שה-ג'יאג'וואנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שה-ג'יאג'וואנג (נציבות עירונית)
莊家石
פרח Rosa Chinensis, עץ Styphnolobium
מדינה / טריטוריה Flag of the People's Republic of China.svg סין
מחוז חביי
ראש העיר Ai Wenli
שטח 15,848 קמ"ר
גובה 83 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בנציבות עירונית
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

9,600,000‏  (נכון ל-2008)
2,600,000‏  (נכון ל-2008)
605.8 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 38°04′N 114°29′E
אזור זמן UTC +8
http://www.sjz.gov.cn
מיקומה של שה-ג'יאג'וואנג במחוז חביי בסין

שְה-גְ'יָאגְ'וָואנְג (חלוקה להברות: שְה-גְ'יָה-גְ'וָואנְג; בכתב סיני: 莊家石; פין-יין: Shijiāzhuāng), היא נציבות עירונית ובירת מחוז חביי ברפובליקה העממית של סין. בכל שטח השיפוט של העיר חיים כ-9,600,000 תושבים לערך. היא נמצאת בדרום-מערב מחוז חביי, כ-320 קילומטרים מדרום לבייג'ינג בירת סין. משמעות השם שה-ג'יאג'וואנג היא "אבן הכפר".

בשנות החמישים, הפכה מעיר משנית לעיר חשובה ומרכזית בסין כאשר עברה תהליך תיעוש נרחב במסגרת התפתחות קיצונית שעברה לאחר ייסוד הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949. אוכלוסיית לב-מרכז העיר לבדה הוכפלה פי ארבעה תוך 30 שנים.

העיר מהווה מוקד מרכזי של עורקי תחבורה. לצד העיר באודינג העתיקה ממנה ושנמצאת מצפון לה במחוז חביי, משמשת שה-ג'יאג'וואנג כמקום לגיסות חילות מצב גדולים למקרה שיש צורך להגן על בייג'ינג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות האזור העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפני שנת 206 לפנה"ס של תקופת שושלת האן, היה האזור מקום העיר "שְׁה" במדינת "ג'או", שהייתה מדינה חשובה בתקופת המדינות הלוחמות. בין השנים 206 לפנה"ס עד 220 לספירה של תקופת שושלת האן, ושנים 581-618 בתקופת שושלת סווי, נהיה האזור עיר-נפה עם אותו השם "שיהי", שתפקדה כ"עיר-שוק" (עיר בעלת זכות לקיים שווקים לשם סחר, להבדיל מערים וכפרים רגילים). האזור בוטל בתפקוד "נפה" עם התארגנות מחודשת של הממשל המקומי בשנים 618-907 של תקופת שושלת טאנג, והפך להיות אזור עירוני בולט יותר מאשר עיר-שוק מקומית, כשהוא כפוף לעיר המשגשגת "ג'נגדינג" שנמצאת מספר קילומטרים מצפון לו.

פיתוח עירוני במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת צמיחתה של העיר לאחת הערים המרכזיות בסין כיום החלה בשנת 1905, כשמסילת הרכבת הקרויה כיום "ג'ינגגוואנג" (ונמשכת כיום מבייג'ינג עד העיר ווהאן שבדרום סין), המשיכה להתרחב באותה שנה והגיעה מבייג'ינג עד לאזור שה-ג'יאג'וואנג. פיתוח המסילה בתחילת המאה ה-20 הביא להרבה סחר ותחומי מסחר חדשים בעיר כמו גם עידוד חקלאים רבים לגדל יבולים למכירה, ולא עוד רק לשם אספקת מזון לביתם שלהם. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, כבר הייתה עיירת-מסילה גדולה כמו גם מרכז מסחר עם איסוף סחורות ממחוז שאנשי הגובל במחוז חביי ממערב וממחוזות רחוקים יותר במערב סין ומרכז למסחר בגידול יבולי החקלאות בכל "מישור צפון סין", בייחוד של דגן, טבק וכותנה. בשנת 1935 כבר תפקדה כמרכז כלכלי גדול וחשוב בהרבה מהעיר ג'נגדינג. בסוף מלחמת העולם השנייה השתנה שוב אופייה של העיר עם המשך העלאת מעמדה, כאשר אף הפכה להיות העיר הראשית מבחינה מנהלית במערב מחוז חביי והתפתחה לעיר תעשייתית. עוד לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בעיר תעשייה מבוססת כגון ייצור גפרורים, עיבוד טבק וייצור זכוכית.

אולם רק בשנת 1949 הפכה לעיר מרכזית מבחינה תעשייתית. בין השנים 1948-1958, גדלה אוכלוסייתה ליותר מפי 3 ממספר תושביה עד לשנת 1948. בשנות החמישים נעשה פיתוח רחב-היקף בתעשיית הטקסטיל בעיר, עם פיתוח מלאכת טווייה של כותנה, אריגה, הדפס על אריגים וצביעת אריגים. בנוסף, החל ייצור של עיבוד צמחים במגוון חוות מקומיות. בשנות השישים הפכה העיר גם מקום לתעשייה כימית חדשה, עם הפקה מצמחים של חומר הדשן להפריית הקרקע, והפקת התרכובת נתרן הידרוקסידי.

כעיר במעמד נציבות, מורכבת שה-ג'יאג'וואנג מ-23 אזורים: שש מועצות עירוניות, חמש נפות עירוניות ו-12 נפות:

רחוב בלב מרכז העיר
תחנת הרכבת של שה-ג'יאג'וואנג
שם האזור בסינית בפין-יין מפת חלוקת העיר ל-23 האזורים
מועצה עירונית: 市辖区: Qū: Subdivisions of Shijiazhuang-China.png
צָ'אנְג-'אָן 长安 Cháng'ān
צְ'יָאודונְג 桥东 Qiáodōng
צְ'יָאושִׂי 桥西 Qiáoxī
שִׂינְחְווָה 新华  Xīnhuá
יוּ'חְווָה 裕华  Yùhuá
גִ'ינְגְשִׂינְג קוָאנְג 井陉矿 Jǐngxíng Kuàng
נפה עירונית: 县级市: Shì:
שִׂינְגִ'י 辛集 Xīnjí
גָאוצֶ'נְג 藳城 Gàochéng
גִ'ינְג'וֹאוּ 晋州 Jìnzhōu
שִׂינְלֶה 新乐 Xīnlè
לוּצְ'וֵ'אן 鹿泉 Lùquán
נפה: 县: Xiàn:
גִ'ינְגְשִׂינְג 井陉 Jǐngxíng
גֶ'נְגְדִינְג 正定 Zhèngdìng
לְווָאנְצֶ'נְג 栾城 Luánchéng
שִׂינְגְטָאנְג 行唐 Xíngtáng
לִינְגְשׁוֹאוּ 灵寿 Língshòu
גָאויִי 高邑 Gāoyì
שֶׁנְדְזֶה 深泽 Shēnzé
דְזָאנְחְוָאנְג 赞皇 Zànhuáng
ווּגִ'י 无极 Wújí
פִּינְגְשָׁאן 平山 Píngshān
יְוֵּ'אנְשְׁה 元氏 Yuánshì
גָ'או Zhào

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ניצבת בשולי "מישור צפון סין", למרגלות הצד המזרחי של רכס הרי טאיחאנג, ומדרום לנהר "Hutuo". לשה-ג'יאג'וואנג טמפרטורה ממוצעת של -1.5 מעלות צלזיוס, ולפי שיטת קפן הממיינת אזורים בעולם על פי האקלים השורר בהן, ממוקמת העיר בגבול שבין אזור אקלים סובטרופי גשום לבין אזור אקלים יבשתי לח. החורף יבש ודי קר בהשפעת רוחות האנטי ציקלון הסיבירי, ואילו הקיץ חם מאוד ולח בהשפעת רוחות המונסון במזרח אסיה; מסיבה זו מרבית הגשמים הם בחודשי הקיץ.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הזמן התפתחה העיר למרכז כלכלי גדול בצפון סין וכיום נחשבת למרכז הכלכלי של מחוז חביי. היא המרכז הראשי לתעשיית הרוקחות בסין ואחד המרכזים הראשיים לתעשיית הטקסטיל. תעשיות עיקריות נוספות בעיר הן טכנולוגיית נתונים אלקטרוניים, ייצור חומרי בנייה, פיתוח מדע המֵטַלוּרגִיָה - חקר תכונותיהן של מתכות, ייצור במפעלים כימיקליים, והיקף גדול של סחר ומסחר. בשנת 2008 היה התוצר הלאומי הגולמי של העיר 283.8 מיליארד יואן, עלייה של 11 אחוזים מהשנה שלפני.[1]

בשנת 1991 הוקם בעיר אזור טכנולוגיית היי-טק, כאזור פיתוח בעל חשיבות מדינית לפיתוח התעשייה בסין. מאז הקמתו נבנו בו 2,560 מפעלים שמתוכם 185 בבעלות של משקיעים ממדינות אחרות, כאשר יש בו מפעלים שהוקמו על ידי חברות מיפן, קוריאה הדרומית, מלזיה, הונג-קונג, מקאו, טאיוואן, גרמניה, איטליה, ארצות הברית וקנדה. האזור מחולק לשלושה רבעים בעיר, הכפופים כולם לאותם נהלי מדיניות:

  • "הרובע המזרחי" - מכונה כך במיקומו במזרח העיר. האזור הראשי מבין השלושה שמתמקד בהקמת מפעלי היי-טק נוספים. מתפרש על-פני שטח של 5.8 קילומטרים רבועים עם תוכניות להרחיבו לשטח של 9.8 קילומטרים רבועים לשם הקמת מפעלים נוספים. בית-זיקוק הקיים באזור מפעיל קו רכבת מיוחד לנסיעה לאורך האזור בכיווני צפון-דרום, ובכך גם מאפשר להקים קווי רכבת נוספים מהמפעלים השונים שבו בעתיד במקרה הצורך.
  • "הרובע המערבי" - ממוקם בדרום-מערב העיר. מתמקד במפעלי טכנולוגיה בינוניים וקטנים ובטכנולוגיה ומכשור אינקובטורים. מתפרש על-פני שטח של 8.2 קילומטרים רבועים.
  • "רובע לְיָאנְגְצוּן" - גובל ב-"רובע המערבי", מתמקד בתעשיית רוקחות בייצור תרופות, ובתעשייה פֶּטְרוֹכִימִית בייצור מוצרי נפט. מתפרש על-פני שטח של 4 קילומטרים רבועים.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז האמנות של חביי
פגודת מקדש ביילין

מרכז האמנות של מחוז חביי נמצא בעיר. בשה-ג'יאג'וואנג תרבות עשירה של מוזיקת רוק. יש בה מספר להקות רוק בסגנון מחתרתי שמופיעות בעיקר בפאבים. בעיר מייצרים שניים מכתבי-העת המובילים בסין בנושא מוזיקת רוק, הנקראים "סו-רוק" ו-"אקס-מיוזיק", הנדפסים לתפוצה ארצית ומהווים במה עיקרית לקידום מוזיקת הרוק בסין.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעיר שעברה בעיקר פיתוח תעשייתי במאה ה-20 וכך גם התפתחה בעשורים האחרונים בעיקר בתחום הכלכלי, במרכז העיר יש בעיר אתרי היסטוריה ותרבות מעטים ביחס לערים אחרות בסין, המרכזיים שבהם:

  • אתר הזיכרון "Martyrs"
  • מוזיאון חביי

אולם יש מספר אתרים בעלי חשיבות היסטורית ותרבותית באזור הסובב את מרכז העיר, שתחת שטחה המנהלי הכללי של העיר:

  • מנזר "לונגשינג" – בנפת דזהאנגדינג, 15 קילומטרים מצפון למרכז העיר.
  • הר "צ'אנגין" – 50 קילומטרים מדרום-מערב למרכז העיר.
  • גשר "ג'אוג'ואו" – 40 קילומטרים-מזרח למרכז העיר.
  • מקדש "ביילין" – (משמעות מילולית: "מקדש זן יער ברושים") – פגודה גבוהה שנבנתה בשנת 1330 בתקופת הקיסר "וונדזונג", נחשב לאחד מעשר המקדשים הבודהיסטיים המפורסמים בסין. 40 קילומטרים מדרום-מזרח למרכז העיר.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוניברסיטת חביי לכלכלה ולעסקים – מכילה ארבעה מבני קמפוס וכפופה לממשל מחוז חביי.
  • אוניברסיטה לכלכלה - כפופה לממשל מחוז חביי.
  • מכללת שה-ג'יאג'וואנג – מכילה שני מבני קמפוס וכפופה לממשל העיר, נוסדה בשנת 1956.
  • מכון המסילה של שה-ג'יאג'וואנג – במועצה העירונית צ'יאודונג.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]