שדולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדולה (בלועזית לובי) הינה ביטוי לקבוצת לחץ בפרלמנט ובמקומות נוספים, המורכבת משדלנים - לוביסטים. קבוצה זו לרוב נשכרת כדי לשדל ולגרום לחברי פרלמנט להצביע על פי רצונו של השוכר. אם כי ישנם לוביסטים, הפועלים בהתנדבות מטעמים הומניים או אידאולוגיים.
השדולה היא לרוב כלי בידי קבוצות אינטרס לשרת את מטרותיהם. פעמים רבות מדובר בחברות מסחריות, הפועלות לקדם חוקים ותקנות שיפעלו לטובתן, כגון הגבלת תחרות, צמצום רגולציה וכיוצא בזה. יש הטוענים כי יש בכך טעם לפגם והעמקה של אי השוויון, מכיוון שככל שלחברה מסחרית או קבוצה יש יותר אמצעים כך פתוחות בפניה האפשרויות לשכור שדולה ובכך להיטיב עוד יותר את מצבם. כמו כן נטען כי השתדלנים הלוביסטים, הם בבחינת "פרצה קוראת לגנב" - בנסיונם לשדל את מקבלי ההחלטות הציבוריים הם עלולים גם לפתות אותם בדרכים בלתי לגיטימיות כגון הצעה למתן שוחד או טובות הנאה. מסיבות אלה נחקקו בחלק ממדינות המערב חוקים שמטרתם לצמצם את הקשר בין הון ושלטון בעזרת הגבלת חופש הגישה של השדולות אל מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים.
[עריכה] שדולות בישראל
 |
ערך מורחב – שדולות בכנסת |
בישראל מוכר מקצוע השדלנות (לובינג) מכח תיקונים ל"חוק הכנסת". תיקונים אלה, מסדירים כללי התנהלות תקינים (למשל חובת אמירת אמת, איסור הטעיה ואיסור יצירתה של מחויבות אישית מכל סוג אל מול חבר כנסת).
תיקון נוסף ל"חוק הכנסת" ביוזמת ח"כ שלי יחימוביץ ממפלגת העבודה וח"כ גדעון סער מהליכוד, נכנס לתוקף בשנת 2008 וזכה לשם "חוק הלוביסטים", מוסיף וקובע חובת רישוי בפני יו"ר הכנסת ונשיאת תג זיהוי ייחודי. בנוסף, מפורסמת רשימת לקוחותיו של כל משרד לובינג באתר הכנסת. תיקוני חקיקה אלה נועדו להגביר את השקיפות של הלוביסטים המורשים כלפי מוסדות הכנסת.
