שה האלוהים
שֵׂה הָאֱלוֹהִים (בלטינית: Agnus Dei) הוא כינוי לישו המופיע בברית החדשה. זהו גם שמו של החלק האחרון בתפילת המיסה הקתולית. טקסט זה הולחן פעמים רבות.
תוכן עניינים |
בברית החדשה [עריכה]
בבשורה על פי יוחנן, פרק א', ישו חוזר למקום שבו יוחנן המטביל הטביל אותו. יחד עם יוחנן המטביל היו שני תלמידים. כשיוחנן רואה את ישו הוא אומר: "הנה שה האלוהים!". מאוחר יותר הוא אף מוסיף את המילים: "...הנושא חטאת העולם". בעקבות אמירתו שני התלמידים הולכים בעקבות ישו.
ישנן פרשנויות רבות לקטע זה ומשמעותו. על פי אחת מהן, יוחנן המטביל רואה את ישו דרך ספר ישעיהו נ"ג - שם המשיח מתואר כשה כפרת חטאי בני האדם, והוא מכיר בקרבנו בעבור האנושות. פרשנות זו מקשרת את עקדת יצחק לצליבת ישו.
טקסט התפילה [עריכה]
במיסה:
|
שה האלוהים, הנושא חטאת עולם, רחם עלינו. |
Agnus Deī, quī tollis peccāta mundī, miserēre nōbīs. |
במיסת הרקוויאם כפי שנקבעה בועידת טרנטו:
| שה האלוהים הנושא חטאת עולם הענק להם מנוחה. |
,Agnus Dei ,qui tollis peccata mundi .dona eis requiem |
במוזיקה [עריכה]
מלחינים רבים הלחינו את האגנוס דאי, בדרך כלל כאחד מפרקי המיסה או של הרקוויאם. אולם לעתים הוא עומד לבדו כמו ביצירתו של סמואל בארבר "אדאג'ו לכלי מיתר". המוזיקה בפרק זה בדרך כלל מאופיינת ברגש עז.
דוגמאות:
- הפרק החמישי במיסת נוטרדם.
- הפרק העשרים וארבע במיסה בסי מינור של באך.
- הפרק השישי ברקוויאם של מוצרט.
- הפרק העשירי במיסה סולמניס של בטהובן.
- הפרק החמישי ברקוויאם של פורה.
- הפרק השישי במיסה השנייה של שוברט.
באמנות [עריכה]
באיקונוגרפיה "שה האלוהים" הוא מוטיב בולט החל מתחילת ימי הבינים. בדרך כלל מוצב ליד השה צלב אשר גם יכול להופיע במספר צבעים. לעתים השה שוכב בפני ספר כאשר מסביבו שבעת החותמות (דוגמה לכך אף ניתן לראות כיום בסמל פוארטו ריקו בו מונח הספר בעל שבעת החותמים ועליו יושב השה). לעתים השה מדמם מאזור הלב.
"שה האלוהים" מופיע גם באמנות הישראלית. הצייר יגאל תומרקין, במסגרת טיפולו במיתוסים ובאייקונים בעלי משמעות דתית תרבותית קדומה, השתמש רבות בדימוי השה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
