שבר בצוואר הירך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום רנטגן של שבר בצוואר עצם הירך

שבר בצוואר הירך (באנגלית: Hip fracture) הוא שבר בעצם הירך אשר מתרחש בחלק המקורב של העצם, קרוב למפרק הירך.

המונח "שבר בצוואר הירך" הוא מונח הבא לתאר במרבית המקרים 4 סוגים של שברים, אשר לרוב מתרחשים כתוצאה מדלדול עצם. ברוב המוחלט של המקרים, שבר בצוואר הירך מתרחש בעצם מדולדלת וחלשה, כתוצאה מנפילה או מטראומה קלה יחסית. במידה והעצם נורמלית ואינה מדולדלת, דרוש מנגנון פגיעה בעל אנרגיה גבוהה (כגון, תאונת דרכים) על מנת לגרום לשבר כאמור. שבר בצוואר הירך בגיל המבוגר מקושר לתחלואה ולתמותה, כאשר מרבית החולים הינן נשים. מעל 6,000 מקרים של שברים בצוואר הירך מתרחשים מדי שנה אצל הגיל המבוגר בישראל, כשהמספר הולך וגדל לאור ההתארכות בתוחלת החיים.

חלק עליון של עצם ירך ימין, מבט אחורי.

סוגי השברים הקיימים הינם:

  • שבר בראש עצם הירך- הינו שבר המערב את ראש העצם, ולרוב כתוצאה מטראומה במנגנון של אנרגיה גבוהה כדוגמת תאונת דרכים. שבר כזה מביא לרוב לפריקה של מפרק הירך.
  • שבר בצוואר עצם הירך- נקרא גם שבר סוב-קפיטלי (מתחת לראש עצם הירך), או שבר אינטרה-קפסולרי (המערב את קופסית המפרק).
  • שבר אינטר-טרוכנטרי- בין תל הירך הגדול לתל הירך הקטן.
  • שבר סוב-טרוכנטרי: זהו שבר הנמצא מתחת לתל הירך. השבר הינו באזור גוף העצם.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימן או התסמין הקלאסי של שבר בצוואר הירך בגיל המבוגר הינו חוסר יכולת לשאת משקל על הרגל וכאבים. בבדיקה גופנית, לרוב יש קיצור של הרגל הפגועה והיא מסובבת הצידה והחוצה.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי הסיכון לשבר בעצם אשר מתרחש כתוצאה מנפילה קלה יחסית, הינם הבאים:

גורמים נוספים כוללים עישון, שתיית אלכוהול מוגברת, משקל גוף נמוך, חוסר פעילות גופנית, שבר קודם בצוואר הירך וכן מצב בריאותי לקוי (קו-מורבידיות).

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיש חשד לשבר בצוואר הירך יש לערוך צילום רנטגן במנח קדמי-אחורי וכן במנח צידי. כשהתשובה הניתנת בתוצאת הרנטגן אינה וודאית, יש לערוך הדמיה בטומוגרפיה ממוחשבת ולעתים בדימות תהודה מגנטית במקרים בהם יש קושי להבחין בשבר עצמו. מיפוי עצמות הינו פחות יעיל בגיל המבוגר היות שיש לחכות כשבוע לעתים עד שמודגמים שינויים בעצם הפגועה.

שבר בצוואר עצם הירך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שברים בצוואר עצם הירך מערבים את הצוואר הצר שבין הראש העגול של עצם הירך לבין גוף העצם. שברים אלו לרוב מפריעים לאספקת הדם המגיעה לראש העצם. שברים אלו נקראים גם שברים סוב-קפיטליים, אלו שברים תוך מפרקיים. קיים סיווג ע"ש garden לדירוג חומרת השבר:

  • שבר מדרגה 1 הינו שבר יציב, בלי תזוזה, כאשר השבר לא מלא (חלק מהקורטקס של העצם שמור). בשבר מסוג זה יכולים להיות כאבים והגבלה בהרמת הרגל, אולם לא יהיה קיצור של הרגל או סיבוב חיצוני של הרגל מאחר שזהו שבר ללא תזוזה. הטיפול כיום בשבר מדרגה 1 הינו קיבוע פנימי על ידי ברגים.
  • שבר מדרגה 2 הינו שבר מלא אולם ללא תזוזה. הטיפול הינו קיבוע פנימי על ידי שלושה ברגים.
  • שבר מדרגה 3 הינו שבר מלא, עם תזוזה, אולם קיים מגע כלשהו בין שני חלקי העצם.
  • שבר מדרגה 4 הינו שבר מלא, עם תזוזה מלאה וללא מגע בין חלקי העצם השונים.

ההבחנה בין שברים מדרגה 1 לשברים מדרגה 2, וכך גם ההבחנה בין שברים בדרגה 3 לשברים מדרגה 4 אינה קלה ואינה עקבית ולמעשה חסרת משמעות קלינית או טיפולית ולכן הדרך היעילה ביותר היא לחלק את השברים לשתי קבוצות - שברים עם תזוזה ושברים ללא תזוזה כאשר בשברים עם תזוזה ישנה סכנה משמעותית לפגיעה באספקת הדם לראש עצם הירך. הטיפול בשברים מסוג 3 או 4 הינו ניתוח על ידי רופאים אורתופדיים, במהלכו מוחלף חלק העצם השבור בתותב, בתהליך הנקרא החלפת מפרק חלקית או מלאה. חלופה אחרת הקיימת בעיקר בצעירים הינה לנסות ולהחזיר את האלמנטים השבורים למנח התקין (לבצע שחזור) ולקבע אותם על ידי ברגים. סיבוך חמור ונפוץ של שבר בצוואר עצם הירך הינו סיבוך הקרוי נמק העצם: מאחר ששברים אלו נוטים לערב את אספקת הדם לראש עצם הירך, הרי שאספקת הדם לראש עצם הירך נפגעת וראש העצם עובר תהליך של נמק ומוות של רקמת העצם והסחוס. סיבוך נוסף הינו חוסר איחוי - במצבים בהם לא מותקן תותב ומתבצע רק קיבוע פנימי, הסכנה הינה שלא יהיה איחוי בין קצוות העצם השונים.

שבר אינטר-טרוכאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבר לאחר שחזור וקיבוע בעזרת DHS

שברים בהם עובר קו השבר בין תלי הירך בעצם עצמה. שברים אלו לרוב מקובעים חיצונית באמצעות ברגים ופלטה. הריפוי של שברים אלו הינו טוב יחסית במידה והמטופל בריא. חלוקה של שברים אלו הינה חלוקה לפי שבר יציב או שבר שאינו יציב. שבר שאינו יציב הינו שבר מאד מרוסק עם תזוזה גדולה, כשלעתים החלק המקורב של העצם נפרד וזז. הניתוח המקובל במקרה של שבר אינטר-טרוכנטרי הינו ניתוח תחת שיקוף, ביצוע שחזור סגור, הכנסת מסמר לראש עצם הירך וקיבוע, על ידי קיבוע מסוג Dynamic Hip Screw (בראשי תיבות: DHS). באופן כללי, לשברים אלו יש סיכוי גבוה מאד יחסית לעבור איחוי (כולל איחוי לא תקין).

תוצאות הניתוח לתיקון השבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחקרים שנערכו בעולם, עלתה הסתברות לקשר ישיר בין משך הזמן לביצוע הניתוח מאז הפגיעה לבין סיכויי ההחלמה והתמותה, באופן, שככל שזמן הניתוח מתרחק מזמן הפגיעה יש עליה משמעותית בתמותה ובסיבוכים.

במחקר שערך משרד הבריאות עלה, כי לאור עידוד ביצוע ניתוח תיקון שבר בצוואר הירך תוך 48 שעות ממועד האשפוז, נרשמה ירידה של כ- 30% בתמותת החולים. קיימת חשיבות רבה לטיפול השיקומי הניתן לחולים לאחר הניתוח, ולביצוע פיזיותרפיה והגברת הניידות של חולים אלו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.