שולמית גורנגוט-גולדשטיין

שולמית גורנגוט-גולדשטיין
	שולמית גורנגוט, קהיר, סתיו 1935
	שולמית גורנגוט, קהיר, סתיו 1935
לידה	1914
פטירה	2011 (בגיל 97 בערך)
מדינה	ישראל
ידועה בשל	פרח הטיס הארצישראלית הראשונה

שולמית גוֹרנגוּט^[1]–גולדשטיין (1914, יאמפול, אוקראינה – 2011, בנימינה, ישראל) הייתה פרח הטיִס הארץ ישראלית הראשונה.

קורות חייה ומעשיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה למשפחה ציונית של דוברי עברית. עלתה ארצה בשנת 1923, בהיותה בת תשע, עם הוריה עזריאל ופנינה ועם אחיה יעקב. המשפחה התיישבה תחילה בחיפה. שולמית למדה בבית הספר הריאלי וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון של הטכניקום (לימים – בסמ"ת). הצטרפה לתנועת הנוער של בית"ר ואחרי כן – לאצ"ל. בוגרת המחזור הראשון של בית-הספר לסגני מדריכים של בית"ר, שנערך בירושלים במחצית השנייה של 1933^[2] ובו השתתפה כבת יחידה.^[3]

לטיִס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 עקרה משפחתה לפרדס חנה, שם התוודעה שולמית לאבישלום דרורי, גם הוא בית"רי, וב-1935 נסעו שניהם, בעידוד ובתמיכה של תנועתם, ללימודי טיִס במצרים.^[4] העיתונאי אורי קיסרי נזכר בכך:^[5] ”בתקופה בה שמרו הבריטים על בטחון החיים בארץ הזו, בתקופה בה היתה ההגנה מתעמלת באלות, קם אבישלום [דרורי] זה, יום אחד ובחברת אהובת לבו, נערה שמעיניה נשקף חלום של פלדה, יצאו השניים ללמוד תעופה. הם הגיעו למצרים, שהיתה אז אנגלית יותר מעבדול נאצרית, והם היו, אם איני טועה, פרחי התעופה הראשונים של ישראל.”

נוכחות הצמד העברי בבית-הספר לטיסה של "מִצְר אֵיירוורק" (Misr Airwork, לימים איג'יפטאייר) באלמאזה, קהיר, זכתה לכותרות. בעיתון הירדן מיום 8 בדצמבר 1935^[6] פורסם כי ”כחמיִשים תלמידים לומדים מדי שנה את התעופה אצל החברה המצרית ...השנה לומדים תעופה בקאהיר גם ארבעה תלמידים מארץ-ישראל, ביניהם תלמידה אחת”. כתָּבה בכתב-העת של מועדון התעופה המצרי The Egyptian Aviation Review מדצמבר 1935 (EAR, גיליון 4) הדגישה את ארצישראליותם של השניים: ”יש טייסים יהודים לרוב, אבל לא ארצישראלים. בית הספר לטיסה אלמאזה גאה לפיכך להציג את שני הטייסים הארצישראלים הראשונים – מר אבישלום דרורי והעלמה שולמית גורנגוט, הלומדים בבית הספר”.^[7]

נוכחותם של חניכים יהודים–ארצישראלים בבית-הספר המצרי לטיסה נתקלה גם בביקורת. בעיתון המצרי אללִיווﭏ (اللواء) כתב חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, על ביקורו במצרים של משה שרתוק (לימים שרת, ובאותן שנים ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית), בהקשר לפרחי הטיִס הארצישראלים בקהיר:^[8] ”...אין אנו יודעים את תוצאות הביקור, אך מר שרתוק הרי נסע [ל]מצרים לרגל העניינים הקשורים בבית הלאומי. ועובדה זאת דיה לשמש לנו סיבה לעורר את תשומת ליבם של המצרים. כי פעולותיו של מר שרתוק וחבריו – אינן רק בשטח הכספי והכלכלי בלבד אלא גם בשטחים אחרים שנעוצות בהם שאיפות צבאיות. שהרי בתחנת האווירונים שבמצרים התאמנו צעיר יהודי וצעירה יהודית במלאכת הטיסה ואח"כ חזרו לתל-אביב כדי לייסד קלוב לתעופה. אלּיווא סובר שהיהודים לא ילמדו את מלאכת הטיסה למטרות מסחריות, אלא למטרה צבאית. ופעולה זו היא אחת מן הפעולות שהיהודים מוציאים לפועל כדי לחזק את אשיות הבית הלאומי בארץ.”

בינואר 1936 פורסמו ידיעות בעיתונות על מטס מתוכנן של חמישה מטוסים של מועדון התעופה המצרי ל"ביקור כבוד" בתל אביב.^[9] בביקור היו אמורים להשתתף הנסיך עבאס חלים ממשפחת המלוכה המצרית, טייס בעל ותק שכיהן כנשיא מועדון התעופה המצרי באותן שנים, וכן "הראשונה בטייסות מצרים" – לוטפיה א-נאדי. שולמית נועדה לטוס במטוס אחד עם מפקד בית הספר המצרי לטיסה, קפיטן צבר חליל אלכּשׁף. הביקור נדחה בשל תנאי מזג-אוויר בלתי מתאימים ועבודות בשדה התעופה בלוד, וזאת על אף ההרשאה לנחות בשדה התעופה הצבאי ברמלה. ב-19 בינואר 1936 התבשרו קוראי העיתונים הארצישראליים שהביקור שוב נדחה.^[10] למעשה המטס בוטל.^[11] כל הידיעות על אודותיו הופיעו לקראת האירוע, ואף לא אחת דיווחה על קיומו בפועל. שולמית ואבישלום חזרו ארצה מסיבות שונות בטרם טיסת ה"סולו" וההסמכה לטיִס.^[12]

פרשה זו זיכתה את שולמית בכינוי "המעופפת הארצישראלית הראשונה" בלשונו הייחודית של עיתון דואר היום,^[13] שהיה הראשון לבשר על אותו ביקור עתידי של קלוב התעופה המצרי בתל אביב בראשית 1936.

משפחה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולמית הצטרפה לפלוגת העבודה של בית"ר בראש פינה ונישאה לאבישלום. הנישואין לא צלחו. שולמית, בוגרת בית המדרש למורים על שם דוד ילין בירושלים, החלה את עבודתה בגבעת עדה ולאחר מכן, במשך קרוב לחמש-עשרה שנים, הייתה "הגננת של בנימינה". בין הילדים שחינכה היו גם אהוד מנור, אהוד אולמרט ואיתן גלבוע. לאחר נישואיה לד"ר רודולף גולדשטיין, משפטן וכימאי, שהועסק במשרד החקלאות כמדריך הראשי לגידול עופות באזור הצפון, סייעה בניהול משק עופות בבנימינה. עיסוקהּ זה הפך עבורה לעיקרי כאשר המשפחה עקרה ב-1957 לקפריסין. שם ניהלה משק מדגרות גדול (Bellapais Hatcheries), שייצא מדי חודש כמאה אלף אפרוחים לארצות הסמוכות. ב-1959 בחרה שולמית בתחום מקצועי חדש – בנייה וציפוי מבנים בפיברגלס, ולצורך זה השתלמה בישראל במפעל "מכתשים". בשובהּ לקפריסין התמקדה בבניית גגות פיברגלס שהחליפו את גגות הפח והאזבסט בלולים ובמדגרות. בעקבות תחביב השיִט שפיתח בעלה עסקה גם בבניית סירות קטמרן מפיברגלס. ב-1968, אחרי פטירת ד"ר גולדשטיין, חזרה שולמית לישראל, התמסרה להוראת אנגלית בבית הספר החקלאי בפרדס חנה והתנדבה ללמד עברית בקרב עולים חדשים.

שולמית נפטרה בשנת 2011, והיא בת 97 שנים. הותירה שלוש בנות – איה, מיכל ודינה – נכדים ונינים. על עברהּ כחלוצת לימודי טיִס לא סיפרה ברבים, ופרק חיים זה נחשף בתצלומים ובגזירי עיתונים שנגנזו באלבומהּ האישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר – קורות ומקורות, כרך ב: אל העם, חלק שני, שער ה': עצמאות (1936-1935), פרק סא: הכשרה במקצועות ים ותעופה, תת-פרק: בתחילת הדרך להכשרת טיס, עמ' 556–558, באתר כותר (ספרייה דיגיטלית)
אסתר כרמל-חכים, "שולמית גולדשטיין" באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר
"שולמית גורנגוט ואבישלום דרורי הטייסים הראשונים מארץ ישראל" באתר באוויר ובחלל – תולדות התעופה והחלל בישראל, במדור "עם טייסים", 2014
Shulamit Goldstein בארכיון הנשים היהודיות (JWA)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ נכתב לעיתים הורנהוט בהתאם למבטא הגרמני
^ חזית העם, 8.1.1934, 19.1.1934; הירדן, 27.11.1934
^ שולמית גורנגוט במסדר חניכי הקורס הראשון של סגני מדריכים של בית"ר
^ ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר – קורות ומקורות, כרך ב: אל העם; חלק שני, שער ה': עצמאות (1935–1936); פרק סא: הכשרה במקצועות ים ותעופה; תת-פרק: בתחילת הדרך להכשרת טיִס, עמודים 556–558
^ "הנכד וסבו", הארץ, ‏9 במרץ 1960; הדברים מובאים ככתיבם
^ גיליון 560, י"ב כסלו תרצ"ו, עמ' ה', "שיחה עם ראש מועדון התעופה בקאהיר: תלמידים מארץ-ישראל"; הדברים מובאים ככתיבם
^ צוטט בשפת המקור בערך שהוקדש לשולמית ב"ארכיב נשים יהודיות" (JWA)
^ כמצוטט (בתרגום לעברית) בעיתון דואר היום, יום ה', י"ד טבת, תרצ"ו, 9 בינואר 1936, עמ' 6 ; עיתון דבר אינו מזכיר כלל דברים אלה
^ חמישה אוירונים ממצרים לביקור בת"א, דבר, 15 בינואר 1936
^ דואר היום, 19 בינואר 1936, עמ' 5
^ ראו הערה 1075 (עמ' 558) בספר בית"ר – קורות ומקורות, כרך ב: אל העם
^ הירדן, גיליון 568, 8 בפברואר 1936, עמ' י'
^ "קלוב התעופה המצרי יבקר את קלוב התעופה התל-אביבי", דואר היום, 15 בינואר 1936

[1] נכתב לעיתים הורנהוט בהתאם למבטא הגרמני

[2] חזית העם, 8.1.1934, 19.1.1934; הירדן, 27.11.1934

[3] שולמית גורנגוט במסדר חניכי הקורס הראשון של סגני מדריכים של בית"ר

[4] ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר – קורות ומקורות, כרך ב: אל העם; חלק שני, שער ה': עצמאות (1935–1936); פרק סא: הכשרה במקצועות ים ותעופה; תת-פרק: בתחילת הדרך להכשרת טיִס, עמודים 556–558

[5] "הנכד וסבו", הארץ, ‏9 במרץ 1960; הדברים מובאים ככתיבם

[6] גיליון 560, י"ב כסלו תרצ"ו, עמ' ה', "שיחה עם ראש מועדון התעופה בקאהיר: תלמידים מארץ-ישראל"; הדברים מובאים ככתיבם

[7] צוטט בשפת המקור בערך שהוקדש לשולמית ב"ארכיב נשים יהודיות" (JWA)

[8] כמצוטט (בתרגום לעברית) בעיתון דואר היום, יום ה', י"ד טבת, תרצ"ו, 9 בינואר 1936, עמ' 6 ; עיתון דבר אינו מזכיר כלל דברים אלה

[9] חמישה אוירונים ממצרים לביקור בת"א, דבר, 15 בינואר 1936

[10] דואר היום, 19 בינואר 1936, עמ' 5

[11] ראו הערה 1075 (עמ' 558) בספר בית"ר – קורות ומקורות, כרך ב: אל העם

[12] הירדן, גיליון 568, 8 בפברואר 1936, עמ' י'

[13] "קלוב התעופה המצרי יבקר את קלוב התעופה התל-אביבי", דואר היום, 15 בינואר 1936

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]