שוד ימי לחופי סומליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שוד ימי לחופי סומליה מהווה איום על נתיבי מים בינלאומיים מאז תחילת מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991. מאז שנת 2005 הביעו ארגונים בינלאומיים רבים ובהם ארגון הימאות הבינלאומי ותוכנית המזון העולמית הפועלת במסגרת ארגון המזון והחקלאות דאגה באשר לעלייה במקרי שוד ימי באזור זה. אירועי שוד ימי הביאו לעלייה בהוצאות ההובלה הימית ועכבו משלוחי מזון במסגרת הסיוע הבינלאומי לאזורי מצוקה בסומליה. תשעים אחוז ממשלוחי המזון במסגרת הסיוע הבינלאומי, נשלחים בדרך הים וספינות אלה זקוקות לליווי צבאי.

בחודש אוגוסט 2008 החל כוח משימה משולב מספר 150 - כוח ימי רב לאומי המהווה חלק מכוחות הקואליציה שהתארגנה למלחמת עיראק - לקיים פעילות נרחבת למלחמה בשוד הימי לחופי סומליה, וזאת על ידי הקמת אזור סיור ימי ביטחוני במפרץ עדן. עליית תופעת השוד הימי לחופי סומליה אף עוררה חששות בהודו כיוון שרוב נתיבי הספנות לנמלי הודו חוצים את מפרץ עדן. ב-23 באוקטובר 2008, בתגובה לחששות אלה, הציב הצי ההודי ספינת מלחמה באזור מפרץ עדן. בספטמבר 2008 הכריזה רוסיה כי היא תצטרף למאמצים הבינלאומיים למלחמה בתופעת השוד הימי, אולם ספינות המלחמה הרוסיות תפעלנה באופן עצמאי ולא כחלק מכוח המשימה הפועל כבר באזור. ב-7 באוקטובר 2008, לאחר עלייה במקרי חטיפת אוניות, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1838 הקוראת להילחם בשוד הימי לחופי סומליה על ידי משלוח ספינות מלחמה ומטוסים לאזור. בכינוס ה-101 של ארגון הימאות הבינלאומי קראה הודו להקמת כוח לשמירת שלום של האומות המאוחדות שמטרתו תהא להילחם בשוד הימי בסומליה.

בחודש נובמבר 2008 החלו שודדי ים סומלים לתקוף אף אוניות ששייטו הרחק מחוץ לתחומי מפרץ עדן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוררות השלטון המרכזי בסומליה, חוסר הסדר האזרחי השורר במדינה, לצד היות המדינה ממוקמת בקרן אפריקה, יצרו את התנאים לעליית מקרי השוד הימי באזור בתחילת שנות ה-90. עם התמוטטות מוסדות המדינה הסומלים החלו ספינות דיג לדוג באופן בלתי חוקי במימי החופים של סומליה. עניינם הראשוני של שודדי הים הסומלים היה בסילוק ספינות אלה מאזורי המדגה הסומלים, זאת בטרם החלה מעורבות של אנשי עסקים ואנשי מיליציות חמושות בפעילות השוד הימי. בשנת 2006 הייתה רגיעה זמנית במקרי השוד הימי לאחר יסודם של בתי הדין האיסלמים על פי השריעה. אולם, לאחר פלישת אתיופיה לתחומי סומליה, בחודש דצמבר 2006, חלה עלייה מחודשת במקרי השוד.

חלק משודדי הים הם דייגים לשעבר הטוענים כי אוניות דיג זרות מאיימות על מקור מחייתם בכך שהן דגות במימי סומליה. לאחר שראו ברווחים הקלים הבאים ממעשי שוד ימי, בדמות דמי כופר המשולמים לידי השודדים, ראשי כנופיות עברייניות החלו לסייע לפעולות שודדי הים, כשהם חולקים ברווחי השוד עם הפירטים. ברוב מקרי חטיפת האוניות לא פגעו השודדים באנשי הצוות של האוניות, זאת כדי שלא לפגוע בסיכוי לגבייה מהירה של דמי כופר בתמורה לשחרורם.

ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה עשתה מאמצים להילחם בתופעת השוד הימי, והתירה לעתים לאוניות מלחמה זרות להיכנס לתחום המים הטריטוריאליים של סומליה. אולם, לעתים קרובות, אוניות מלחמה זרות המנהלות מרדף אחר שודדי ים נאלצו להפסיק את המרדף בעיצומו כאשר השודדים נכנסו לתחום המים הטריטוריאליים של סומליה.

בחודש יוני 2008 פנתה ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה לנשיא מועצת הביטחון של האו"ם ובקשה סיוע מן הקהילה הבינלאומית במאמצים להילחם בתופעת השוד הימי החמוש בחופי סומליה. בתגובה קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה פה אחד המעניקה הרשאה למדינות שלהן הסכם עם ממשלת המעבר לחדור לתחום המים הסומליים כדי להילחם בשוד הימי‏‏[1]. תוקף החלטה זו היה למשך שישה חודשים. רצונה של צרפת להרחיב את ההחלטה כך שניתן יהיה להתמודד עם תופעות שוד ימי באזורים אחרים בעולם, כגון מערב אפריקה, נתקל בהתנגדות של מספר מדינות ובהן סין, שלה זכות וטו במועצת הביטחון. בדצמבר 2008 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה פה אחד, המאשרת לתקוף את שודדי הים גם בבסיסיהם על אדמת סומליה. החלטה זו נעשתה בהסכמתה של ממשלת סומליה שניצבת חסרת אונים למול התופעה של המיליציות האיסלאמיות‏[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפטן פיליפס – סרט קולנוע המבוסס על סיפורו האמיתי של קפטן ריצ'רד פיליפס שנלקח בשבי על ידי פיראטים סומליים שחטפו את אונייתו ב-2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Security Council meeting 5902, 2/6/2008
  2. ^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: מותר לתקוף את הפיראטים בסומליה, באתר ynet‏, 16 בדצמבר 2008