שוהה בלתי חוקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעצר שוהים בלתי חוקיים, שנסעו ברכב שנמצא בתוכו מטען חבלה

בישראל, שוהה בלתי חוקיראשי תיבות: שב"ח) הוא מי שנמצא בתחומי המדינה בלא שיש בידיו היתר לכך. אף שהביטוי יכול להתייחס לאזרח של כל מדינה באשר היא, השימוש בו מתייחס בעיקר כלפי פלסטינים תושבי יהודה והשומרון וחבל עזה. אלה אינם זקוקים לאשרות כניסה ולדרכונים בעת שהם נכנסים לישראל, כי אם להיתרי כניסה ("תסריח", בערבית: تصريح) המונפקים בידי מנהלת התיאום והקישור. בהיתרים אלה נקבעים לעתים אזורים מסוימים המותרים לכניסה ולעתים נקבע בהם היתר לשהייה בכל תחומי המדינה. כן מצוינות בהם מטרות השהייה: תעסוקה, צרכים רפואיים, צרכים אישיים, ועוד.

בשל הרצף הטריטוריאלי הקיים בין ישראל לבין יהודה והשומרון, הסתננות או כניסה בלתי חוקית של פלסטינים לישראל קלה ונפוצה יותר מאשר ממדינות אחרות. באזורים בהם הוקמה גדר ההפרדה ההסתננות נעשתה קשה יותר. מספר הפלסטינים השוהים בלא היתר בישראל הוערך בשנת 2009 על ידי גורמים שונים במערכת הביטחון כנע בין 20 אלף ל-50 אלף‏[1]. בעמותת קו לעובד העריכו בשנת 2010 כי כ-15 אלף פלסטינים שוהים בישראל ללא היתר‏[2].

ישראל מגבילה כניסת פלסטינים לישראל הן מהרצון למנוע ביצוע פעולות טרור, הן מהרצון למנוע ביצוע עבירות פליליות כגון גניבות כלי רכב, והן מנימוקים הקשורים במבנה שוק העבודה בישראל. במסגרת המאבק בתופעת השהייה הבלתי חוקית, נחקק בשנת 1996 חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), האוסר על העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים. החוק נקבע כהוראת שעה, המוארכת מדי שנה או שנתיים, כדי שהכנסת תוכל לבחון את ההסדר לעתים קרובות ולהכניס בו שינויים.

בית המשפט העליון קבע כי העונש שיש להטיל על מלינים, מעסיקים ומסיעים של שוהים שלא כדין צריך להיות עונש מאסר משמעותי.‏[3] אולם מחקר אמפירי שבחן את מדיניות הענישה של בתי משפט השלום הראה כי הוראה זו לא מיושמת, וכי במרבית המקרים מוטלים על המורשעים בעבירה זו עונשים שאינם כוללים מאסר כלל.‏[4]. עם זאת, במספר מקרים הורשעו מסיעי שב"חים שהסיעו מחבלים מתאבדים לזירת פיגוע, בסיוע לרצח או הריגה ונידונו לעונשי מאסר בפועל שבין 9 ל-30 שנה בכלא‏[5].

על השוהים הבלתי חוקיים עצמם הוטלו בעבר עונשי מאסר של כחודש ימים לפחות, גם כאשר מטרת כניסתם לישראל הייתה לפרנסה בלבד, בעקבות פסיקות של בתי משפט מחוזיים שקבעו כי עונש זה משקף את רמת הענישה ההולמת. על מדיניות זו, שהובילה לאלפי מאסרים של שוהים שלא כדין נמתחה ביקורת חריפה‏[6], עד שבסוף 2014 הורה בית המשפט העליון על ביטול מדיניות זו והמרת המאסרים בפועל למאסרים מותנים לתקופות קצרות, כאשר מטרת הכניסה לישראל הייתה פרנסה בלבד‏[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]