שונו יוריקו
 | |
| לידה |
16 במרץ 1956 (בת 68) Yokkaichi, יפן  |
|---|---|
| מדינה |
יפן |
| מקום לימודים |
Ritsumeikan University |
| שפות היצירה |
יפנית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
שונו יוריקו (ביפנית: 笙野頼子) היא סופרת יפנית.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שונו נולדה בעיר איסה שבמחוז מיאה שביפן בשנת 1956. השם שקיבלה בילדותה היה בשם אישיקווה יוריקו (Ishikawa Yoriko). למדה משפטים באוניברסיטת ריטסומיקאן (Ritsumeikan) בקיוטו, אותם סיימה בשנת 1980. בתקופת לימודיה התחילה לכתוב סיפורים קצרים שהתפרסמו בכתבי עת ספרותיים שונים. שנה לאחר תום לימודיה פורסמה נובלת הביכורים שלה 'גן עדן' (גוקוראקו). נובלה זו מבוססת על סיפורו של אקוטגאווה ריונוסקה "ג'יגוקוהן" (מסך גיהנום). באותה שנה זכתה בפרס גונזו (Gunzō) לספרות. למרות הצלחה זו, שונו נעלמה למשך עשר שנים. בשנת 1991 פרסמה את הספר 'לא עושה דבר' (Nanimo Shitenai ). גיבורת הספר שכמעט איננה יוצאת מביתה, חוטפת פריחה מוזרה בידיים, בדיוק בזמן שהיא צופה בטקס הלווייתו של הקיסר היפני בטלוויזיה. ספר זה זיכה אותה בפרס נוֺמָה לסופרים מתחילים (noma bungei shinjinshō). בהמשך פרסמה רומנים, מאסות ומאמרים רבים.
פרסים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס אקוטגאווה (1994) על הנובלה 'מפעל עיוות הזמן' (Taimu surippu konbinato), שהגיבורה שלו חולמת שהיא מאוהבת בדג טונה, ומתעוררת מהחלום על ידי צלצול טלפון, רק כדי להישלח אל עיירה תעשייתית של ילדותה ולחזות במקום לאחר התפוצצות הבועה הכלכלית של יפן.
- פרס מישימה (1994) על יום הזיכרון המאתיים (Nihyakkaiki), סיפור קצר, שגיבורתו מגיעה לאירוע זיכרון שנהוג לערוך במשפחתה לרגל השנה המאתיים למותו של אחד מבני המשפחה. במהלך האירוע הגיבורה בועטת בגבר שכל הזמן פונה אליה כאילו היא כלתו, ומקבלת את ברכת המשפחה כ"פמיניסטית".
- פרס נומה לספרות (2014) על 'קורות המלחמה הבלתי נגמרת שלי– מחלת קולגן, מחלת רקמת חיבור מעורבת' (Mitōbyōki – kōgenbyō kongōsei ketsugō soshikibyō no), בו שונו עוסקת בהתמודדותה עם מחלת החיסון העצמי ממנה היא סובלת.
