שנה הגדיר העיתון שלה דאגבלאדט, אותה ואת בעלה דאז, בתור שניים ממעצבי דעת הקהל החשובים ביותר בנורבגיה, ורחמן עצמה זכתה בפרס הליונס, ארגון קהילתי - התנדבותי כלל עולמי.

ב-2002 העניקה לה הקרן הנורבגית Fritt Ord ("חופש הדיבור" או מילולית - "המילה החופשית") את פרס חופש הביטוי. בנאום קבלת הפרס היא חיקתה בין השאר את מתכונת נאומי התודה הנישאים באוסקר, כשהודתה ל"מולות, שבלעדיהם לא הייתה לי קריירה"‏[1].

ב-2005, בתגובה לוויכוח שהתנהל בקהילה הפקיסטנית בנורבגיה, על סצנה בסרט, בה נראתה נערה פקיסטנית מנשקת נער נורבגי, נישקה רחמן בפומבי את שרת התרבות הנורבגית. ארבעה ימים לאחר מכן ירו אלמונים מספר יריות על מסעדה באוסלו, השייכת לאחותה. איש לא נפגע, אך נגרם נזק, המשטרה הציבה שמירה על רחמן ורחמן עצמה קשרה אירוע זה להפצתן של דעותיה ברבים, כשאמרה ששום מעשה אלים מעין זה לא ירתיע אותה מהמשך מאבקה‏[2].

ב-2009 יצא לאור ספר זכרונותיה, Blåveis, על דרכה להתגבר על תוצאות האלימות האישית שהופעלה כנגדה בצעירותה. משמעות שם הספר היא כפולה - זהו שמו של סוג של כלנית הנפוץ בנורבגיה וגם הכינוי הנורבגי המקובל ל"פנס בעין".

רחמן גרה כיום (2013) בברוקלין, ניו יורק. הטור השבועי שלה מופיע בשורת עיתונים, בעיקר בסקנדינביה, כמו "אפטנפוסטן" (Aftenposten), שהוא היום הנפוץ בעיתוני נורבגיה, "דגבלאדט אינפורמיישן" (Dagbladet Information) הדני, ועוד. כמו כן, יש לה תוכנית רדיו קבועה ותוכנית נוספת בתאגיד השידור הנורבגי NRK והיא מרצה ברחבי העולם בנושאים של שוויון זכויות לאשה בפרט וזכויות האדם בכלל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על שבנה רחמן - 2002, באתר Comedy CV
  2. ^ "Shots fired at Pakistani-born comic’s Oslo restaurant", דיילי טיימס של פקיסטן, 25 באוגוסט 2005