שדה התעופה הרצליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שדה התעופה הרצליה

Hlhaero045.jpg
הכניסה לשדה התעופה
נתוני השדה

קוד IATA
-

קוד ICAO
LLHZ

סוג השדה ציבורי
מפעיל רשות שדות התעופה
מפעיל בעבר חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה הרצליה
קואורדינטות 32°10′54″N 34°49′43″E
גובה מעל פני הים 121 רגל
36 מטר
מיקום שדה התעופה הרצליה
שדה התעופה הרצליה
שדה התעופה הרצליה
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
11/29 2,963 903 אספלט
תרשים שדה התעופה הרצליה‏‏[1]
מטוסים בשדה התעופה
מגדל המים במתקן "כנפי נשרים" של מקורות בשדה התעופה

שדה התעופה הרצליה ("כנף 3" בעבר) הוא שדה תעופה אזרחי לתעופה קלה בעיר הרצליה שבמישור החוף. השדה ממוקם בין שכונת גן רש"ל בהרצליה לבין כפר שמריהו. כיום, לאור הכוונה להעתיק את מקומו של השדה, הוא מסומן בתוכנית המתאר המחוזית כשדה זמני[2]. השימוש בשדה החל ב-2 ביוני 1948 במלחמת העצמאות. שדה תעופה זה היה המשכן הקבוע הראשון של טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי ושדה זה הוקם במיוחד עבורה, וכונה "כנף 3".

היסטוריה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת המטוסים הראשונים של הטייסת מסוג אוויה S-199 (גרסה צ'כית למטוס הקרב הגרמני מסרשמיט), הורכבו בבסיס חיל האוויר הבריטי לשעבר "RAF Aqir" - שדה עקרון - דרומית לרחובות (היום בסיס תל נוף של חיל האוויר הישראלי). המקום היה קרוב מדי לחזית בימים הראשונים של מלחמת העצמאות והיווה מטרה להפצצות מן האוויר והפגזות מן הקרקע. הוחלט להקים מנחת זמני בהרצליה‏‏[3] לטייסת החדשה, שדה חדש ולא מוכר לאויב. השטח שכן בלב פרדסים והמטוסים הוסתרו בין העצים. עצם קיומה של הטייסת טרם נודע משום שנוסדה ימים ספורים לפני שהתמקמה בהרצליה. במהלך כל המלחמה לא הותקף הבסיס.

ישראל עמיר, מפקד חיל האוויר הישראלי הראשון, סיפר לימים על הדרך שבה נערך החיל להקמת הבסיס בהרצליה:

Cquote2.svg

צפונית-מערבית לשכונת בני-בנימין בהרצליה, אנו מוצאים שכונה חדשה ההולכת ונשלמת. במקום כבר עומדים עשרה בתים דו-משפחתיים… מיועדים לשיכון עולים. אנחנו יוצאים לשטח ומוצאים לפנינו את מישור הבסה, שטח אידאלי למסלול הדרוש. סביבו שטח נטוע ובתוכו שכונה חדשה. הרעיון היה פשוט: העצים - ישמשו מקום מסתור מצוין לאווירונים. בתי האריזה בסביבה ייהפכו למחסנים ולהאנגרים. מגדל-המים שבקרבת מקום, יהיה בינתיים מגדל פיקוח.

Cquote3.svg
[4]

ישראל עמיר ויהודה בורר, מפקד ההגנה בהרצליה, בקשו מעפרה קינן (קוצנוק), בעלת בית בקרבת הבסיס, שתמסור להם את הבית עבור מפקדת חיל האוויר. בבית התמקמו "מפקדת חיל האויר" וכן הטייסים עזר ויצמן, מודי אלון, חבריהם וכן "תחנת הרדיו". את בית "מפקדת חיל האויר" ניהלה עפרה קינן-קוצנוק ששימשה אם הבית. יותר מאוחר הגיעה גם קבוצת טכנאים צ'כים עם מהנדס מטוסים והם השתכנו בבית קוצנוק-קינן ועסקו בהרכבת המטוסים, הטייסים הועברו למקום אחר‏[5].

שדה הרצליה של מלחמת העצמאות כלל מסלול של כ-800 מטר בכיוון כללי 06/24, מצפון למקום בו נמצא כיום שדה הרצליה. משדה זה הופעלו בתקופה יוני-נובמבר 1948 מטוסי הקרב של טייסת 101, וזאת על מנת להפעילם מחוץ לטווח הארטילריה המצרית (שכיסתה את חצור ועקרון) ובסמוך לגוש דן עליו הגנו מפני הפצצות חיל האוויר המצרי. השדה הוקם בפרדסי הרצליה שכן היה זה מקום שומם יחסית, רחוק ממרכזי ישוב ובין עצים ושבילים שסיפקו הסוואה מיטבית למטוסים.

עם דחיקת צבא מצרים דרומה במבצע יואב בסוף אוקטובר 1948 נפתחה הדרך לנגב והתאפשר לחזור ולהשתמש בשדות התעופה התקניים עקרון וחצור. לפיכך, טייסת 101 עזבה את שדה הרצליה, והוא הפסיק לשמש לתקופת מה כשדה פעיל.

ב-3 ביוני 1948 המריא מודי אלון מפקד הטייסת משדה התעופה הרצליה[6] ובמטוסו, אוויה S-199 (מסרשמיט), הפיל שתי דקוטות מצריות אשר הפציצו את תל אביב במשך שבועיים של הפצצות כמעט בכל יום.
ב-16 באוקטובר 1948 נהרג מודי אלון כשמטוסו התרסק בגישה לנחיתה בשדה התעופה הרצליה.

בנובמבר 1948, עם התרחקות קו החזית בדרום לאזור עזה, הועברה טייסת הקרב 101 משדה הכורכר בהרצליה אל מסלולי הבטון בשדה התעופה שהוקם לפני המלחמה עבור חיל האוויר הבריטי בחצור. לאחר פינוי הטייסת נשאר ליד השדה בסיס קטן של חיל האוויר שבו בין השאר פעל עד שנות ה-90 בית הספר לנ"מ (ביסנ"מ). הבסיס פורק ב-1994 ועל אדמתו הוקם המרכז הבינתחומי הרצליה.

השדה האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום מלחמת העצמאות בתחילת 1949 התארגנה בישראל גם תעופה אזרחית. בכלל זאת, הוקמה חברת ריסוס אווירי בשם כימאוויר, שהחלה להפעיל מטוסי פייפר (בהמשך גם מטוסי סטירמן) לריסוס אווירי ושירותי חקלאות ותעופה כללית אחרים. לחברה לא אושר לפעול משדה התעופה חיפה, ותחת זאת אושר לה להקים מנחת בין פרדסי הרצליה, מדרום למסלול ששימש את חיל האוויר במלחמת העצמאות. החברה הקימה מנחת עפר בהרצליה באורך 900 מטר בכיוון 29/11, שהוא התשתית לשדה הרצליה הנוכחי. עם זאת, שדה התעופה פועל ללא הסדר תכנוני ומאז הקמתה לא אושר בתוכנית מתאר כנדרש בחוק. על פי תוכנית המתאר, אזור השדה מיועד לשימוש חקלאי בלבד ולמבנים בשדה אין היתרי בנייה[7]. היה זה מנחת בהפעלת כימאוויר לצרכים חקלאיים, ובתוך שנים ספורות הוא החל לשרת גורמים נוספים כמו חברות תעופה מסחריות וראשוני בתי הספר לטיסה אזרחית.

במרוצת שנות השישים גדל מספר המטוסים האזרחיים בישראל. מטוסי המפעילים הפרטיים נדחקו משדה דב בגלל הגידול בהיקף הפעילות בה על ידי ארקיע וחיל האוויר הישראלי ועברו ברובם לשדה הרצליה. בשדה הרצליה עצמו הוקמו חברות תעופה נוספות, ובהם יעף, נתיב ושחף. כן התבססו במקום שירותי תחזוקה והאנגרים למטוסים, ומספר מטוסים בבעלות פרטית.

כתוצאה מתהליכים אלה הופעל במקום לראשונה בשנת 1969 שירות פיקוח טיסה מאולתר, עדיין במסגרת היותו שדה בהפעלת כימאוויר. סביב 1971 כוסה המסלול באספלט והוקם מגדל פיקוח מסודר. מאותה שנה הופעל השדה בניהולו של יהודה למל, באחריות מינהל התעופה האזרחית.

על בסיס התשתית שהוקמה בהרצליה והפיכתו לשדה תעופה ממשלתי צמחו בו בשנות השבעים מספר בתי ספר לטיסה. במקביל הוא הפך למרכז ארצי להפעלת מטוסים פרטיים ולתעופה כללית בו ניתן להנות מטיסות כיף בשבתות ומהדרכת טיסה מעשית ותאוריה. עם השנים עברה פעילות הריסוס למקומות אחרים. בשנת 2003 שימש השדה כשדה התעופה המרכזי של התעופה האזרחית בתוך ישראל והתבצעו בו עשרות המראות ונחיתות מדי יום. וכיום עיקר הפעילות המתבצעת בשדה היא של בתי ספר ללימוד טיס המקיימים בו טיסות אימון, לצד פעילות מסוקים ופעילות טיס פרטית אחרת‏[7].

בשנת 2000 הגישו עיריות רעננה, הרצליה וכפר שמריהו עתירות לבג"ץ הדורשות לסגור את שדה התעופה בגלל מפגעי בטיחות ורעש בשל קרבת השדה לשכונות מגורים. בג"ץ דחה את העתירות, אך הורה על צמצום הפעילות של בית הספר לטיסה עד מציאת מקום חלופי במרכז הארץ לפעילות בית ספר לטיסה. השופטת טובה שטרסברג-כהן העירה בפסק הדין שהתושבים "באו אל השדה ולא השדה אליהם" ו"הרשויות המקומיות גרמו או איפשרו את התקרבות הבניה לשדה, ביודעין"‏[8].

בשנת 2008 הכינה ועדה ציבורית בראשות הרצל בודינגר תוכנית מתאר לשדות התעופה בישראל, ובמסגרתה המליצה להעתיק את שדה התעופה למנחת עין שמר‏‏[9], אך להימנע מלסגור את שדה התעופה עד לאחר גמר ההקמה של השדה החלופי והעברתה המסודרת של הפעילות התעופתית מן השדה הישן אל החדש‏[10]. באוקטובר 2009 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי השדה ימשיך לפעול חמש שנים נוספות, ובסיומן יידון עתיד השדה שוב. בתקופה זו השדה ימשיך להיות מסומן כשדה זמני בתוכנית המתאר המחוזית תל אביב‏‏[2].

במרץ 2010 עתרה רשות שדות התעופה לבג"ץ‏[11] כנגד החלטת המועצה הארצית. בעתירה, דורשת רשות שדות התעופה צו מניעה כנגד הגורמים האחראים להחלטה המגדירה את שדה התעופה כזמני בתוכנית המתאר המחוזית תמ"מ 5, וזאת בשל טענות לאי-חוקיות ההחלטה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שדה התעופה הרצליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981. ‏
  2. ^ 2.0 2.1 ‏אריאל רוזנברג, האישור לשדה-התעופה בהרצליה הוארך ל-5 שנים נוספות, גלובס, 15 באוקטובר 2009
    זוהר בלומנקרנץ ורנית נחום-הלוי, מסתמן: שדה התעופה בהרצליה ימשיך לפעול עוד חמש שנים, דה מרקר‏, 15 באוקטובר 2009
    שדה התעופה בהרצליה ימשיך ויסומן כ"שדה זמני" בתוכנית המתאר המחוזית, כלכליסט, 15 באוקטובר 2009‏
  3. ^ הבחירה בהרצליה נבעה כנראה מכך שמפקד חיל האוויר ישראל עמיר היה תושב הרצליה ומשנת 1928 עד 1937 היה מפקד ה"הגנה" בהרצליה והסביבה. הוא הכיר היטב את המקום וקיבל גם סיוע מתושבי המקום.
  4. ^ רס"ן אבי כהן, "המסרשמיט" - מאמר על קליטת המסרשמיטים בחיל האוויר ב-1948 עמ' 31, באתר חיל האוויר הישראלי
  5. ^ ראיון עם עפרה קינן בביתה
  6. ^ "מודי אלון כבר לא המריא לקראת המטוסים מתל-נוף אלא משדה חדש שנסלל בהרצליה" אליעזר (צ'יטה) כהן, השמים אינם הגבול, עמ' 56
  7. ^ 7.0 7.1 עע"ם 3882/04, עיריית הרצליה נגד אויה נתיבי אויר, פסק דין מיום 16 באפריל 2012
  8. ^ בג"ץ 5598/00
  9. ^ ועדה מיוחדת תגבש תוכנית אב לשדות התעופה, ynet‏, 10 בספטמבר 2007
    הצעה: שדה דב יעבור לאי מלאכותי בים, ynet‏, 1 בפברואר 2009‏
  10. ^ דו"ח מסכם של הוועדה הציבורית לבחינת תוכנית אב לשדות תעופה בישראל, עמוד 3
  11. ^ בג"ץ 839/10, רשות שדות התעופה נ' עיריית הרצליה ואח'
קטע ממסלול הטיסה ומגדל הפיקוח
Magnify-clip.png
קטע ממסלול הטיסה ומגדל הפיקוח