שדים (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדים
Бѣсы
מידע כללי
מאת פיודור דוסטויבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות 1869, September 1869 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
מקום הוצאה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1871 עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם הבעל הנצחי עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא Bobok עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"שדים" (ברוסית: Бесы) הוא רומן משנת 1872 שנכתב על ידי הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי. הרומן עוסק בפעילות המהפכנית המחתרתית ברוסיה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19. דוסטויבסקי מציג ברומן את מגוון הדעות והאידאולוגיות המודרניות שפשטו ברוסיה באותה התקופה, בין היתר בהשפעת גורמים מהפכניים במדינות המערב, ואת חוסר היכולת של השלטון הקיים להתמודד עם הרוחות החדשות.

שמו של הרומן מתייחס לסיפור המופיע בברית החדשה. בסיפור פוגש ישו באדם אחוז דיבוק, ומגרש את השדים שאחזו בו לתוך עדר חזירים הרועה בסמוך (הבשורה על פי לוקאס, פרק ח', 37-32). הקטע עצמו מופיע כאפיגרף לרומן וגם במסגרת העלילה עצמה.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הרומן מתרחשת באזור פרובנציאלי ברוסיה, ונסובה על שני צירים מרכזיים - האנרכיסט ניקולאי סטאברוגין והמהפכן הצעיר פיוטר ורכובינסקי. אמו של סטאברוגין, וארוארה פטרובנה, היא אצילה קרתנית, אלמנתו של גנרל משנה. וארוארה היא ידידה ותיקה ופטרונית של סטפאן טרופימוביץ' ורכובינסקי, אביו של פיוטר ומי ששימש חונך של ניקולאי.

סטאברוגין, דמות קודרת, שכלתנית ולכאורה מעבר לעקרונות של טוב ומוסר, נתפס על ידי ורכובינסקי כמי שמסוגל לעמוד בראש תנועה מהפכנית שתפיל בסופו של דבר את הממשל ברוסיה. ורכובינסקי עצמו, שמגיע לאזור על מנת לעורר התקוממויות ואי סדר, אוסף סביבו חבורה של קושרים, בהם איש צבא לשעבר, פקיד פלך מקומי וסוחר יהודי. על מנת להבטיח את נאמנותם ואת המחויבות למטרה, הוא משכנע אותם שעליהם לרצוח חבר לשעבר בקשר שעשוי להלשין עליהם לשלטונות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוסטויבסקי החל להרהר בכתיבת רומן הומרי לאחר הופעת מלחמה ושלום של לב טולסטוי, בזמן שישב בגרמניה. בשנת 1869 הוא החל לגבש את התוכנית לרומן, שהיה אמור לכלול חמישה חלקים. ברומן זה ביקש דוסטויבסקי לתאר את קורות חייו של ניהליסט רוסי צעיר, מילדותו ונעוריו, דרך שנות נדודים ארוכות בהן הוא מחליף אמונות ואסכולות דתיות שונות, עד לחזרתו לרוסיה. מלבד "מלחמה ושלום" הושפע דוסטויבסקי גם מרומן של ז'ורז' סאנד בשם ספירידון (Spiridion), שנושאו המרכזי היה "סוציאליזם או נצרות?".

לצורך כתיבת הרומן החליט דוסטויבסקי לחזור לרוסיה, אך לפני נסיעתו, ברגע של משבר, הוא החליט לשרוף את כתבי היד עליהם עבד במשך שלוש השנים שישב באירופה, ובהם "האידיוט", "הבעל הנצחי" ואת הפרקים הראשונים של "שדים", מתוך חשש שמשטרת הגבולות תמצא אותם ותעצור אותו ואת אשתו. עם זאת, אנה גריגורבינה, אשתו של דוסטויבסקי, הצליחה להציל כמה מפנקסי הרשימות עבור "שדים"[1].

בסופו של דבר ביסס דוסטויבסקי את הרומן על רצח אמיתי שאירע בשנת 1869. קורבן הרצח היה הסטודנט איוואן איוואנוב, חבר בתנועה מהפכנית סוציאליסטית בשם "נקמת העם" שביקש להפסיק את פעילותו המהפכנית. האחראי לרצח היה ראש התנועה, מהפכן רוסי בשם סרגיי ניצ'אייב, עליו מבוססת דמותו של פיוטר ורכובינסקי הצעיר. את דמותו של ניקולאי סטאברוגין, שהייתה אמורה לעמוד במרכז הרומן המקורי, ביסס דוסטויבסקי על האנרכיסט הרוסי מיכאיל באקונין. באקונין היה מקורבו של ניצ'אייב, והשניים אף שיתפו פעולה בחיבור המסמך "קטכיזם של מהפכן", שהכיל הנחיות וכללים לביצוע מהפכה ברוסיה[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "להולדת הרומן שדים", מאת עזרא זוסמן. מופיע בסוף "שדים", הוצאת עם עובד, 1974
  2. ^ The Theme of Demons, by Bob Moraley